ילדים סרטן ואבא...

[ranvdb]

ילדים סרטן ואבא...

הילדה שלי מגלה בעיות חברתיות (בת 7 ) אחרי שנה שלא אמרה מילה ותמיד עזרה, וספרה מעט על בית הספר, אני מגלה שמחרימים אותה בכיתה ובצהרון ושמאיימים שמי שישחק איתה לא ישחקו איתו וכשאני מנסה להבין אני שומע את בובת הפאופף של חברה שלה מספרת על הבובה החדשה ועל הכיתה החדשה והבובה שלה מספרת על אמא חולה בבית החולים במחלת סרטן ושהיא רוצה שתחזור כבר הביתה. וזה כנראה לא חדש. הצעות רעיונות מחשבות הגיגים נסיון קודם יתקבלו בברכה רן

 

[אביתר27]

../images/Emo24.gif

האמת שזה מזעזע אותי שככה הילדים מתייחסים אליה... כאילו לא רק שמספיק קשה לה עם כל מה שקורה בבית אז גם בחברה מתייחסים אליה בצורה כ"כ קשה. זה קשור לדעתך? (לא הבנתי כ"כ מה זה בובת פאופף (כנראה שאני לא מעודכן בבובות החדישות?) ולא הבנתי את הקשר לבובה של החברה...מה שכן אני חושב שהבנתי זה שהיא דיברה דרך הבובה)... הכיתה, הצוהרון יודעים מה קורה בבית? יש מורה שבעניינים? היא בקייטנה? אצלינו הילדה יום אחד חזרה הביתה (היום הראשון לקיטנה היה יום שבו נסענו בדחיפות לביה"ח בגלל חום גבוה) ואמרה המדריכה שואלת במה אמא חולה? עד אז לא היה למחלה שם. התלבטתי שתי דקות אם להגיד לה חום, הודג'קינס (תמר מעדיפה לקרוא לזה כך אבל נראה את המדריכה מבינה את זה) או סרטן בסוף אמרתי לה פשוט סרטן... יש מצב להחליף כיתה? ביה"ס? אני יודע שזה יכול רק להחמיר לה את המצב כי הביטחון שלה יכול עוד יותר להתערער אבל אני לא יודע מה כבר ניסיתם לעשות. כשאני הייתי ביסודי היתה ילדה בכיתה שאמא שלה נפטרה מסרטן ועשו איתנו שיחות עם הכיתה תוך כדי המחלה וגם אחרי שהיא נפטרה. (כשהילדה לא היתה כנראה שהוציאו אותה מהכיתה למטרה זו אני לא זוכר). אמרו לנו את כל הדברים הרגילים, שקשה לה ושצריך להתייחס אליה בעדינות וכאלה. יכול להיות שלילדים אין את זה באופן טבעי אז צריך לעורר אצלם אמפטיות "תחשבו מה הייתם מרגישים אם ח"ו זה היה קורה לאמא שלכם..." זה היה ביסודי אז זאת לא היתה בעיה שלי אלא של הבנות בכיתה כך שאני לא בדיוק זוכר אבל נראה לי שהיא היתה ילדה מקובלת בכיתה. שנים רבות אח"כ כשהייתי בתיכון אני חושד שהיו כאלה שיחות עלי לא הייתי אז ולא סיפרו לי אבל אני מכיר את התהליך...(לא נעים אבל אולי זה הכרחי). לכן אני אומר אולי שווה לדבר עם המורה של שנה הבאה שתהיה מודעת למצב ושתיזום שיחות אישיות עם בנות מסוימות ועם כל הכיתה בתחילת שנת הלימודים ואם זה לא הלך וזה משהו שניסיתם בעבר אז אולי עוזר לפתוח דף חדש "משנה מקום משנה מזל" זה יכול לתרום לביטחון העצמי כשמגיעים למקום חדש בלי מטען מיותר... ובינתיים אולי להזמין חברות הביתה?? לארגן יום כיף לכמה "חברות טובות" סתם מחשבות בהצלחה

 

[ranvdb]

