ילדים ובעלי חיים

gils33

New member
ילדים ובעלי חיים

יש לכם בעל חיים? כלב? חתול? ארנב או כל חיה אחרת? איך אותה חיה השפיע על חייהם של ילדכם אם בכלל? מי מטפל? אתם או הם? האם זה יצר אחריות אצלם?
 

motior

Member
שלושה חתולים

הבת משתתפת ב"האכלה" אני היחיד שמנקה את ארגזי החול... לדעתי החתולים מוסיפים הרבה לילדים - יש להם את מי לפנק (דו כיווני) ועם מי לשחק
 

hirshfe

New member
כלבת גולדן מעורבת עם לברדור בת 8

שהגיעה ראשונה לפני הילדים. בגלל גיל הילדין עוד אני ואישתי. הילידם מואהבים בשוני ואני חושב שהיא נתנה להם סוג של בטחון. אבל באותה נשימה אני אומר הכלב הבא שהילידים ייגדלו מספיק כדי לטפל בהם
 

schlomitsmile

Member
מנהל
../images/Emo107.gif../images/Emo23.gif שוקולינה היא כלבתנו השניה, לפניה היתה בוני. אני גדלתי עם כלבים (וחיות אחרות) לכן אצלנו אין מצב שהילד מתחנן לכלב- פשוט כי אמא רוצה כלב ../images/Emo13.gif אני לא מתעסקת בתועלת החינוכית, למרות שאין לי ספק שהיא רבה, מבחינתי העיקר הוא השימחה והאהבה שבאות עם חיית המחמד.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
בה ../images/Emo107.gif../images/Emo90.gif כולנו פחות או יותר../images/Emo13.gif חינוך באופן טבעי שייך להורים ../images/Emo8.gif והיא אכן קצת קשת-חינוך... עדיין משאירה מוקשים בבית בלילה../images/Emo4.gif האכלה וטיולים- הורים ו../images/Emo210.gif(בן רבע ל 11) פינוקים והשתוללויות- כוווווולם ../images/Emo99.gif
 

schlomitsmile

Member
מנהל
לא חווה את זה כעול ../images/Emo13.gif מה כ"כ קשה בלשים אוכל/מיים בקערה או לצאת לסיבוב? ../images/Emo13.gif נכון שפינוי המוקשים לא נחמד, מקוה שיעבור לה בקרוב. היום מרטין עשה לה אמבטיה ושניהם נהנו ../images/Emo13.gif
 

elotan

Member
צריך לעשות סיבוב מוקדם בבוקר ועוד אחד בערב

זה לא שעושים סיבוב אחד אחרה"צ וזהו מצד שני, אם היתה לנו חצר אולי הייתי חושב אחרת (ולא, לא תהיה לנו חצר אף פעם מאלף סיבות אחרות)
 

schlomitsmile

Member
מנהל
יש לנו חצר ../images/Emo13.gif והכלבה קטנה למדיי, כך שיש לה מקום להתרוצץ בחצר. אנחנו מוציאים אותה פעם ביום, בשעה שנוח, לא שעה קבועה.
 

survivorrr

New member
אני חושב שזה לא הולך ביחד.

היתה לי פעם פרה. אבל התגרשתי ממנה. זה נחשב? ילדים חושבים שחיה בבית זה צעצוע. ירצו - ישחקו. לא ירצו - ישליכו לארגז (במקרה הטוב). לך תספר להם שזה יותר גרוע מתינוק עם כל הטיפולים וההוצאות. מצטער. אין לי. לא כסף, לא זמן ולא עצבים. הבנות שלי רצו. אמרתי להן שהרי אחרי שבועיים ימאס להן, יהיו להן דברים יותר חשובים והכל יפול עלי. חס וחלילה וחס. מספיק יש לי לטפל ולעשות. חיות בבית שלי - רק כאלה במצב ששאפשר להעלות על הגריל. שיא הקטע שאיזו חתולת רחוב אימצה אותי. אחת הבנות נתנה לה פעם אוכל ומאז היא לא עוזבת. הבת בינתיים עברה לעיר אחרת ואני נישארתי תקוע עם חתולה. אז לבית היא לא נכנסת. אבל רק מזהה שהגעתי הביתה - יללות ללא הפסק עד שתקבל אוכל. לראות אותה מתחנפת - למות מצחוק. הבת היתה השבוע בבית. כבר כאבה לה הבטן מצחוק.
 

AlonPe

New member
היי "שורד"...

אני מבין שיש לך... בוא נגדיר את זה ככה: ניסיון חיים לא פשוט, שהותיר בך לא מעט מרירות או ציניות. קודם כל מאחל לך הצלחה! ושתדע ימים טובים יותר!
ילדים ו-בע"ח זה צירוף שדווקא כן "הולך ביחד"! מה שיכול לא "ללכת ביחד" זה ההורים של הילדים והחיות! אתה צודק - לגדל חיית מחמד זו עבודה! זה אחריות וזו הוצאה! ולא לכל אחד זה מתאים - וזה אחלה! כמו שאמרתי קודם - האחריות היא של ועל ההורים ולא של הילדים. (אימוץ בע"ח יכולה ללמד ילדים כמה דברים על אחריות ודאגה לזולת וכו' וכו', אבל בראש ובראשונה צריך לרצות את זה, לאהוב את זה, זה צריך להיות כיף!) מקווה שאתה לא באמת חושב שלטפל בתינוק, זה "דבר גרוע"! ואותו דבר לגבי טיפול בחיית מחמד. אם זה לא מתאים לך, זו זכותך המלאה! גם אם הילדים נורא רוצים!
 

