ילדים עם הפרעות קשב בארהב...?

[ניריתסקוטלנד]

ואוי "אמא" אין כמוך. תשארי איתנו

 

[קרנולית2]

וואווו כמה מידע...

תודה רבה רבה, איזה כיף שיש פורום כזה פעיל ותגובות מהירות ומפורטות
תודה בנות

 

[קרנולית2]

ילדים עם הפרעות קשב בארהב...?

שלום לכולם,
אנחנו עתידים לעבור לארהב בשנת הלימודים הבאה . אני עדיין לא יודעת לאן... זה גמיש וזה יכול להיות אחד מ איפשהו בחלק המזרחי/ טקסס/פלורידה )
תלוי בגורמים שונים ולנו יש אפשרות לבחור
אני עם 4 ילדים שיהיו בני : 15,12,8,5
אחד מילדי עם הפרעות קשב. ולהלן חששותי...:
כאן בארץ קשה לו בלימודים, למרות שנעזר בריטלין, האנגלית שלו כרגע ברמה מאוד נמוכה.
בשיחות שלי עם ישראלים בחול נאמר לי שרמת הלימודים בארהב, בבתי ספר טובים , מאוד גבוהה ושהיחס ללימודים הוא שונה מבארץ. הבנתי גם שאין הקלות בביס כמו שיש בארץ.
האם למישהו יש נסיון בעניין זה? אין הקלות וגם שפה זרה וגם לימודים קשים יותר ויותר שיעורי בית. נראה לי שזה הדבר הכי אכזרי שאני יכולה לעשות לילד שלי....
מה אני מפספסת כאן? מי יכול לתת לי מידע בעניין? זה מאוד מאוד מטריד אותי....
תודה.

 

[alphadelta]

הנה מה שאני כן יודעת

שלום קרנולית 2 יקרה.ניסיתי לענות והכל נמחק. הנה נסיון נוסף. אני אתחיל עם זה שאין לי נסיון בישראל מהבחינה הזו וגם לא פה בארצות הברית עם הפרעות קשב. הנה מה שאני כן יכולה לספר לך: יש בבתי הספר הציבוריים משהו שנקרא IEP וחוק שנקרא 504. הנה פרטים:http://www.ncld.org/students-disabilities/iep-504-plan/what-is-iepוגםhttp://www.additudemag.com/adhd/article/711.htmlהמטרה של שניהם היא לעזור לילד למצות את מלוא הפוטנציאל למרות אתגרים שישנם. מאתגרים פיזים כמו עיוורון ושימוש בכסא גלגלים ועד אתגרים לימודיים כמו הפרעות קשב. לא להבהל מהמילה disability. אם יש לך עוד שאלות את מוזמנת לשאול. מה שמקבלים תלוי בבית הספר. יש בתי ספר שההורים צריכים להלחם יותר. כשתדעי לאן אתם עוברים, יהיה לך יותר מידע. ואילי אוכל לעזור לך יותר עם מידע יותר ספציפי.

 

[ניריתסקוטלנד]

לא יכולה לעזור, רק רוצה להגיד לך שאת במקום הנכון לשאול

את כל השאלות בנושא הגירה והורות.
אני מקוה שמישהו כאן ידע לתת לך עוד פרטים, אבל בלי מיקום ספציפי זה די קשה.

ברוכה הבאה לפורום

 

[noaronen1]