בובת פאופף ושיחות ילדים

נו באמת תתביש לא לדעת מה זה בובת פאופף... הילדים שלי בכל אפן מדברים דרך המשחק הקטן בן ה3 שיחק עם חבר בגן שכואבת לו הבטן אז באה מכונית משטרה (הוא לא יודע מה זה אמבולנס) לקחת אותו לבית החולים אבל כדי לא להפסיק את המשחק היא לקחה את אמא לבית החולים ההורים של החבר הגיעו די מזועזעים למזלי הבעל רופא ומודע. אצלנו לא הסתרנו כולם יודעים גננות מורים יועצת ילדים ונעשו מספר נסיונות לשלב אותה בקבוצת בנות. וניתנה הנחיה לידע אותי על כל התנהגות חריגה . הילדים כבר הסבירו לבת שלי "שאפשר למות מזה" ו כן היא מודעת אבל החיים חזקים מכל האזהרות של המורים והבת שלי הפכה רגישה באפן חריג לכל התבתאות שנראת מעליבה - היא פשוט בוכה השינוי גדול מילדה שמחה ומקובלת יחסית הפכה לבכינית שמציקים לה כדי לראות אותה בוכה. ולפעמים זה סתם תרוץ להוציא בכי על משהוא וכשמנסים לברר מגלים שכן קשור לגעגועים ולפחד. תוסיף על זה משקל שנוסף בשנה האחרונה (אני משתדל אבל אני לא מושלם) כניסה לכיתה א ומעבר לבית חדש שבועיים לפני שאישתי חלתה ויש בעיה. השאלה מה הלאה איך מחזקים אותה חוץ מטיפול פסיכולוגי שיתכן שהיא זקוקה לו

 

[ציפורלילה]

ילדים

אני יכולה רק לדמיין מה עובר על הילדה שלך ומה שעובר עליך. שפתאום "מטופל" כך באנשים שזקוקים לעזרתך ויותר מזה. אולי לגבי הבת שלך זה הזמן לדאוג שהשנה הבאה שלה תהיה יותר קלה, אם אפשר להעביר אותה לכיתה מקבילה, אולי לרשום אותה לעוד חוג שגם ייתן לה תעסוקה בבית. כך גם היא תוכל להכיר ילדים אחרים שאיתם יש לה תחום ענין משותף. אם אפשר למצוא איש מקצוע שידבר איתה על בסיס קבוע, ואולי דווקא לא יועצת מבית הספר כדי לעשות הפרדה מוחלטת בין השיחות לבין בית הספר. זה גם יכול להיות מקום בו היא תוכל להוציא קצת את הבכי בצורה מבוקרת ולא דרך הטריגרים שסביבת בית הספר מספקת לה. תרגישו טוב גלי

 

[קוסטיקה]

עצה מעשית...

לאתר ילדה מהכיתה שגם מוצאת חן בעיני הילדה שלכם וגם בעיניכם, ולהציע לבת שלכם ולהורי הילדה (בדיפלומטיות... בטקט...) יום בשבוע שאתם תיקחו אותה אליכם אחרי בית הספר/הצהרון. אם תצליחו והקשר יהפוך הדדי חיש מהר יגיע גם גמול של פעם בשבוע אצל הילדה האחרת ואופס סייעתם לבת שלכם למצוא חברה וליצור קשר ומחויבות שיקלו עליה בכיתה ובחברה... (בונוס - לכל זוג הורים יש אחה"צ אחד פנוי יותר). מניסיון אישי עם בת ביישנית ובכיינית (הנחתם מעיד על עיסתו) זה בהחלט סייע. בהצלחה ורפואה שלמה לגליה.

 

[מלמלה]

לתזכר שום את הצוות

מורה, סייעת וגם יועצת ומנהלת שזה מה שעובר על הילדה המלצתי כאן מספר פעמים על הספר "יש סרטן בבית" שם המורה מעבירה נושא שלם בכיתה על הסרטן ושואלת למי עוד יש קרובים חולה והילד מגלה "שותפים" הוא וחבר עושים עבודה בנושא ומציגים את הנושא בפני כל הכיתה אולי אפשר לבקש מהמורה משהו דומה... האחזרית של הילדים גדולה אני נדהמת כל פעם מחדש ולא מרשה לבת שלי להשתתף בהחרמות מסוג זה

 

[פומיקית היחידה]

אז, ככה...

