ילדים-ברומטר של תחושות....
רצוי מאוד לעיתים קרובות יותר לשים לב לתחושות של ילדים לשפת הגוף שלהם ולמה שהם אומרים כשמגיעים למקומות חדשים שפוגשים אנשים חדשיים.....
ואני אתן כמה דוגמאות: כשהבן שלי היה בן שנתיים,אולי שלוש נברנו יחד בתמונות שלי מתקופת הצבא והגענו לתמונה שבה אני מצולמת עם שתי בנות שפעם היו חברות טובות שלי. אחת מתקופת הצבא השניה עוד מהגן.... באותו זמן כבר נותק הקשר איתן והן כבר לא היו עוד חברות שלי התפכחתי, נקודת המבט השתנתה והבנתי שהן לא ממש היו חברות טובות... שדי התאכזבתי מהן. כשבני ראה את התמונה וסיפרתי לו שהן חברות שלי הוא מחה וצעק ורקע ברגליים שהוא לא רוצה שהן תהיינה חברות שלי..... הוא ממש הרגיש באנרגיות שלהן....
ערב אחר לקחתי את שתי בנותיי לטיול ליד הבית פיצפיץ כמעט בת שנתיים בעגלה ואחותה הגדולה והכלבלב המשפחתי
טילנו ליד מבנה ביה,ס בצד האחורי שלו. אני חשתי צמרמורת ואי נוחות ליד המבנה (זו לא פעם ראשונה שאני מרגישה זאת ליד המבנה הזה) פיצפיץ התחילה פתאום לייבב והגדולה אמרה לי שמפחיד לה ללכת כאן. אמרתי לה שגם אני מרגישה כאן לא נעים והצעתי לה לעבור למדרכה ממול. חשבתי על זה שיכולתי בקלות להגיד לה שטויות, אין לך ממה לפחד... אבל אז הייתי מבטלת את תחושות הבטן הבסיסיות היא נולדה איתן והדבר יגרום לפתח תלות באחרים ולא לסמוך על חויה. אני בהחלט מקפידה לתת מקום לתחושות שלהם ולזרום איתם גם אם זה לא מתאים תמיד לסדר היום שלי....
אשמח לשמוע ממכם סיפורים כאלה
רצוי מאוד לעיתים קרובות יותר לשים לב לתחושות של ילדים לשפת הגוף שלהם ולמה שהם אומרים כשמגיעים למקומות חדשים שפוגשים אנשים חדשיים.....