ברוכה הבאה לפורום - ומאוד תלוי

כרגע התחלתי קבוצה להורים עם ילדים עם הפרעות קשב ויש לי קצת inside information בשבילך.
אז ככה - הכל תלוי במערכת החינוך בה תגורו ובבית הספר אליו בנך ילך וגם במורים.
המערכת מספקת תמיכה, אבל בסופו של יום הילדים צריכים להתיישר בהתאם לתוכנית.
אני חושבת שכדאי להביא הערכות מפסיכולוג/פסיכיאטר - אם יש.
&nbsp
את צריכה להבין שבין מדינה למדינה הכללים שונים, בין אזור לאזור בתוך המדינה דברים מתנהלים אחרת.
לכן! אתם צריכים לעשות מחקר מקיף כדי לבדוק איפה יוכלו לתת את המענה הנכון לילדך.
חייבת לציין שממה ששמעתי הרבה פעמים בתי ספר פרטיים נותנים הרבה פחות תמיכה מקצועית מאשר בתי ספר ציבוריים, כי הם מנסים לשמר רף של ממוצע ציונים וגם יש להם פחות מקורות מקצועיים לתת את התמיכה - אולי אני טועה אבל זה מה שהבנתי עד היום.
&nbsp
לגבי האנגלית - יש תמיכה אינדיבידואלית של ESL שזה בעצם מורים שעוזרים לילדים שהאנגלית שלהם היא שפה שניה לשפר את רמת האנגלית - ארה"ב היא מדינת מהגרים ולכן עם או בלי קשר הם ישבו עם כל אחד! מילדייך בהתאם לרמתו ויעזרו עם שיעורי בית ועבודות בכתה - אבל זה מהמקום של התמיכה בשפה לא ממקום של הפרעות קשב. חברה שלי גם סיפרה לי שיש מקומות שהם ירכזו קבוצה של ילדים ביחד לכתה בחלק מהיום.
לגבי המערכת הציבורית:
&nbsp
תנסו לבדוק אפשרויות ציבוריות שיכולות לתת מענה לא סטנדרטי. הכוונה שלי היא שלפעמים יש בתי ספר ששייכים למערכת הציבורית אבל יש להם כיתות לילדים שצריכים יותר עזרה, או שיש בתי ספר שמתקבלים אליהם בהגרלה - ועדיין בחינם ומותאמים לילדים שזקוקים לתמיכה שמתאימה לצרכים שלהם. בדרך כלל אלו יהיו charter schools - ההבדל ביניהם לבין general education שב- GE בית הספר חייב להתנהל לפי מה שמחלקת החינוך באותה מדינה קובעת ומכתיבה להם אין תזוזה ימינה או שמאלה, לעומת זאת charter school הוא בהנהלה פרטית - אבל עדיין ללא תשלום ויושב תחת מחלקת החינוך של המדינה/האיזור, אבל שוב, יש להם עצמאות להחליט על דרך ההתנהלות ושיטת הלימוד.
אם אני יכולה להציע לבדוק בית ספר פרטי או אם יש charter שהם בשיטת מונטסורי - בשיטה הזו, מתקדמים עם הילדים לפי רמת הילד ותחומי העניין שלו - לרוב אלו בתי ספר פרטיים ולא זולים -אבל בשנה הראשונה מכירים את האזור ואז לומדים מה יש יותר לעומק. סכום של בית ספר פרטי יכול לנוע בין 20,000 ל- 40,000 לשנה ואחר כך כשתכירו את האזור והורים אחרים תוכלו להעביר אותו למערכת אחרת.
כמובן שיש אפשרות שהוא גם יעשה home schooling - יש הרבה הורים שבוחרים להשאיר את הילדים בבית וגם נפגשים עם הילדים בבבקרים, כך שהילדים לא בודדים, הם פשוט לומדים לבד, ואני מכירה שתי נשים שהיו מורות עזבו את מערכת החינוך ולימוד לבד את ילדיהם שיש להם ADHD.
דבר אחרון שאני רוצה לציין - לא כתבת את הגיל של הילד. אם הוא בגיל חטיבת ביניים יש 4 עד 5 מקצועות שחייבים ללמוד: מתמטיקה, אנגלית, social studies ושפה נוספת ואולי חינוך גופני ומדעים. יתר המקצועות הם מקצועות בחירה (אפילו בחינוך גופני - פשוט בוחרים סוג של ספורט או ריקוד...). זה די מזכיר לימוד תואר כללי באוניברסיטה. הילד מגיע לחטיבה מקבל רשימה של electives - מקצועות ובוחר מה ללמוד. אותו סגנון ממשיך לתיכון. כך שזו הזדמנות עבור הילד לבחור את מה שמעניין אותו. אם זה אומנות, דרמה, מדעים. זה עוזר לילד שלפחות 50 אחוז מהיום שלו יהיה סביב מקצועות שהוא אוהב ללמוד....
שווה להציץ באתר הזה:
http://www.chadd.org/
&nbsp
שוב הכל הכל הכל תלוי בבית הספר ובעיקר המורים - יש מקומות שישבו עם ההורים ויבנו תוכנית ויש מקומות שממש לא יהיה שיתוף פעולה.
&nbsp
המון בהצלחה ונשמח אם תשתפי לאחר/תוך כדי מעשה מה למדת.

