ילדים עם הפרעות קשב בארהב...?

[alphadelta]

נכון. זה כל כך תלוי איפה גרים.

תלוי בשכונה אם זו שכונה טובה בפרבר יהיו פרקים. במקום האחרון שגרנו (פרבר של עיר גדולה ) ילדי השכנים דפקו על הדלת כשרצו שילדי ילכו איתם לשחק בפרק הצמוד לבית. במקום החדש בו אנו גרים (שוב פרבר של עיר גדולה, אבל מדינה אחרת) הילדים נפגשים בחוץ. לחברים שגרים מרחק הליכה הם הולכים ברגל. הילדים הולכים גם ברגל לבית הספר היסודי. חטיבת הביניים רחוקה יותר ואנחנו ההורים מתחלקים בתורנות ההסעות. אבל זה יהיה החורף הראשון שלנו פה. וזה יהיה חורף הרבה יותר קר ממה שאנחנו רגילים. אז אני לא יודעת עדיין. לגבי חוגים, יש להרבה ערים recreation center שזה כמו מתנ״ס ויש שם חוגים במחירים מאד סבירים. שוב, תלוי במקום המגורים. כשבאתי לקחת את ילדי בבית הספר היסודי, נפגשנו ליד שער בית הספר אותם הורים קבועים ויצרנו קשרים בינינו. נשארנו עם הילדים בחצר בית הספר לשחק לעוד זמן מה כל יום אחרי הלימודים.

 

[carlimi]

מה שאצלנו ומה שאני יודעת

על המקום בו אנחנו גרים - דנבר, קולורדו.
אנחנו גרים בשכונה של המעמד הבינוני,ממש לא שכונת יוקרה,אבל מאוד מאוד נחמדה ופתוחה, וחופשית. ילדים משחקים בחוץ, הולכים לבית הספר ברגל ...
הילדים שלי מאוד פעילים מבחינה חברתית וזה אומר מלא פליי דייטס, סליפ אוברס (לישון אצל חבר), ימי הולדת שמתחלקים לכל מיני פעילויות - כיתתיות במקומות הפעלה (ג'ימבורי וכאלה), או אינטימיות יותר של מספר ילדים - פיצה ,סרט וכו' ...
הבן האמצעי שלי סופר פופולרי, בכיתה א' כולה, כמעט כ ל יום יש אצלנו חבר. א ב ל - זה בגלל שא נ י חברה של האימהות! אנחנו סופר ספונטניות, לא קובעות כלום מראש, מחליטות באותו היום, אחרי בית ספר לפי מה שהילדים רוצים. לבת שלי יש הרבה חברות, אבל אחרי בית ספר היא דווקא נפגשת יותר עם החברות הישראליות. החברות האמריקאיות שלי לא מאוד סטנדרטיות, והיה לי המזל הגדול להכיר אותן. יש גם אחרות ,כאלה שצריך לתאם מראש. כמו בכל מקום יש כאלה ויש כאלה, בהתחלה צריך להתאמץ, אחכ זה הופך לקל וכיף.
&nbsp
הילדים שלי עוד צעירים כך שבכל מקרה לא הולכים עדיין לשום מקום לבד, א ב ל הבת שלי כן הולכת לבד למסיבות במקום של ההחלקה (גלגיליות). מורידים אותה בבית הספר אחהצ, נותנים לה קצת כסף לכניסה, פיצה ושתייה, והיא נוסעת עם האוטובוס של הבית ספר, עם עוד ילדים ומורה אחראי. יש מסיבה כזו לפחות פעמיים בשנה, והיא הולכת לזה מאז הייתה בקינדרגארדן

בסוף המסיבה באים לאסוף מבית הספר.
&nbsp
אנחנו גרים בקול דה סאק - שזה רחוב קטנטן בצורת פרסה (נניח כמו רחוב הולנדי קטן ללא מוצא ) והילדים שלי שורצים בחוץ ,עם הילדים של השכנים, כל הקיץ, כל היום,אחהצ, סופי שבוע ומתי שמתחשק. עוברים גם מבית לבית ... בקיצור, לפעמים אני מרגישה שהעברנו את המושב לקולורדו

&nbsp
אני יודעת שהילדים הגדולים יותר, חטיבה וכאלה, הולכים לקניון ביחד, או לסרט וכו'. ההורים מורידים ובאים לאסוף ....
הבת שלי בנתיים הולכת לחוג אחד, הבנים עוד לא, אבל בטח בקרוב גם יתחילו. לא לחוצה בקטע הזה.
&nbsp