קודם כל בכל רגע נתון לחזור ולאמר לה כמה שהיא אהובה ומקסימה והכי יפה והכי חכמה וכל חיזוק אחר שיעלה לה את הביטחון שמורידים לה בגן!!!! לא אני ולא אתה ולא רבים מאיתנו אנשי מקצוע.. ולא ייתכן אלא בוודאות הילדה זקוקה לטיפול להנחיה... למשהוא שייתן לה את הכלים כדי לדעת להתמודד עם החיים הקשים שעוברים עליה ושצפויים לה!!!! חשוב מאוד בשלב מוקדם מאוד לקחת את הילדים לטיפול לייעוץ.. ולא לחכות לרגע ש"אולי" יגיע ותראה בעיות אצל הילדה. חשוב לאמר ולציין כי אינני מבקרת אותך כלל וכלל... פשוט אומרת לך... הילדה בין אם יש לה בעיות בביה"ס ובצהרון ובין אם לא... צריכה ייעוץ צריכה הנחיה וכלים כדי לדעת איך להתמודד עםמה שקורה ומה שעתיד לקרות. שוב.. לא אני ולא אתה אנשי מקצוע בענייני הנפש אולי כדאי לתת לאדם מקצועי את האפשרות לעזור לבתך...?! תנצל כל רגע פנוי שלך עם הילדים... תחזור ותאמר נון סטופ שאתה אוהב אותם ושאמא אוהבת אותם... וכמה שהם ילדים מקסימים... ושלא משנה מה יאמרו הם הכי הכי בעולם והכי חשובים ויקרים לך בעולם! תן להם תחושה של בטחון וחוזק נפשי כדי שלא יתמוטטו... כדי שלא יישברו... כדי שלא "יצאו דפוקים..." כמילותיך. ובנימה זו... מאחלת לכם את הטוב שאתם מאחלים לעצמכם... ושתהיו חזקים ואל תתנו לאף אחד לשבוא אתכם!!! אתם הכי חזקים בעולם!! ובכל מקרה אני בטוחה שאני אומרת בשם כולם... אנחנו פה בשבילכם תמיד!!! הצחוק הוא התרופה לכל מחלה

 

[נאן]

היי רן../images/Emo24.gif

אוי זה קשה מה שאתה מספר כרגע. וכן ילדים יכולים להיות אכזרים. שוב לעדכן ולהיות בקשר מורה. עובדת סוציאליתומדריכה. ואני כן מעבירה אותה כיתה, כי ילדים אחרי שתפסו כיוון לא ממש משנים את דעתם במהרה אם היתה מודעות מצד הגורמים המוסמכים זה לא היה קורה ההחרמות האלו בכיתה. לא מספיק היא צריכה לעמוד עם הפחדים שלה בקשר לשינויים בבית אז גם בכיתה ובצהרון? לי יש ילדה גדולה שהיתה בת 11 ונשמות טובות בבית הספר בכיתה מעליה טרחו להציק לה שאמא שלה תמות. היא התבישה לספר את זה בבית. ואנחנו לא הסתרנו כלום מהבנות שלי מההתחלה ובכפר הקטן זה לא היה סוד. למרות שבסופו של דבר זה הכי מצחיק לא יצא החוצה. ואם הבובה הזו תעזור אז זה השיג את המטרה אצלי זה היתה שרשרת מגן דוד שנתתי לכל ילדה ממני כשאמא תהיה בטיפולים או בהקרנות ויהיה לכם עצוב או מציקים לכם תחזיקו במגן דוד ותרגישו שאמא איתכם או תספרו בשקט בלב מה כואב לכם למגן דוד זה היתה צורת תיקשורת לפחות עם הקטנה שתמיד אמרה לי מה השרשרת חושבת. זה נתן להן בטחון שאם אני לא בגופי לידם אז בנפשי אני איתם כל הזמן. אצל קטנים דובי או בובה זה אמצעי תיקשורת נפלאים.. ועוד משהו רן לפני שלוש שנים הבנות שלי חוו את הגירושים שלי ושל אבא שלהם. וגיליתי שהקטנה הורחמה באותה שיטה שאתה מספר. וחטפתי קריזה אייך ילדה שזורמת ומתמזגת יכולה להצביע ברגליים ולברוח מבית הספר. ואיך מחנכת בשקט לא נותנת גיבוי ותמיכה להפסיק את ההחרמות האלו. הילדה עברה לכיתה מקבילה ופשוט פרחה לה שם עם תמיכה וגיבוי זה מה שחשוב לילדה שלך עכשו ולכם כדי שהשיגרה שאנחנו נלחמים לשמר תשמר! ולא לוותר! מחזקת אותם ודש " חם לאשה חיבוקים נאנוש

