ילדים זה כאן

[elenae]

ילדים זה כאן

 

[elenae]

../images/Emo188.gif מה עושים עם ילדים ביום גשום?

אתמול, בשבת, היה גשום ולא יכולנו להוציא את האף החוצה. נשארנו בבית - אני, בעלי והמתוקה בת שנה ו3 ח'. קודם כל, זה היה כיף, שמנו לה המון צעצועים על השטיח וגם שמנו DVD האהובים שלה. אני סרגתי לה סוודר ובעלי קרא חומר לעבודה. מצד שני, אולי יש לכם רעיונות יותר יצירתיים?

 

[lulyK]

לפגוש חברים

או ללכת למשחקיות סגורות (אופציה שאני מתעבת. בעיקר בשבתות).

 

[משוש30]

אין כמו שבת בבית! ולחילופין חברים

או משחקייה כמו שאמרה לוליק אין הרבה אופציות אחרות. כשהם יותר גדולים אפשר ללכת למוזיאון אבל בינתיים...

 

[elenae]

שאלה לשירי לי... ולכל היצירתיות/ים

וחסכנייות/ים כמוה! קראתי סקר לגבי איך לחסוך. שם כתבת שאפשר לעבד מחדש את סבון ולעשות אותו נוזלי. איך עושים זאת? אשמח לקבל תשובות שלכן/ם!

 

[elenae]

../images/Emo29.gif לא ישנים בלילות...

בת שלי בת שנה ו3 ח' כבר כמה שבועות מתעוררת כמה פעמים בלילה ובוכה. ניסינו לתת לה מטרנה - היא לא רעבה. אולי שיניים? למישהו יש אותה בעיה?

 

[משוש30]

אני בעד שיטת חמש הדקות שעבדה

אצלנו בגיל שנה וחודש אחרי מאבקים רבים ושיטות רבות אחרות. מחכים 5 דקות מתחילת הבכי, ניגשים משכיבים נותנים מוצץ (אם היא לוקחת) אומרים לילה טוב נתראה בבוקר. משתדלים להיות הכי משעממים שאפשר בלי חיוכים ליטופים שירים וכד'. אם היא ממשיכה לבכות ניגשים שוב אחרי 5 דקות וכד'. למדוד את 5 הדקות על השעון לא לסמוך על תחושה. לדעתי אחרי יומיים שלושה תראי שיפור ניכר וזאת כמובן רק אם את מסוגלת לשמוע אותה בוכה.

 

[lulyK]

אם זה התחיל רק בשבועות האחרונים

הייתי מנסה לחשוב מה השתנה בזמן הזה (היא רואה מישהו מכם פחות? התחילה גן חדש? מתאוששת ממחלה?).

 

[yaelia]

יכול להיות שזה שלב של חלומות

לפעמים רעים. גם הלל עושה לנו בזמן האחרון לילות קשים (שנה וחודשיים+). אני בעד להרגיע אותו ולהרדים. זאת תקופה וזה עובר.

 

[דפנה מי]

יכול להיות שזו חרדת נטישה

ושהיא מתגעגעת אליכם בלילה? אולי גם שיניים-כמה יש לה?

 

[elenae]

יכול להיות שהיא מתגעגעת ויכול להיות

שזה שיניים. יש לה 5 שיניים. והיא רואה אותנו רק בבוקר שמתארגנים לגן/עבודה (אבל אנו מנסים לשחק איתה, אני לפעמים רוקדת איתה קצת עם מוסיקה על הידיים בבוקר וגם בערב, היא מאוד אוהבת את זה). בערב אנו איתה מ-17:00 עד 20:30 - לא הרבה בכלל. היא ישנה בחדר נפרד מגיל שנה (היום היא בת 1.3). אנו מתנהגים כמו שהציעה yaelia , כי זה מה שהיא ממש צריכה. נכון שזו תקופה והיא תעבור. אבל אני חוששת שאנו חוסכים ממנה משהו ובגלל זה היא בוכה.

 

[elenae]

../images/Emo24.gif ל-Cookie1 וגם שאלה...

קראי את ההודעה שלה וכמעת בכיתי, למרות שיש לי אחת... היתי רוצה שיענו נשים שעברו אותו דבר, נהנו מזה, היו חזקות ולא בכו,שיכתבו איך הן הסתדרו ואיזו גישה (אופטימית) היתה להן. מדובר בנשים שלא היתה להן שום עזרה ממשפחה חוץ מבעל. אני ממש מבינה אתך, בcookie1!

 

[היידי אור]

אני זה טוב?

לא יכולה להגיד שקל, אבל בואי נגיד שאני לא מרגישה קרובה להתפרקות, ולא קורסת. הפעמים המעטות שבהן הרגשתי ממש קושי היו בשעת מחלה או אבל, חוץ מזה אני חושבת שאני מסתדרת נהדר, בלי שום עזרה, ועם בעל שביום טוב חוזר בשעה 20:00....... (ובכל זאת כשהוא בא אני מאושרת עד השמיים......)

 

[elenae]

את זה מצויין!

אני לא רוצה להיות נודניקית, אבל רציתי לדעת איך מסתדרים, איך פועלים ומארגנים זמן וכוחות? למה רוב נשים כן מרגישות מפורקות וטיפה מסכנות וחלק - לא?

 

[היידי אור]

זה עניין של גישה.

את רוצה את האמת? חוץ מזה שאני יצור כזה אופטימי שלוקח הכל בקלות, מדובר על שתי בנות שבאו אחרי הרבה הרבה זמן של ציפיה ונסיונות, וגם כשקשה לי - במעמקי התודעה אני תמיד זוכרת כמה היה לי רע בלעדייהן. אולי בגלל זה.