ילדים וגינה ציבורית - שאלת סקר

[שרהודיה]

ילדים וגינה ציבורית - שאלת סקר

בעקבות ההודעה של אינה, רציתי לשאול אם גם אתם כמוה וכמוני נמצאים קרוב לילדים כשהם על המתקנים (אולי לא קרוב מידי

אבל מספיק קרוב כדי לראות שהם לא מנסים איזה מתקן שלא מתאים להם.. או שהם לא נופלים מאיזה מתקן..) או רחוק מהם ונותנים להם להסתדר לבד.. כי אני אישית שמה לב שיש המון הורים שנותנים לילדים בני שנתיים-שלוש (אפילו קטנים מזה..) שנותנים להם להיות לבד על המתקנים.. ובעיני זה ממש מפחיד שילד בן שנתיים נמצא על מתקן ללא השגחה.. לדוגמה לפני יומיים ראיתי ילדה בת שנה וחצי בערך, מטפסת על מתקן שאני עוד לא נתתי להודיה לעשות אותו כי הוא מתקן שנראה די מפחיד לילדה בגילה לעשות וממש היתי בהלם מזה שהילדה עולה על המתקנים בלי שאף אחד יבדוק איפה היא

ואני לא יודעת אם אני סתם "משוגעת" ושומרת על הודיה כמו ב"צמר גפן".. אבל אני מעדיפה לשמור עליה כך.. (לתת לה להשתולל אבל להציץ בה בזוית עין קרובה..) מי יודע אולי זה נובע בגלל זה שהיא נולדה פג ?? בגלל זה אני שומרת עליה כל כך ????

 

[שרהודיה]

ואפרופו זה השבוע נתתי לה לעלות על

מתקן יחסית גבוה ומסוכן... אבל זה היה רק כשראיתי 2 ילדות יחסית גדולות (בנות 12+) שאלתי אותן אם הן מוכנות לשמור עליה ולראות איך היא.. (המתקן זה מגלשה גבוהה כאשר העליה אליה היא במין "מנהרה" העולה כלפי מעלה.. כאשר יש בה מקומות שניתן להחזיק כשמטפסים..) הן הסכימו, היא טפסה והתגלשה באחת המגלשות (המגלשות מתפתלות והן בתוך מן "מנהרה"..) הודיה הגיעה למטה צוהלת ומאושרת

איך שמחתי שהיא עשתה את המתקן (ובעיקר שהסכמתי שהיא תעשה זאת

)

 

[דורית ובניה]

אני רצה אחרי עומר בכל הגינה

למרות שהוא כבר "גדול" וזהיר .לא חושבת שזה קשור לכך שהוא פג כי גם אחרי אופירי, שאיננו פג, אני רצה. אני מודה- אני אמא הסטרית ודאגנית. לא יכולה להבין את האמהות שיושבות בצד ומקשקשות ובכלל לא רואות היכן הילדים.

 

[ורד של שירה]

שירה עדין לא הולכת לבד כך שכל

הפעילות בגינה הציבורית נעשית עם אמא אבל אני בהחלט מזדהה עם מה שכתבת על אמהות שפשוט נותנות לילדים שלהם לעלות לבד על מתקנים והדבר שהכי מרגיז זה שאני רואה הרבה פעמים ילדים נופלים ובוכים וכל האמהות באיזור רצות על הילד ופתאום אחרי כמה דקות משום מקום מגיעה האמא שהיה נדמה לה שהיא שומעת בכי אבל היא התיה באמצע שיחה מאוד חשובה עם החברה שלה. הכי מפחיד אותי תמיד זה התינוקות שנותנים להם לזחול לכיוון הנדנדות שיש שם ילדים שמתנדנדים ממש מהר וזה ממש ממש מסוכן ואני לא חושבת שהדאגה שלך נובעת מזה שהיא פגה, היא נובעת מעצם היותך אמא, הרי זה התפקיד שניתן לנו- לדאוג

 

[שרהודיה]

שמתי לב שיש הורים שנותנים גם

לקטנים שממש זוחלים להסתובב בלי "השגחה.." אני יודעת שיש הרבה אמהות שהן דואגות כמוני.. אבל לעתים אני שמה לב שאין הרבה אמהות כאלו

ולכן אני שואלת את עצמי, אולי בגלל שהילדים שלנו נולדו פגים אנחנו רגישים יותר או שהינו רגישות גם ללא הפגות שלהם ???