 

[ranvdb]

החיים שלפני- שאחרי וחובת הזהירות

אני רואה משפחות חד הוריות או כאלה שחוו משבר טראומה אני רואה דור שני למשפחות שחוו את מחלת הסרטן יצא לי לדבר עם אישה עם ילדים שבגיל צעיר שלה אביה חלה בסרטן והיא מגדירה את זה "יצאנו דפוקים" (לא המילים שלי) ואני פוחד על שלמות המשפחה כן אפשר לפרוט את זה לפרטים קטנים המחנכת הגננת המטפלת אני והמדינה ובאמת לטפל בכל בעיה בנפרד - אבל המקור הוא לא הילדים הכיתה הצהרון המקור הוא הילדה ועליה צריך לשמור ואותה לחזק כל השאר זה הסמנים. רן

 

[אביתר27]

החיים כמכלול וכפרטים ../images/Emo103.gif

לפעמים כשהשמים נופלים עלינו צריך להרים את החתיכות אחד לאחד. אמרת נכון שצריך לחזק את המקור - הילדה, אבל לחזק אותה יכול להיות בהרבה דברים קטנים. מורה שמגלה עניין והבנה, חברה שעוזרת בעזרת משחק להשכיח לשעתיים, צהרון כל הדברים האחרים שכולם דיברו עליהם פה, כי בעיקר מראש התמקדת בצד החברתי שלה, ובצדק, כשעוברים משהו קשה פיזית או נפשית מתמקדים מאוד בחיזוק הצדדים האחרים הלא חולים וכואבים. אי אפשר בתקופת משבר לצפות מהאדם לתפקד במיטבו אבל מחזקים את הצדדים האחרים בגוף או בנפש כדי שיימצאו הכוחות להעביר אותנו את הימים והתקופות הקשות. (כמו שכשהראיה נפגעת השמיעה מתחזקת כפיצוי כך גם במשבר משפחתי כשיש איום על אחד מבני המשפחה לפעמים חשוב לחזק את הצד החברתי זה לא אומר שהתא המשפחתי הוא לא מקור לכח בלתי רגיל) כשיש איום על ההורים שלנו ביחוד בגיל הילדות יש איום עלינו, לכן התקפי הבכי שלה מאוד מובנים והרגישות יתר שלה מאוד מובנת. בת בכורה בת 7 אמורה להרגיש מאוד קשורה וזקוקה לאמא. הבעיה היא לא שהיא בוכה אלא הבעיה החברתית שנגרמת לה כתוצאה מהבכי, ולכן חשוב לפתור את הבעיה של ההצקות של הילדים מסביב. האם היא מקבלת לגיטימציה לבכות? כי אולי היא מאוד לבד בתוך הבכי לפחות בהרגשה הסובייקטיבית שלה. ואז היא מרגישה הרבה יותר פגיעה וחסרת אונים. רן, תחזק את עצמך עכשיו קודם כל והאמת שזה יחלחל אליה. אישית לא אהבתי את הביטוי "יצאנו דפוקים" –יש בטוח חסכים, יש רצון למלא חסר יש יותר חרדות והרגשת פגיעות, יש ימים טובים יותר ופחות. החיים הם תהליך דינמי ואי אפשר לתייג אדם שהוא כולו יצא דפוק באופן קבוע ותמידי. אפשר לצאת אדם בסדר גמור גם אחרי טראומות, נורא חשוב שהילדים שלך ירגישו את היחד והעוצמה של התא המשפחתי תן להם את המקום גם להתפרק כי יש הרבה מתח. ולסיום אין דרך קלה להגיד את זה אבל זו היתה הודעה מפחידה לגבי גליה, אני מקווה שהבנתי לא נכון. מקווה שהגוף והנפש שלה נחים ומתחזקים לקראת טיפול חדש ויעיל.

 

[ranvdb]

תודה../images/Emo8.gif

כן כמובן הכל מכלול שלאי אפשר לפרק אותו לחלקים צריך לטפל בכל הצדדים כמו שהקטן אומר גם וגם וגם (שוקו גלידה סרט

)

גליה איתנו והמחר שייך למחר מזה כשנה . רן

 

[אביתר27]

זה לא מה שחשבתי ../images/Emo45.gif

אבל בכל זאת שהמחר יביא איתו רק טוב