 

[orilina]

קשרים חברתיים

את תצטרכי לעבוד הרבה כדי ליצור מערכת קשרים - זה אומר בעיקר ליצור קשר עם האמהות, בהתחלה לתכנן מפגשי גינה קצרים אחרי בית ספר בחצר בית הספר או הגינה ובהמשך להזמין לפליי דייטס בבית. אחרי שנה אני כבר במצב שאנחנו נפגשים באופן ספונטני יותר ויש לנו גם ערבי נשים אבל זה עדיין יותר קשה מאשר בישראל.
יותר קשה לקבוע פה כי הילדים האמריקאים עוסקים המון בספורט שזה אומר אימונים במשך השבוע ומשחקים בסופש (לעתים כרוך גם בנסיעה ולינה מחוץ לעיר) כשההורים באים לעודד ואחכ. בדכ יש potluck. או פיצה , מצד שני לילדים הגדולים יהיה יותר קל ליצור קשרים חברתיים דרך הספורט ואת תוכלי להכיר את האמהות, האבות והאחים. כמו כן האמריקאים אוכלים ארוחת צהריים בחמש - וזה די קשיח - כלומר מפגשים חברתיים מתקיימים בדרך כלל לאחר סיום בית הספר. ואגב לא לצפות שאם אירחת ילד, יארחו את שלך חזרה - מסקר לא מייצג בין ישראלים עלה שהאמריקאים לא מרגישים מחוייבים להחזיר אירוח
לגבי מסיבות - בדכ מדובר במסיבות dropp off. כלומר מורידים את הילד ובאים לאסוף אותו בסוף.

 

[carlimi]

אני מניחה שהתכוונת להגיד

אורחת ערב בחמש? ולא צהריים ...
אצלנו קצת יותר גמישים, אוכלים בחמש וחצי ואפילו חלק בשש ...חחח
אבל אם אנחנו מארחים או שהילד שלי מתארח הוא אוטומטית מצטרף לארוחה ..
&nbsp

 

[orilina]

זה צהרים שאוכלים בערב מוטציה

 

[קרנולית2]

חיי חברה בדרך שונה, אך בהחלט מתקיימים

מעניין איך בתרבויות שונות, חיי חברה נוצרים בדרך שונה, ונערכים אחרת
כאילו קודים שונים...
אני מניחה שכל ילד מילדי יתחבר לזה אחרת.
אני רק זוכרת את ילדותי וכמה כיף היה לרדת לרחוב ולפגוש את כל החברים בכל הגילאים... בכלל לא היה צורך בתיאום, כולם היו תמיד שם
&nbsp

 

[orilina]

אפילו בארץ זה כבר לא כך

בחיים שלי לא הייתי נותנת לילדים שלי ללכת לשחק לבד ברחוב בארץ (גרנו בבניין דירות על הכביש ) ודוקא כאן ברחוב השקט בו אנחנו גרים אני שולחת אותם שחק עם השכנים בחוץ וכמו שכרלימי אמרה - יש מקומות בהם הילדים שורצים כל הזמן בחוץ וזה כי האופי של השכונה שקט יותר , פרברי ומוגן. לגבי החיבור עם האמהות - לא צריך להיות חברים הכי טובים (למרות שאם אחת מהן אוסטרלית - אמיריקאית נוצרו לנו קשרי חברות מעולים כמו שהיו לי בארץ ) אבל אף אמא אמריקאית לא תאשר פליי דייט לפני שהיא מכירה (אפילו הכרות שטחית מאוד ) את האם השניה ואיך מכירים - מדברים על דא ועל הא אחרי /לפני בית ספר , בזמן החוגים, במגרש משחקים.

 

[forglemmigej]

נשמע כייפי לגדול כילד באמריקה

גם באירופה אוכלים ארוחה גדולה בערב יותר נכון ב-שש, למה בעצם צריך ליצור קשר עם האמהות ,האם זה מחייב חברות עימן , כשהילדים שלי היו קטנים בארץ והיו באים אליהם חברים או הם הלכו לחברים אף פעם לא הרגשתי צורך להתחבר עם ההורים, כמובן שהיו שיחות נימוסיות אבל מה לי ולהם מבחינה חברתית ,זה שגרנו באותו איזור ולכן הילדים הלכו לאותו בית ספר זה לא אומר שהיינו צריכים להיות חברים , לא מבינה את הקטע אבל זה כי אני די מיזנטרופית..

