ילדים מפרק א' במשפחות פרק ב'

[kisslali]

ילדים מפרק א' במשפחות פרק ב'

פגשתי מנהל פנימיה די מבוקשת במרכז הארץ, סתם מסקרנות שאלתי איזה ילדים מגיעים עכשיו והאם זה עדיין אתיופים. הוא אמר שממש לא, 25% אתיופים, והשאר מחציתם ילדים שמרגישים מנותקים והמחצית השניה הם ילדים מפרק א' במשפחות פרק ב'. כמעט כולם בעלי לקויות למידה / הפרעות קשב.

נזכרתי שמישהי פעם הציעה לי לוותר על פרק ב' עד שהילדים יגדלו. בזמנו חשבתי שהיא מדברת שטויות ועכשיו אני לא כ"כ בטוחה.

אין לי מושג מה התשובה, מה צריך לעשות, איפה זה מתחרבש, זה פשוט עושה אותי עצובה.

ללי

 

[זהב טה ו ר]

מעניין, אני חשבתי שהפוך

שכמה שהילדים צעירים יותר, כך יש יותר סיכוי להרכיב משפחה, או לפחות להעלות את הסיכוי לכך שיהיה קשר טוב בין הילדים.
מצד שני, פנימיה זה גיל ההתבגרות, לא?

 

[מנסה ומתנסה]

הכללות, סטיגמות ?

הרבה שאלות :
- למה ילדים מגיעים לפנימיה ?
- מה מספקת הפנימיה לילדים (ישראלים) יוצאי אתיופיה ?
- מה מספקת הפנימיה לילדים בעלי לקויות למידה או הפרעות קשב ?
-האם רוב הילדים מרוצים בפנימיה? (פנימיה מבוקשת, אמרת).
- מה הכוונה בילדים המרגישים מנותקים ?

ושאלות נוספות:
- האם פרק ב' מצריך לקבל החלטה להעביר לפנימייה?
- מה בדיוק מתחרבש ?
- האם התוצאה שמשהו מתחרבש היא בחירה במסגרת הפנימיה ?

 

[kisslali]

אני מכירה את הפנימיה שנים רבות

אחד מבני משפחתי, שקרוב אלי מאד, עובד שם מעל 30 שנה.
פנימיה מסוג זה היא מראה לחברה הישראלית.

ילדים מגיעים לפנימיה, כמעט תמיד, בגלל בעיות בבית. כמעט ואין משפחות שמסוגלות לממן לימודים בפנימיה באופן פרטי, המימון קשור בד"כ לרווחה.

יוצאי אתיופיה היו הגל הקודם שאיכלס את הפנימיה מעצם היותם האוכלוסיה החלשה באותן שנים, לפני שהם הגיעו זה היו כנראה ילדים ממשפחות של יוצאי ברית המועצות וכך הלאה.

מה שאמרתי הוא שחלק ניכר מהילדים בפנימיה היום הם ילדי פרק א' ממשפחות פרק ב', הם אינם מוצאים את מקומם בבית ולכן מגיעים לפנימיה, כמעט כל הילדים הללו הם גם לקויי למידה = מה שזה מבינה זה שאם לילד מפרק א' יש לקויות למידה, הסיכוי שלו לשרוד פרק ב' יותר נמוך.

לא שאלתי אם הם מרוצים, אשאל בהזדמנות.
פנימיה מבוקשת: כל המועצות מנסות לתעדף ילדים לפנימיה זו כי יש בה כיתת מצויונות ועוד פרוייקטים מבוקשים, כנראה שגם אחוז הנשירה נמוך כמו גם אחוז ההגשה לבגרויות.

ילדים מנותקים: מסתבר שבעולם החינוך מדברים על תופעה נפוצה: ילדים שגדלים מול מחשב, יש להם קושי ביצירת קשרים חברתיים, הם סובלים מניתוק ובדידות. ילדים אלו מבקשים להגיע לפנימיה על מנת להיות חלק מקבוצה של בני נוער, מה שהם לא מצליחים לעשות בסביבה הטבעית שלהם. פה אין שום קשר לפרק א' או ב' אלא לדברים כמו פייסבוק וכד'.

התהליך באופן כללי הוא כזה: לילד יש בעיות בבית ספר, בעיות שלא מצליחים לפתור בתוך המסגרת החינוכית והמשפחתית, אחד הפתרונות המוצעים הוא פנימיה. זה לא שאיך שמגיעים לפרק ב' ישר זורקים את הילדים מפרק א' לפנימיה, זה שהמערכת המשפחתיתבפרק ב' לא מצליחה לענות על הצרכים של ילד מפרק א', המצב מתדרדר והפתרון הוא לשלוח את הילד מחוץ לבית. זה לא עונש אבל לדעתי זה משקף סוג של כשלון. האם הילד היה נשלח לפנימיה לו לא היה פרק ב'? אולי.
כשאמרתי מתחרבש התכוונתי להגיד שכאשר אנחנו יולדות, אנחנו מתכוונות לתת לילד עולם ומלואו ואז קורים דברים ופתאום הצרכים של הילד כבר לא במקום ראשון. למה שפרק ב' יגרום למישהו להתנהג ככה? ואם כ"כ קשה לעשות את זה, אולי הויתור צריך להיות על פרק ב' ולא על הילד?
תשובות אין לי, ללי

 

[מנסה ומתנסה]

תודה על התשובות המרגשות, ללי

פתחת לי צוהר להסתכלות אחרת.
נשמע שלפחות הילדים עם קשיים ביצירת קשר חברתי,
מוצאים אולי את מקומם בפנימיה.
מעניין לשמוע מה דעתו של קרוב המשפחה על שביעות הרצון /
תסכול בפנימייה עצמה.

 

[מ י ר י 2 2]

מה שעצוב בעיני

זה דווקא מה שכתבת על לקויות למידה / הפרעות קשב
הנסיון לנורמליזציה של כולם עושה עוול לכל כך הרבה ילדים שמתוייגים לא נורמליים.
העומס על המורים היום כל כך גדול שהם לא מסוגלים להתמודד עם כל ילד שהוא לא בדיוק בדיוק לפי הספר. ואז את מוצאת את עצמך עם כיתות של ילדים נורמליים בישובים מבוססים, שבהן ל- 80% מהילדים יש הקלות בגין ליקויי למידה ו- 80% מהילדים לוקחים ריטלין (מספרים אמיתיים בכיתות שאני מכירה, זה לא ממוצע של כל הכיתות...).
&nbsp
ולגבי פרק א' ו ב', אני מניחה שזה תואם את הגידול של שיעור הגירושין. וכן - זה עצוב.
&nbsp