ילדות כבוד בגרות ומה שבניהם ../images/Emo178.gif
אני לא יודעת איפה אני עומדת עכשיו... איך למחוק משהו בלתי מחיק... איך להסתיר דבר שלא ניתן להסתיר... אני ממשיכה מכאן בחיים עם כתם שחור שאפילו הזמן לא יכול למחוק... והכל בגלל הסגירות שבי הכעס שבי אבל זה עדיין לא פותר את הבעיה.. אולי בעצם עדייף שאני אספר מהיא בטוח יהיו תגובות שיפגעו בי נלך קצת אחורה גיל 17 הוריי "לא לדבר עם בנים" "מה זה ידיד???" גיל שבו מבלים עם חברים יוצאים משתגעים אני בבית מסרבת לחבריי בכל מיני תירוצים "לא אני לא אוהבת את המקום הזה אני מעדיפה להשאר בבית" ככה הרגשתי סגורה הכרתי בחור בגיל הזה הוריי עשו לי תמוות כשהם גילו עליו שנה של טראומה נוראית עברתי התאהבתי בבחור לא יכלתי להרפות ממנו אבל שקרתי תמיד אמרתי שאני לא בקשר איתו אבל תמיד גילו אותי על הורי אני לא כועסת עכשיו אני חייבת לציין שאני אדם אחר אדם שונה ממה שהייתי התבגרתי אבל שוב לא ניתן לשנות כלום, מאותו הזמן שבאמת ניתקתי קשר איתו חיי השתנו כאילו נכנס בי שד שגרם לי לעשות רק דברים רעים,סיימתי תיכון בהצלחה עכשיו הילדה שך אמא ואבא מביאה את החבר הראשון שלה לבית שוב שקרים שוב אמא ואבא לא יודעים על אותו בחור נחמד כלום הילדה בת 18 מביאה בחור בן 28 לבית ההורים חושבים "בן 24 הבחור סביר, חכם די סמפטי" מרשים לי לצאת איתו אני לא יודעת איך לקרוא לעצמי הוא הראשון שלי אם רק הורי היו יודעים שהוא הראשון שלי היו משתגעים הייתי צריכה לשלוח את שניהם למוסד לטיפול בחולי נפש.... אני לא אוהבת לשקר השקר הזה אוכל אותי מבפנים שורף אותי, עם זה שאני מסתירה מכל העולם שכבר עשיתי את הפעם הראשונה ועם בחור שהוריי מתעלפים ממנו (מהגיל הם דיי חיבברו אותו רק לא ידעו את גילו) כאב לי בכיתי סבלתי והמשכתי לעשות שטיות הכרתי עוד בחור גם גילו היה גדול יחסית בשביל בחורה צעירה 27 ירדתי בשנה התקדמתי גם איתו עשיתי את המעשה האסור וככה התדרדרתי גדלתי עוד שנה בת 19 הנפילה הגדולה לא חשבתי לרגע שאהיה במצב הזה שאגיע לשפל הזה אני פשוט אדם מגעיל וזול הלוואי וזה היה אחרת אבל כל פעם שהגעתי למצבים המינים האלה הרגשתי שאני אדם עצמאי שלא שולטים בי שלא אומרים לי מה לעשות שאני אדם לעצמי וזה מה שביקשתי כל הזמן נכון שקרים היו רצים בלי סוף ושנאתי את זה ושנאתי את עצמי אני עדיין שונאת , ויש גברים שפשוט ניצלו את המצב הזה ואני בטיפשותי לא יודעת להגיד "לא זה לא מתאים לי עברת את הגבול" שותקת וממשיכה ולא מרוצה מהעיניין זה לא שטוב לי זה כתם שישאר איתי כאכיר גברים אחרים ... אני יכולה להשבע לכם שאני לא מאמינה שזו אני הייתי אני אחרת אני באמת אחרת זה כאילו יום אחד קמתי והתעוררתי מחלום זה בדיוק ככה להתעורר מחלום בלהות אני לא יודעת איך להתקדם מכאן למות כבר ניסיתי באותה תקופת הטיפשות שכבר הצטערתי עליה מספר פעמים תגידו לי אתם מה הייתם עושים כדי למחוק את העבר המגעיל הזה שלי זה נורא משפיע עליי