 

[קרנולית2]

תודה רבה על התשובות וגם...

גיל הילד יהיה 12. כלומר כיתה ז.
אני מבינה שצריך לבדוק את המיקום, אבל לצערי אין לי כרגע מיקום, אבל אני כן יודעת שתהיה לי אפשרות בחירה.
להשאיר את הילד בבית מבחינתי לא בא בחשבון, זה ילד שצריך חברה והרבה כאן בישראל יש לו עשרות חברים והעניין החברתי מאוד מפותח אצלו, החלק החזק שלו זה ספורט.
בארץ יש הקלות לילדים עם הפרעות קשב: פטור משפה נוספת, תוספת זמן במבחן, אפשרות להבחן בשקט, מבחן בעל פה....
האם יש כזה דבר בארהב? האם זה נכון שהלימודים ברמה גבוהה יותר בארהב? יותר שיעורים...? או שזה תלוי ביס ואיזור?
שוב תודה.
&nbsp

 

[alphadelta]

ארצות הברית כל כך גדולה

וגם בתוך כל מחוז שבתוך כל מדינה שבתוך בארצות הברית. כך שקשה לענות על שאלות כלליות. במקומות שבהם גרנו , יש אפשרות לתוספת זמן במבחן, מבחנים בעל פה, להבחן במקום שקט ופטור מדברים מסויימים. אבל שוב, זה תלוי בעיר שבה בית הספר. אין משהו כללי. הIEP ו 504 עוזרים. אבל חברתי שילדיה היו בבית ספר ציבורי באיזור פחות טוב לא קיבלו את התמיכה לה היו זכאים. לעומת זאת, כשהם עברו עם אותן המלצות לאיזור אחר (20 דקות נסיעה) הילדים קיבלו כל כך הרבה תמיכה וממש פרחו. לגבי צ׳רטר. זה אכן נשמע מופלא. אבל שוב יש לברר. יש איזורים בהם הצ׳רטר פטורים מלתת את התמיכה, כמו בתי הספר הפרטיים. מצטערת שאין לי תשובה ברורה יותר. אבל זה תלוי לאן עוברים. באופן עקרוני, ועצוב מאד, ככל שבית הספר בשכונה יותר טובה, יש לבית הספר משאבים יותר טובים וכתוצאה מכך תמיכה רבה יותר למי שזקוק.

 

[קרנולית2]

תשובה מעודדת...

מצוין, זה אומר שכן יש הקלות במקומות מסויימים וכן יש הכרה בצורך בהקלות...
זה מרגיע אותי
ברור לי שזה תלוי איזור ובית ספר, בדיוק כמו כאן בישראל. לפחות אני יודעת שיש בתי ספר שכן הולכים לקראת... עכשיו אני אקח את זה כפרמטר בהחלטה לאן עוברים.
איך אני יכולה לבדוק את זה מכאן? למישהו יש רעיון? לפנות להנהלה? לבדוק באתר בית הספר?מה בדיוק לבדוק?
וגם- האם צריך להרשם לבית ספר מראש? כאן נרשמים מפברואר... אחכ כבר לא בטוח שישאר מקום - 40 תלמידים בכיתה...

 

[קרנולית2]

וגם ,עדיין לא קיבלתי מידע על רמת הלימודים

אכן קשה יותר? יותר שעות לימוד? הרבה שיעורי בית???

 

[alphadelta]

לא הייתי אמא בישראל. כך שאין לי למה להשוות.