 

[קרנולית2]

מה קורה מבחינת הלאום?

האם זה משנה לכם או לילדיכם קשרים עם יהודים? או שיש להם חברים נוצרים? האם זה משהו מדובר? יש מיקס בבית ספר? האם לאחר משנה שאתם יהודים?
ואיך משמרים את המסורת שלנו? חגים? שפה? קרוא וכתוב?

 

[orilina]

לאום

אני יכולה להעיד על עצמינו גרים בדרום קליפורניה - הקטן נמצא בגן רפורמי שמוסנף לבית כנסת רפורמי , לעתים אנחנו הולכים למפגשים בשבת בבית הכנסת הרפורמי שמיועדים להורים וילדים , הלכנו גם בראש השנה ושמחת תורה למפגש מיוחד למשפחות - הילדים מתים על זה , הרבי הוא סופר מצחיק ושנון , מסביר על הלכות השבת והחג בצורה נעימה ומתאימה לגילאי הילדים ואפילו המבוגרים נהנים (פעם ראשונה שהחזקתי ספר תורה למשל מה שבאופן מפתיע מאוד ריגש אותי ). אצלנו יש ישראלים שהולכים לחבד - שם זה יותר אורתודוכסי כלומר יותר דתי ממסורתי אבל עדיין הרבה יותר נגיש מאשר בבית כנסת בארץ. מי שמעונין רק במסורת בלי הפן הדתי בכלל יש בימי ראשון מסגרת תרבותית במסגרתה מעבירים שיעורי עברית ויש גם שיעור שמדבר על תרבות ומסורת יהודית (כמו שמלמדים בבית ספר ) . בחגים נפגשים עם משפחות ישראליות אחרות וחוגגים ביחד.
אם שולחים לבית ספר ציבורי - יש מיקס אדיר של לאומים, דתות ושפות, אבל לפחות בין החברים של הילדה, אין מישהו דתי מדי כולם נעים על הסקאלה בין לא דתי לאתאיסתים , לחלק מהם יש שורשים יהודיים (סבא , סבתא) אבל לא מחשיבים עצמם יהודים . היותנו מישראל / יהוגים מעורר התעניינות נעימה ומנומסת , לא משנה להם בכלל ולא נתקלנו ביחס עויין .

 

[carlimi]

מאחר ואנחנו לא ממש גרים בשכונה

יהודית, ואין כאן בית כנסת, ובית הספר הוא ציבורי, יהיה קצת קשה לילדים שלי להתחבר "רק" ליהודים, כי יש אולי 5 ילדים בכל בית הספר .... לאף אחד לא ממש אכפת מה הילדים שלי, יהודים, נוצרים מוסלמים או חסרי דת. אני חושבת שאחת החברות שלי כאן, אר אחרי חודשים ארוכים בכלל גילית שגם הם יהודים ..לא היה לי מושג, לא שאלתי וזה גם לא עניין אותי, וגם עכשיו אחרי שאני יודעת זה לא ממש שינה את אופי הקשר בינינו. בית הספר שלנו הוא מאוד מאוד MULTI CULTURAL בגלל שזה האופי של השכונה בה אנחנו גרים, ויש בו מכל וכל. בחיי. בולגריה, איראן, ישראל, מזרח רחוק ובטח עוד מלא כאלה שאני לא יודעת בכלל, כי מה לעשות אני לא חברה של כולם ...חחח
לפחות חצי מההורים של הילדים בכיתות של הילדים שלי, לא דוברים אנגלית כשפה ראשונה.
הילדים בכלל לא מתעסקים בזה.
ולגבי החגים - אנחנו חוגגים לפי מה שבאנו לנו, ולמשפחה הגרעינית שלנו אין זיקה מאוד חזקה ליהדות, ולכן אנחנו חוגגים יותר בצורה מסורתית ולא דתית לפי ההלכה. אבל זה אנחנו.
בבית ספר לדוגמא, בחודש דצמבר, זה חודש החגים מסביב לעולם. לומדים שבוע כל כריסטמס, שבוע על חנוכה, ושבוע על קוונזה. מאחר ואני עובדת ואין לי פנאי ללכת להעביר שיעור בכיתה, למרות שאין לי ספק שהמורה הייתה שמחה מאוד, אני כל שנה שולחת איתם חנוכיה כדי להראות לילדים האחרים ולהסביר. אני יודעת שכל מורה בנפרד, מקריאה גם ספר על סיפור החג.