אני לא יודעת איפה אני עומדת עכשיו... איך למחוק משהו בלתי מחיק... איך להסתיר דבר שלא ניתן להסתיר... אני ממשיכה מכאן בחיים עם כתם שחור שאפילו הזמן לא יכול למחוק... והכל בגלל הסגירות שבי הכעס שבי אבל זה עדיין לא פותר את הבעיה.. אולי בעצם עדייף שאני אספר מהיא בטוח יהיו תגובות שיפגעו בי נלך קצת אחורה גיל 17 הוריי "לא לדבר עם בנים" "מה זה ידיד???" גיל שבו מבלים עם חברים יוצאים משתגעים אני בבית מסרבת לחבריי בכל מיני תירוצים "לא אני לא אוהבת את המקום הזה אני מעדיפה להשאר בבית" ככה הרגשתי סגורה הכרתי בחור בגיל הזה הוריי עשו לי תמוות כשהם גילו עליו שנה של טראומה נוראית עברתי התאהבתי בבחור לא יכלתי להרפות ממנו אבל שקרתי תמיד אמרתי שאני לא בקשר איתו אבל תמיד גילו אותי על הורי אני לא כועסת עכשיו אני חייבת לציין שאני אדם אחר אדם שונה ממה שהייתי התבגרתי אבל שוב לא ניתן לשנות כלום, מאותו הזמן שבאמת ניתקתי קשר איתו חיי השתנו כאילו נכנס בי שד שגרם לי לעשות רק דברים רעים,סיימתי תיכון בהצלחה עכשיו הילדה שך אמא ואבא מביאה את החבר הראשון שלה לבית שוב שקרים שוב אמא ואבא לא יודעים על אותו בחור נחמד כלום הילדה בת 18 מביאה בחור בן 28 לבית ההורים חושבים "בן 24 הבחור סביר, חכם די סמפטי" מרשים לי לצאת איתו אני לא יודעת איך לקרוא לעצמי הוא הראשון שלי אם רק הורי היו יודעים שהוא הראשון שלי היו משתגעים הייתי צריכה לשלוח את שניהם למוסד לטיפול בחולי נפש.... אני לא אוהבת לשקר השקר הזה אוכל אותי מבפנים שורף אותי, עם זה שאני מסתירה מכל העולם שכבר עשיתי את הפעם הראשונה ועם בחור שהוריי מתעלפים ממנו (מהגיל הם דיי חיבברו אותו רק לא ידעו את גילו) כאב לי בכיתי סבלתי והמשכתי לעשות שטיות הכרתי עוד בחור גם גילו היה גדול יחסית בשביל בחורה צעירה 27 ירדתי בשנה התקדמתי גם איתו עשיתי את המעשה האסור וככה התדרדרתי גדלתי עוד שנה בת 19 הנפילה הגדולה לא חשבתי לרגע שאהיה במצב הזה שאגיע לשפל הזה אני פשוט אדם מגעיל וזול הלוואי וזה היה אחרת אבל כל פעם שהגעתי למצבים המינים האלה הרגשתי שאני אדם עצמאי שלא שולטים בי שלא אומרים לי מה לעשות שאני אדם לעצמי וזה מה שביקשתי כל הזמן נכון שקרים היו רצים בלי סוף ושנאתי את זה ושנאתי את עצמי אני עדיין שונאת , ויש גברים שפשוט ניצלו את המצב הזה ואני בטיפשותי לא יודעת להגיד "לא זה לא מתאים לי עברת את הגבול" שותקת וממשיכה ולא מרוצה מהעיניין זה לא שטוב לי זה כתם שישאר איתי כאכיר גברים אחרים ... אני יכולה להשבע לכם שאני לא מאמינה שזו אני הייתי אני אחרת אני באמת אחרת זה כאילו יום אחד קמתי והתעוררתי מחלום זה בדיוק ככה להתעורר מחלום בלהות אני לא יודעת איך להתקדם מכאן למות כבר ניסיתי באותה תקופת הטיפשות שכבר הצטערתי עליה מספר פעמים תגידו לי אתם מה הייתם עושים כדי למחוק את העבר המגעיל הזה שלי זה נורא משפיע עליי
