ילדים בוגרים להורים המתמודדים עם מחלה נפשית

dina1001

New member
ילדים בוגרים להורים המתמודדים עם מחלה נפשית

אשמח לעזרתכם באיתור משתתפים למחקר:

מחלה נפשית משפיעה לא רק על האדם המתמודד עמה אלא גם על בני משפחתו. המשפחה מתמודדת עם קשיים קונקרטיים ורגשיים כאחד וזקוקה לתמיכה סביב הטיפול בבן-המשפחה המתמודד. בשנים האחרונות אכן גוברת ההתייחסות מצד מערכת בריאות הנפש אל המשפחות, כשהיום להבדיל מהעבר, הן נתפסות כשותף חשוב לתהליך השיקום וההחלמה.

יחד עם זאת, השיח המקצועי והמענים הקיימים כיום עדיין אינם נוגעים במידה מספקת בכל סוגי בני המשפחה. מתוך עבודתי בתחום כעובדת סוציאלית בחרתי לערוך מחקר על ילדים בוגרים (מעל גיל 18) אשר להם הורה/הורים המתמודד/ים עם מחלה נפשית. התרשמתי כי פעמים רבות מדובר בתקופת חיים מורכבת בה הילד נדרש להתמודד במקביל - הן עם הטיפול בהורה והן עם בניית חייו שלו כאדם עצמאי (הקמת משפחה, לימודים, קריירה וכדומה), כל זאת כמובן לצד המשך ההתמודדות ברמה הרגשית.

מטרת המחקר אם כן הינה לבחון את השפעת מחלת ההורה על חייו הבוגרים של הילד/ה וללמוד על הצרכים שלו/ה. המחקר נערך במסגרת לימודיי לתואר שני בעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב, בהנחייתו של ד"ר גיא שילה. מדובר במחקר כמותי הכרוך במילוי שאלון אנונימי על-ידי הילד/ה הבוגר/ת. המחקר קיבל את אישורה של ועדת האתיקה האקדמית.

אשמח לעזרתכם במילוי השאלון הבא (במידה והינכם עונים על קריטריון ההשתתפות) ו/או בהפצתו הלאה.
ניתן לפנות אלי כמובן בכל שאלה, בעיה או צורך בהתייעצות העולה סביב המחקר.

בברכה,
עו"ס דינה פטאל
[email protected]
 

dina1001

New member
תודה על ההכוונה, אבל אומר לך את האמת

(ואל תיקח זאת אישית, כן?)
אני עובדת בתחום כבר 3 שנים כך שיש לי היכרות עם לא מעט גורמים וכבר ערכתי פניות למסגרות רבות בארץ.
מאז שהתחלתי את איסוף הנתונים גיליתי את תרבות ההפנייה אל... מסגרת מפנה למסגרת וגורם מפנה לגורם, כולם נהיו מומחים בלוגיסטיקה, אך מעטים מאד עוזרים בכוחות עצמם.
כאנשי מקצוע עלינו לזכור גם את חשיבות המחקר ולא רק את הפרקטיקה, כי השדה המחקרי הוא בסופו של דבר הבסיס לקידום מענים בתחום, במיוחד עבור אוכלוסיות יעד נעלמות ונאלמות.
שבוע טוב
 

tommay

New member
אבל למה את מצפה?

יש סיכוי שיש כאן מישהי בפורום שעונה על הקרטריונים של המחקר שלך,
אבל יש מקומות שהסיכוי למצוא בהם נחקרים/ות גבוה יותר.
היא בסך הכל הפנתה למקום שבו יש יותר סיכויים למצוא אנשים שיענו על המחקר.
אני לא חושבת שהפנייה הייתה מתוך תרבות של הפנייה אל..
אלא מתוך הגיון, שבתוך פורום כזה, לא תמצאי הרבה נחקרים ויש מקומות שבהן יהיה לך 'מאגר' יותר גדול של נחקרים.