פה, גם זה זה תלוי באיזור. כשביקרנו קרובי משפחה בתי עזרה לילדה שם בשיעורי הבית. הן בנות אותו הגיל בדיוק. בתי אמרה שהיא למדה את החומר הזה לפני יותר משנה. יש בתי ספר מאד אקדמים ויש ימים עם המון שיעורים. אבל זה גם תלוי בילדים עצמם. אפשר ללמוד את ״רמת הכיתה״ או ״רמה מתקדמת״ שבה יש יותר שיעורים. יש גם המון פעילויות מטעם בית הספר אחרי שעות הלימודים. ספורט, תיאטרון, שחמט, תיכנות, ואפילו מועדון משחקי קופסא. כך שיום לימודים יכול להגמר והילדים נשארים בעוד פעילויות (בחינם) אחרי בית הספר ומתחילים שיעורים כשחוזרים הביתה ב17:00. כך שיש ימים מטורפים. רב בתי הספר שילדי היו היו בין 6.5 שעות ביסודי ל7.5 בחטיבת ביניים.

 

[orilina]

רמת לימוד

לנו יש נסיון עם בית ספר יסודי בבית ספר ציבורי שנחשב מאוד טוב - הרמה האקדמית מאוד גבוהה - לומדים דברים הרבה יותר לעומק מאשר בארץ, דגש חזק על מטמטיקה ואנגלית. כבר בגן חובה מתחילים לקבל שיעורי בית, הילדים מצופים לקרוא לפחות 20 דקות כל יום ולתעד את הקראיה ביומן, מגן חובה יש presentation. שהילד נדרש לעשות בכיתה, בכיתה ג' צריכים לדעת לעשות מצגת פאוור פוינט, יש הכתבות ובחנים כבר מגן חובה. מה שכן הלמידה היא בדרך מאוד חוייתית, הכיתות קטנות ולא צפופות.

 

[alphadelta]

רישום

רב המקומות, אפשר להרשם רק אחרי שעוברים. מבקשים הוכחה של חוזה שכירות/קניה או תשלום גז/מים. מחוז בית הספר חייב לתת מקום , אבל לא תמיד בבית הספר שקרוב לבית. זה תלוי אם יש מקום או לא. כשאתם מתעניינים במקום מסויים אפשר לבדוק באתר של Greatschools על בית הספר. ואם אתם יודעים שכונה ספציפית אפשר בהחלט לצלצל לבית הספר. לשאול אם יש מקום לשכבת הגיל הספציפית ולבקש לדבר עם היועצת. אני עשיתי את זה לפני שעברנו כל פעם, שאלתי באופן כללי. ותמיד היו אדיבים אלי.

 

[noaronen1]

 

[alphadelta]

עוד משהו לגבי רישום

לפעמים, באותה עיר יש בתי ספר מעולים וכאלה שפחות. ולעיתים קו דק מפריד בינהם. לגור בצד השני של אותה השכונה לפעמים אומר שהולכים לבית ספר אחר. יש ערים עם מערכת חינוך מעולה אבל שכונה מסויימת שייכת לבתי הספר של העיר ליד. ושם, בתי הספר לא משהו. כדאי לברר מה תחום הרישום של בית ספר או בתי הספר שמעוניינים בהם. מניסיוני עד כה, לכל ׳מחוז בית ספר׳ שהתעניינו הייתה מפה שם היה מוסבר מה בתי הספר לפי שכונות ורחובות.

 

[Mottek]

מנסה לעזור

הגדול שלי (גם כיתה ז) אובחן לאחרונה עם ליקויי למידה.
עשינו אבחון נורופסיכולוגי ועם זה פנינו לבית הספר לקבלת הקלות ותמיכה.
מהנסיון שלי, יש שני מסלולים של תמיכה, ה504 והIEP (כל מסלול נבחן מחדש אחת לשנה).
ה504 זה בדרך כלל של הקלות שהב"ס נותן כמו תוספת זמן במבחנים, הפחתת כמות שיעורים וכדומה.
הIEP הוא יותר בכיוון של החינוך המיוחד, כאשר לתלמיד יש קשיים ללמוד בתוך כיתה רגילה וצריך הוראה בשיטה שונה משנהוג בכיתה.
אנחנו בחרנו ב504, כי זה יותר התאים לצרכים של הילד. בנוסף, הIEP היה מצריך אבחון נוסף שיבוצע בתוך בית הספר כדי שהם יחליטו איזו עזרה מתאימה לילד (או שלא מתאימה לו....).