AlonPe

New member
או!!! שאלה מצויינת! ../images/Emo8.gif

וגם מאוד "אקטואלית" (עבורנו) נתחיל קצת מהימים הרחוקים של ההיסטוריה - כשהייתי ילד, גידלתי כלמני חיות. בעיקר היתה כלבה, שאח"כ נשארה בבית עם אמא שלי אחרי שעזבתי (כשהתגייסתי) תמיד היה לי ברור - שכשהיו לי ילדים, יהיו להם חיות. הוודאות הזו די הטשטשה כשהגעתי לעניין
אני מאוד "גאה" בזה שהלדים "אוהבים בע"ח", נמשכים לחיות, וחושב (גם כן בגאווה) שזה לא מעט בזכותי
יכול "להאשים" את אשתי, (שהיא לא כ"כ "אוהבת בע"ח) אבל זה לא יהיה נכון! מהנסיון שלי, גם האישי מילדות, וגם מ-"בתים אחרים", אין לי ספק שכל ה-"עול" - "ייפול" עלינו, אבל ככה זה צריך להיות! בעל חיים אכן איננו צעצוע - זה ייצור חי, שהופך מהר מאוד לבן משפחה! והטיפול בו דורש אחריות של מבוגר אחראי! "לסחוט" מהילדים הבטחות - שייטפלו ויוציאו וינקו וכו' ואח"כ להתאכזב, זו לא חוכמה גדולה! אם רוצים (או "מסכימים לילדים") לאמץ בע"ח, ההורים צריכים להיות מוכנים "לשאת בעול"! ובעצם עד עכשיו - לא היו לי ממש האנרגיות לכך, אז היה לי נוח "להסתתר" מאחורי הסירוב של אמא!
אלא שעכשיו, לקראת המעבר ל-ביתאָחדש... זה לא שהבטחנו... אפשר להגיד ש- "נוצר מצב" כזה ש-"ברור" ששמה, ב-"ביתאָחדש" (שהפך להיות (כל עוד המעבר עתידי) למעין קופסת פלאים כזו, כמו הקופסה של הנסיך הקטן, שבה הכול אפשרי וכל המשאלות תתגשמנה
) תהיה לנו "חיית מחמד" כלשהי!
אני אישית, מעדיף יותר כלבים. אלא ש- לפני איזה שבועיים, הופיעה אצלנו בחצר (בצל עץ הזית) חתולה צעירה, ממש גורה בוגרת. גמני לא יכולתי לעמוד בפיתוי. היא עדיין לא למדה שצריך לפחד מבני אדם, והתחלנו לשחק ולהאכיל, וכמובן שעכשיו היא "אימצה" אותנו! האושר, ההתלהבות והשימחה שהיא גורמת לילדים, אומרים הכול! זו פעם שנייה, בעצם, שזה קורה. לפני כמה חודשים זה כבר קרה עם חתולה אחרת, עד שיום אחד היא נעלמה, הפסיקה להופיע לנו בחצר. לדעתי העובדה שהיא לא למדה שכדאי לפחד מבני אדם היתה בעוכריה, מחוץ לחצר שלנו
את האפרוח האמצעי שהכי נקשר אליה אז, ואל זאתי עכשיו, הצלחנו לשכנע שהיא כנראה מצאה לה בית אחר
(אחרי שזאתי החדשה הופיעה לנו כאן, יום אחד הוא ניגש אליי, ואמר שהוא מאוד שמח והכול, אבל הוא גם נורא חושש לאבד אותה, כמו שקרה עם הקודמת!) אז זהו, נראה כבר מה יהיה כשנעבור לקופסת הפלאים, כשנגיע לגשר, נחצה אותו. אולי ניקח אותה איתנו, אולי נאמץ כלב. מה שבטוח - בבית החדש, תיכננתי נישה מיוחדת בכניסה לאקווריום!
 

schlomitsmile

Member
מנהל
קופסת הפלאים ../images/Emo6.gif אהבתי! מסכימה איתך לגמרי, שאם לוקחים חיה הביתה, ההורים צריכים לרצות את זה. ומסכימה איתך בעוד משהו- בהעדפת כלבים ../images/Emo13.gif כשהייתי ילדה, היתה לי חתולה שאהבתי מאד והאמנתי שהיא אוהבת אותי. נהגנו לישון יחד, היא לרוחב צווארי כמו צעיף. יום אחד רציתי לקחת אותה על הידיים, בחיי שבעדינות, ולגברת באותו רגע לא התחשק, אז היא שרטה אותי בשפתיים...כואב נורא... לא פחות מהכאב הפיזי, כאבה לי תחושת הבגידה- כך עוללה לי על לא עוול בכפי?! לעומתה, כלבתי האהובה מכל, תאומתי, הניקה פעם גור חתולים גוסס שמצאנו, דחפה הצידה את גוריה כדי לתת לו סיכוי. איזו חתולה היתה עושה דבר כזה? חתולים די דומים בעיניי לדגים- יפים ותו לא. אולי דגים עדיפים, כי הם לפחות לא שואבים מהבנאדם אהבה, לא נוטעים בלבו אשליית קשר אישי. ולגבי האפרוח האמצעי שלך וחששותיו- זה באמת עצוב, אבל מצד שני קוראים לזה התבגרות ../images/Emo13.gif הנה שיר בשבילו, טוב, אולי לעוד כמה שנים... http://il.youtube.com/watch?v=G-jckwUP3TQ (אפשר לפתוח שם את הטקסט)
 
למעלה