 

[anat30g]

ילד ראשון, ילד שני, ילד שלישי...

את הילד הראשון - גם אם הוא נולד בשבוע 42 ובמשקל של 7 קילו מגדלים בצמר גפן... כאילו שהוא עדיין מחובר אלינו בטבור. כשהילד השני מגיע כבר פחות לחוצים ומשחררים קצת את הרצועה שבה הילד מחובר אלינו... אבל הוא עדיין קשור. כשמגיע הילד השלישי כבר מפנימים את הקשיים שנוצרו בעקבות הקשרים שניסינו בהם לקשור את ילדינו הראשונים ולכן השלישי מקבל יותר מרחב נשימה... הילד הרביעי... אם הוא נופל בחול ומתלכלכך - עושים חדש.... זאת בדיחה כמובן - אבל בגדול דעתי שהעודף הגנה אינה מיוחדת להורים לפגים, אלא מייחדת באופן הורים טריים בילד הראשון ולפעמים גם בשני.

 

[אמא של נוריאל]

אני אחרי נוריאל עקב לצד אגודל,

נוריאל עוד קטן אבל מאד אוהב לטפס, לרוץ וכו´ ואני אחריו. עד מתי - אין לי מושג. באיזה שהוא שלב נראה לי שצריך לשחרר, אבל אני לא אהיה מהאימהות שיושבות על הספסל אלא תמיד בקרבתו.

 

[m_katzmann]

עניין של גישה

היי שרה, כל אחד נוהג לפי הבנתו ונסיונו. יש כאלה שמשחררים את החבל קצת יותר ויש כאלה שקצת פחות. ברור שאת חוששת על הודיה קצת יותר, אבל יחד עם זאת יש בטח הורים שנותנים פחות חופש ממך ואין להם ילדים שהיו פגים ויש כמובן גם דוגמאות הפוכות. עקרונית, זכרי שאת לא תהיי תמיד יחד עם הודיה להגן עליה ולכן גישתי היא לחנך את הילד לעצמאות מירבית, כמובן שלא אקח ילד בן שנה לפסגת הר ואומר לו חפש אותי כשתגיע למטה, אבל בהדרגתיות עלינו להתחיל לשחרר את החבל, כי אחרת החיבוק יהפוך לחיבוק דב עם כל הכוונות הכי טובות שיש לנו. את המינון רק את תקבעי. מאיה

 

[שרהודיה]

אני בטוחה שזה עניין של גישות..

ובאמת אני רואה הורים שנותנים לילד להסתובב בגן לבד.. וטוענים שהילד צריך עצמאות. אבל העניין הוא שהרבה פעמים נתקלתי בילדים בוכים, ילדים נופלים בלי שיהיה משהו מבוגר קרוב אליהם שישים לב אליהם

כשלי קרה פעם מקרה בו הודיה נפגעה מקרה שקרה שנה שעברה (באזור חג שבועות..) ילדים בגינה זרקו אבנים אחד על השני.. אבנים נפלו גם עלי ועד שקלטתי שזה ילדים שזורקים את זה.. הודיה חטפה אבן..

כשהורה אחר בא לקראתה כשהיא התחילה לבכות.. כעסתי על עצמי שהיא ישבה במקום בו ישבה אבל מצד שני שמחתי שהיתי ממש קרובה אליה.. (והכי מצחיק היה שברחנו ממקום שחששתי שהודיה תפגע מהילדים ששחקו שם..)