מכיר מקרוב - אני כזה בעצמי
דרכי ההתמודדות הן שונות ומגוונות וצריך להתיחס לאדם ולא להפרעה. מצד שני ההפרעה הזו באמת מפריעה. אני אומר את זה על סמך זכרונותי כילד, ואני אומר את זה על סמך קורותי כמבוגר. טיפול תרופתי עוזר. הוא מאפשר לילדים (וגם מבוגרים צריכים את זה) לקלוט טיפולים התנהגותיים ולהתמיד בשיפור העצמי. התמדה היא נקודת תורפה חזקה אצל המתמודדים עם הפרעת הקשב והריכוז. בלי תרופות, הסיכוי לשיפור ולהתקדמות הוא נמוך משמעותית, והרבה פעמים עד מתחת לסף הנדרש על מנת להשפיע. כלומר הרבה פעמים הנסיונות לטיפול בבעיות לא יצלחו ללא ליווי תרופתי. שיאצו, ארומתרפיה, הומאופתיה ורפלקסולוגיה (כמו גם רייקי, טארו ונומרולוגיה) לא עוזרים. אם תרצו חוות דעת של משפחות שעברו דרך שיטות אלה אפשר לשאול (עדיף קודם לקרוא את הטאגליינס) בפורום הפרעות קשב ADHD של תפוז. הסיבה העיקרית ששיטות אלה ממשיכות למשוך לקוחות (לדעתי) הינה הפחד הגדול מהריטלין. בקשר לריטלין. דעתי בקיצור (ניתן להאריך אם תרצו), הינה שזו תרופה טובה, אמינה ובטוחה כשהיא ניתנת ע"י רופא בעל ניסיון בטיפול ב-ADHD. זו תרופה, וכך יש להתייחס אליה. זה לא משחק, זה לא שעשוע, ואין צורך לדחוף אותה לאוזן כדי לראות מה קורה. היא אינה ממכרת (מצאתי אפילו רופאים שהאמינו בשמועה זו), והיא אינה מעלימה את הפרעת הקשב והריכוז, רק משככת את ההשפעה לזמן מוגבל. היא גם לא משנה את האדם, אלא מאפשרת לו לבחור פנים נוספות של אישיותו, מלבד זו הנכפית עליו בשל ההפרעה. אם תרצו לדעת עוד, אני אשמח לכתוב ולהפנות, פשוט לא רציתי שתצא מגילה גדולה מדי.