כמו שכבר כתבו לך, התנאים משתנים ממדינה למדינה, ממחוז למחוז ומבי"ס לבי"ס, כאשר לבתי ספר ציבוריים בדרך כלל יש יותר משאבים לעזור ולתמוך בתלמיד עם קשיים לימודיים. אם יש לכם איבחון או המלצות מפסיכולוג (עד 3 שנים אחורה) שווה לשקול לתרגם את המסמך, זה רק יכול לעזור. אם המסמך ישן יותר מ3 שנים, אז צריך אבחון חדש לצערי.
הבי"ס של הגדול מאוד תומך ויש צוות לו נהדר.יחד עם זאת, אני נמצאת איתם בקשר שבועי (לפחות) לשמוע על איך הבן שלי מתנהג בכיתה ואיזה קשיים יש לו. אז כדי שזה יצליח, את לפעמים צריכה לשבת להם קצת על הווריד.

לגבי שאר השאלות שלך, כמה נקודות:
* רוב הילדים שאני מכירה אוהבים את בית הספר. האנטי על הבי"ס כמו שאני הייתי עדה לו בארץ, כמעט ולא קיים.
* בחטיבת ביניים אין כיתה גרעינית כמו שיש בארץ. יש כיתת אם שבה נפגשים עם כל התלמידים ל20 דקות. אחר כך מתפזרים וכל אחד הולך לשיעור שלו. הילד לא יהיה עם אותם הילדים בכל השיעורים. בסוף היום שוב נפגשים בכיתת האם ל15 דקות לפני שנגמר היום. זה הכנה לתיכון ואחר כך לאוניברסיטה.
* מבחינת רמת לימוד, כעקרון הייתי אומרת שכאן יש יותר עומק. מצד שני, בחשבון הייתי אומרת שהם קצת מפגרים בחומר מבחינת הארץ
* שיעורי בית - יש שיעורים. כעקרון אומרים שצריכים להשקיע כ30-40 דקות ביום על כל מקצוע. לפעמים יש הרבה שיעורים ומקבלים משהו כל יום, בימים אחרים אין כלום. ויש ימים שהילד מסיים את השיעורים תוך 5 דקות. יש גם פרוייקטים שניתנים מראש. שעה וחצי עד שעתיים גג של שיעורים זה הנורמה בגיל הזה.

 

[carlimi]

מסכימה לגמרי

עם נושא האנטי לבית הספר!!!
גם אני לא מכירה את זה, בשום גיל.
בארץ - לדעתי זה אחד הדברים הכי נוראיים שיש במערכת החינוך, ולא פחות חשוב לדעתי מהרמה האקדמית, כי זה בא לידי ביטוי בזלזול הנוראי למורים ולכל המערכת בכלל.
כשביקרנו שנה שעברה בארץ, הילדים שלי היו בהלם מוחלט רק מלשמוע את בני הדודים ואיך שהם דיברו על המורים שלהם.
זה היה לי מאוד עצוב, ומצד שני מאוד שמחתי שעברנו עוד לפני שהם נכנסו לבית ספר בארץ, ולא, זה לא היה מקרי ...
הילדים שלי לא רק אוהבים את בית הספר, אלא אוהבים מאוד מאוד את המורים שלהם, ומכבדים אותם כלכך ....
&nbsp

 

[קרנולית2]

וואוו... תודה , מעודד ומרגיע

עכשיו נותר לי לכוון למקומות כאלו

 

[קרנולית2]

חיי חברה לילדים...?

יש לי עוד הרבה שאלות... מקווה שאני לא מציפה
אשאל בשלבים
עניין נוסף שהייתי רוצה לבדוק איתכן, חיי חברה ועצמאות הילדים.
האם הילדים הולכים לבד לבית הספר? לחברים? חוגים?
הבנתי שזה גם מאוד שונה ממה שאני רגילה.
מפגש עם חברים, ״לרדת לגינה״ ולמצוא חברים לשחק בכל הגילאים, מסיבות כיתה, בילויים ליותר גדולים קצת- סרט, בית קפה...
מה קורה מבחינה חברתית? האם יש קשרים חברתיים הדוקים? האם יש קשר בין ההורים?
איך זה עובד עם המקומיים? ואיך זה עובד במקומות שיש הרבה ישראלים? יש חברותה בניהם????