ואני לא מוצאת קשר בין ההפניה למקום אחר לבין המשפט האחרון שלך, שצריך לזכור את חשיבות המחקר ולא רק את הפרקטיקה.
צריך לבצע מחקר, אבל כדי לעשות אות, צריך להגדיר את הנחקרים בצורה מדוייקת ולפנות אליהם בצורה הטובה ביותר. יכלת לעלות את השאלון הזה גם בפורום סטודנטים או חתונות או חמותי ואני. זה עדיין לא היה בהכרח מגדיל לך את כמות הנחקרים. אם תפני למילם או למרפאות בריאות הנפש, מן הסתם, תגדל לך הגישה למשפחות של נפגעי נפש (למרות שבכל הפורמים בתפוז אפשר לפרסם, ויש סיכוי ממש גדול שמשתתפים שם בני משפחות של נפגעי נפש).
 

dina1001

New member
ובכן...

אני מבינה את עמדתכם, אבל ראשית, התשובה שלי לא היתה מופנית אישית אליה (וגם כתבתי לה זאת בפתיח), אלא זו היתה ביקורת כללית על רמת שיתוף הפעולה של גורמי מקצוע בהפניית נחקרים, שהיא אכן נמוכה. רוב המסגרות מכירות ילדים בוגרים, בין אם באופן ישיר ובין אם דרך הוריהם. אז נכון שלא תמיד אפשר ליצור איתם את הקשר אבל ברוב המקרים אפשר לנסות. מניסיוני אני יודעת, שבוגרים רבים שנחשבו עד כה "נעלמים", שמחים מאד לקבל פנייה בנוגע למחקר, זה נותן להם תחושה שסופסוף "רואים" אותם ורוצים לקדם נושאים הקשורים אליהם.
שנית, הפרסום בפורום זה, לא נועד אך ורק להגיע אל ילדים בוגרים אלא גם ובעיקר להגיע אל אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש שיוכלו לסייע בהפנייה. "מאגר" יכול להיווצר בכל מיני דרכים, גם דרך פורום עו"סים בתפוז...
ולגבי הערתך על אוכלוסיית היעד, אינני מקבלת הערה זו, האוכלוסייה שלי מוגדרת היטב והמקומות אליהם אני פונה נבחרים בקפידה.
יום טוב
 
בתור מי שעורכת מחקר בעצמי ומנסה לגייס

מרואיינות, אני חושבת שתשיגי הרבה יותר אם כשאת פונה אל אנשים תפני אליהם בחביבות ובנעימות, מאשר בנימה של אתם חייבים לי משהו כי המחקר הוא הבסיס של הפרקטיקה....
כשאת פונה לגורמי מקצוע את דורשת מהם לעבוד עבורך כי אסור להם לתת לך ישירות את פרטי האוכלוסייה, אלא עליהם להתקשר באופן אישי לאנשים פוטנציאלים, לשאול אם הם מעוניינים ולקשר אותם אלייך, וזאת עבודה רבה. אם את רוצה שיעשו כזה דבר עבורך את צריכה, לכל הפחות, לפנות בנימה אדיבה ולהעריך את העבודה שעושים בשבילך.
 

dina1001

New member
שימי לב שאת מאד שיפוטית

אינך מכירה אותי ואת עבודתי כלל ואת מרשה לעצמך לחצות פה קו אדום בביקורת שלך.
את גם לא חייבת להגיב ו"לחנך" על כל דבר שרושמים, אחת ממטרות הפורום הזה הוא תמיכה, ומותר לאנשים קצת "להוציא קיטור".
לא היה בהודעותיי שום דבר מן הכפייה על אחרים, ואם כך הבנת, אז זו פרשנות שלך ותו לא.
כל טוב
 
ההודעה שלך עם הכותרת - "תודה על ההכוונה אבל..

הייתה די תוקפנית וללא הערכה לעזרה שהציעו לך, על כך הגבתי.
 