 

[Mottek]

לאום ועוד תשובות

אני לא גרה בעיר גדולה, בעצם אני נמצאת שעה נסיעה מבוסטון. מה זה אומר? שלמיטב ידיעתי (לפי חברות בבית הכנסת) לכל אורך היסודי הגדול היה היהודי היחיד בבי"ס של 600 תלמידים. היו שם יותר מורים יהודיים מאשר תלמידים (לפחות 3 מורים שהיו חברים בבית כנסת). מכיוון שכך, אנחנו כן פעילים בבית הכנסת, והילדים משתתפים בreligious school דרך הבית כנסת. אין שם הרבה ילדים. מגן חובה עד כיתה ז מדובר על בסך הכל על פחות מ 30 ילדים, שזה אומר שהילדים הם לא רק מהעיר בה אני גרה, אלא גם מיישובים באזור. אז למה סיפרתי את כל זה? כדי להגיד לך שזה לא ריאלי להגביל את הקשר של הילדים עם רק יהודים (שלא נאמר גזעני, סליחה). אגב, הרבה אנשים מגדירים את עצמם יהודים כאן גם אם הם לא יהודים לפי ההלכה. האם נוצריה והאבא יהודי, הם עדיין יכולים לשלוח את הילדים לבית כנסת והילדים יעשו בר מצווה.
אני יכולה לספר לך על עצמי שכשאני הגעתי לכאן עבדתי בחברה מסויימת ומאוד התחברתי עם אישה אחת נורא נחמדה, ג'וזפין. אבל מה התברר? היא בכלל גדלה בלבנון. זה לא מנע מאיתנו לפתח יחסי חברות ולהיות מוזמנת לבית שלה. אני יודעת שאת עדיין גרה בישראל, וזה משהו שקשה מאוד לתפוס משם, אבל אם מניחים את הפוליטיקה בצד, פתאום מגלים שאנשים הם אנשים והם נחמדים, ואדיבים ויש להם הרבה מעלות טובות ולא כולם רוצים להרוג אותנו. בתוך ישראל, בחיים לא הייתי מגיעה למסקנה הזו.
עכשיו לשאר השאלות שלך: ארה"ב זה סיר היתוך. יש כל-כך הרבה שפות, רקע אתני ודתי שלאף אחד לא אכפת מהיכן את. אולי אם היית עוברת למרכז דרום ארה"ב שידוע שהנצרות מאוד חזקה שם, אולי הייתי מרגישה אחרת. אבל איפה שאני גרתי (צפון מזרח ארה"ב) אני מצאתי המון אהדה כלפי ישראל, בעיקר מצד נוצרים. בקייץ הייתי עם המשפחה בבוסטון בעצרת למען ישראל. הגדול שלי לבש דגל ישראל על הגב וטייל עם זה ברחובות. אישה אחת עצרה אותו בדרך והתחילה לדבר איתו על כך שהוא לובש את הדגל השני הכי אהוב עליה (הראשון היה כמובן ארה"ב). מהניסיון שלי כשאנשים שומעים אותי מדברת עברית או שאני מישראל הם מתעניינים איזה שפה אני מדברת ומאוד מתפעלים מזה, ולא שופטים אותי לרעה על מוצאי. בבית הספר המורים מזמינים אותי לספר לילדים על חנוכה ועל פסח. וכמו שכבר אמרו לך לומדים על כל החגים המרכזיים באותה התקופה של השנה, קוונזה, כריסטמס, ראש השנה הסיני וכדומה. הלימודים על החגים האלו הם לא לימודים מעמיקים ואף אחד לא ייצא מזה מאמין בדת אחרת (לימוד על דת בבתי הספר הציבורים אסור, ולכן אין לימודי תורה למשל). מקסימום הילדים לומדים על מנהגים של דתות אחרות.
לשאלת המסורת, זה משהו שכל משפחה צריכה להחליט מה ואיך לעשות בעצמה. כאן לדעתי זה צריך לבוא ממך. מה את רוצה שהילדים ידעו על החגים? מה חשוב לכם? לך יש מזל בזה שהילדים שלך כבר גדולים ויודעים על החגים. אבל כעקרון אם לך לא חשוב להדליק נרות שבת, יום שישי יראה כמו כל יום אחר, וכנ"ל לגבי כל החגים.
לגבי קריאה וכתיבה, כל דבר בעיתו. קודם כל האם אתם מתכוונים לחזור לארץ? אם כן שווה להתאמן (אולי לא ממש בהתחלה) אבל להביא חוברות עבודה או ספרים מהארץ. אני תמיד הקראתי לילדים ספרים בעברית ויש לי המון סרטים מהארץ בעברית, אבל לא עבדתי איתם על קריאה. לגדול יש רמת קריאה של כיתה א-ב וזה מה שהוא למד דרך הבית כנסת. למה? כי הוא לא צריך את זה ביום יום. הוא יכול לקרוא את התפילות ויש לו את הבסיס, וזה מה שחשוב לי כרגע. לגבי לכתוב? הגדול יודע רק אותיות דפוס. למה? מפני שכל הקריאה שלו תמיד תעשה בדפוס. בין אם זה בסידור, עיתון או אינטרנט. אני לא רואה שום סיבה להכביד עליו זיהויי סט נוסף של אותיות.