 

[Mottek]

תשאלי בכיף

שוב, הכל תלויי איפה תגורו. רוב האנשים לא גרים במרחק הליכה מבית הספר. ברוב הערים או הפרברים יש אוטובוס שמסיע את הילדים לבי"ס ובחזרה (אוטובוס צהוב) ובדרך כלל מורידים בצומת מרכזית לכמה רחובות במרחק הליכה לא גדול מהבתים מהתחנה ולא מול הבית.
אחד ההבדלים הכי גדולים בין ארה"ב לארץ זה שבארץ אין מקום, והכל נבנה צפוף ולכן הכל במרחק הליכה. בארה"ב יש כל-כך הרבה מרחבים כך שאלא אם את גרה בעיר מאוד גדולה ומרכזית, רוב המקומות שהילד ירצה להגיע אליהם (חוגים, קניון, חברים וכו') יצריכו הסעה של ההורים.
קשרים חברתיים עמוקים, בוודאי שיש. כולנו אנשים אבל כאן הדגש בבית הספר הוא על למידה ולא הפן החברתי (אל תצפי לקבל ביקורי בית מהמורה או את הטלפון הפרטי שלו). בנוסף כל שנה מערבבים את הילדים בשכבה. שבכיתה א את אם ילדים מסויימים ובכיתה ב את תהיי עם נגיד 5 ילדים שהיית איתם בכיתה א, וכל השאר יהיו חדשים עבורך מכיתות מקבילות. בסופו של דבר הילדים לומדים להכיר ממש טוב את כל הילדים בשכבה שלהם. מה שזה אומר מבחינתך זה שמבחינת מפגשים עם חברים, האחריות למפגשים האלו זה על הילדים. אל תצפי לדף קשר עם מספרי טלפון. אם הילד רוצה ליזום מפגש עם ילד אחר הוא אחראי לקבל את הפרטים מאותו הילד ואז ליצור קשר עם המשפחה לאחר שעות הלימודים בשביל לתאם מפגש (תדאגי לתאם את המפגש דרך ההורה ולא רק דרך הילד). רוב המפגשים בדרך כלל נערכים בסופי שבוע כי זה יותר קל ויש יותר זמן. אצלנו למשל מסיימים את יום הלימודים בסביבות 2 ועד שהילד מגיע הביתה זה כבר 3 בצהריים. צריך לאכול ארוחת ארבע, לעשות שיעורים וללכת לחוגים אם יש ואז זה כבר ארוחת ערב ולישון.
מבחינתך, בוודאי שקשר בין הורים יכול להיות, אבל הוא לוקח הרבה יותר זמן ליצור. אנשים כאן הם מאוד פרטיים ומאוד חוששים לשאול שאלות בשביל לא לפגוע. מכיוון שאת תהיי החדשה כאן, את תצטרכי ליזום את הקשרים האלו. הבן שלך רוצה לשחק עם ילד אחר? תזמיני גם את האמא להצטרף אלייך לכוס כפה.
מבחינת לרדת לגינה ולמצוא חברים לשחק, שוב תלויי באזור בו את גרה. אם את גרה באזור עם הרבה בתי דירות, ייתכן ותמצאי גן שעשועים קרוב. אבל רובם נמצאים במרחק נסיעה קצר מהבית. עד גיל 5 באמת שזו לא בעיה. מכיוון שהילדים שלך כבר גדולים יותר יהיה להם קצת יותר קשה למצוא חברים בגיל שלהם שסתם כך שמסתובבים בגינה הציבורית. בנוסף, בחורף (לפחות בחלק הצפוני של ארה"ב קר מאוד ומושלג) כמעט ולא רואים אף אחד בחוץ וכולם נמצאים במין תרדמת עד שמגיע האביב. תבררו איזה חוגים יש באזור ותרשמו אליו את הילדים.