עזבי פוגית

אלה מסוג המקרים שככל שתנסי להסביר את עצמך יותר כך הצד השיני יתעקש להבין אותך פחות...
 

dina1001

New member
שוב - אינך מכירה את העבודה שנעשית

לא היית חשופה לתהליך איסוף הנתונים שאני עורכת ושמתבצע כבר מספר חודשים.
את מסתמכת על הודעה אחת שכתבתי בפורום במטרה לפרוק קצת את ההרגשה שהצטברה, ומסיקה מכך מסקנות לא נכונות. וחבל.
 

KFIRB

New member
דינה...

התסכול שלך מאוד ברור...
לומר את האמת , קצת עצוב לי שהפורום בחן אותך בשעת מצוקה , בשעת כעס. בשעת תסכול.

לצערי תרבות ה"הפנייה אל", קיימת לא רק במחקר, אלא בכלל במקצוע. סתם קוריוז, תנסי כאשת מקצוע לאתר את המחלקה הנכונה ואיש המקצוע הנכון ברווחה שאמור לטפל בפונה שלך שיש לה בעייה של משאבים או לחלופין תנסי לאתר את העובדת שיקום שהחלה בטיפול והפסיקה אותו לפני שנתיים בבטל"א.
עכשיו תחשבי על הלקוח שמטורטר בין המחלקות השונות, לעתים להתקשר למחלקת רווחה/ ביטוח לאומי או כל שירות סוציאלי גדול (גם מרפאה לבריאות הנפש או מחלקה בבית חולים כללי או פסיכיאטרי או שיקומי), יכול להוציא אדם מכליו.

לגבי מחקר, יש כאן בעיות רבות, במיוחד במחקרים כמותיים כפי שהמחקר שלך עושה (נדמה לי שאלונים), שירותים לא ששים להיות לעזר. שירות דיור או שירות תעסוקה יכולים לסייע , אבל זה מורכב ובעייתי, אני מסכים עימך שמרכזי המשפחות (וטעות מיל"ם הם לא היחידים- ואני אומר את זה למי שכתב לך את ההודעה ולא לך...), יכלו להתגייס באופן הרבה יותר פשוט וקל משירותי הדיור והתעסוקה.

ואני רוצה לומר כאן משהו לכל המקטרגים והמלינים שהודעתה מיותרת בפורום- אני עד שדינה פרסמה את הודעתה בפורום אחר שרחוק שנות אור מהעולם הטיפולי ,ועדיין שם התקבלה יחסית בצורה הרבה יותר ידידותית מכאן.
כשפונים לעו"ס כמי שיש כאן בפורום עובדים רבים בתחום השיקום ובריאות הנפש, שבוודאי נתקלים ב"ילדים של.. ", הרי שמצופה מהם להעביר את הבשורה הלאה... אבל תופעה זו לצערי מוכרת לי, אנשי המקצוע בתחום בריאות הנפש חוששים לסודיות הפונים, מחליטים בשמם את ההחלטות ועוד... הדבר הכי גרוע שיש לנו הוא ה"לא", מקסימום נקבל "כן". ולצערי דינה, את חווה את זה בתחום הספציפי שלך, אבל זה נכון לגבי כל דבר שקשור במערכת הפסיכיאטרית הרחבה וגם בשיקום. ולצערי מדובר במערכת הרבה יותר פתוחה לחקירה ממערכות מקבילות ברווחה.

מכיר מישהי שגם הייתה צריכה להעביר המון שאלונים בתחום השיקום, למזלה היו לה הרבה קשרים ומכרים ואוכלוסיית המחקר שלה הייתה העובדים...


בכל אופן בהצלחה,
 

dina1001

New member
תודה כפיר

אני מאד מעריכה את ההתייחסות שלך לדברים.
קלעת בדבריך במקומות אמיתיים שמתרחשים מידי יום בשטח וקשורים הן לפרקטיקה והן למחקר.
מעבר לכך, ולאור התגובות שעלו מקודם, אני מעדיפה שלא להרחיב בדיון.
שבוע נפלא
 
למעלה