 

[forglemmigej]

וואו איזה יפה כתבת

אבל את תמיד מדהימה

אפרופו לבנון, פעם פגשתי בחור לבנוני פה וכשהוא שמע שאני מישראל הוא ממש נבהל כי הוא היה בטוח שאני הולכת לכבוש את הכפר שלו, אבל אחרי שדברנו קצת (אני תמיד אומרת כשאני פוגשת אנשים מהמידל איסט שאנחנו שכנים) ואמרתי לו שאנחנו שכנים נעשינו חברים טובים מאד והויכוח היחידי ביננו היה למי יש חומוס יותר טוב והוא הודה שהישראלי אחרי שהבאתי לו פעם.
בקשר למולטי שקיים באמריקה, אני חושבת שזה דבר נפלא אבל בעיקר כי זו מדינה חדשה יחסית ויש פחות זכרונות הסטורים מרים ממשהו ,בשבדיה שהיא מדינה שגם נהפכת לסיר היתוך בשנים האחרונות, האלו שעושים את הסיר היתוך מאד נעלבים כל הזמן שלא סופרים אותם, למשל בסיפור של בילבי בים הדרומי (Pippi In The South Sea) באחד מהם יש איזה קטע שאבא שלה נהפך לצ'יף מקומי והנייטיבס מנענעים ענפי דקל שיהיה לו נעים אז כל האלו מהסיר היתוך אמרי שזה מאד גזעני התיאור הזה כאילו השחורים תמיד משרתים את הלבנים ודרשו להוציא את הספר מהחנויות , חחח, בימים האחרונים יש סיפור חדש, הם טוענים שבכל הקטלוגים שהוציאו לחג הממשמש ובא (והוא לא חנוכה

) לצעצועים ובגדי ילדים אין ולו ילד שחור אחד והם גם חלק מהקהילה כעת ואי אפשר להתעלם מהם, כמה דברים לא ברורים לי, אחד, הם בעליל לא חוגגים את כריסמס ,מה אכפת להם בכלל איזה ילדים מופיעים , שנית, בדנמרק עשו מחקר (שידוע עליו גם בשבדיה כי פרסמו אותו בעיתונים שמה) כזה, לקחו כ400 ילדים בעלי רקע אתני אחר כמו שקוראים להם ככה, ונתנו להם שתי בובות אחת שחורה ואחת בהירה ובדקו איזה בובה הם יקחו לשחק והם לקחו את זו הבהירה עם העיניים הכחולות והשיער הבהיר, כולם בלי יוצא מהכלל, זה לא שמישהו אמר להם עם איזו בובה לשחק אז מה יש פה להתבכיין, ודבר שלישי ,השלג שדי נפוץ באיזור זה של העולם הוא תמיד לבן מענין אם גם על זה הם נעלבים ודבר אחרון ודי ,זה מזכיר לי את האכלו לי שתו לי מהארץ בצורה מסוימת.

 

[alphadelta]

זו בחירה משפחתית.

יש להם חברים יהודים , נוצרים ( המון זרמים) מוסלמים, הינדים, בודהיסטים ועוד ועוד. לדעתי, אם חיים במקום מופלא ומגוון, אין סיבה להתבודד. יחד עם זאת, הבית יהודי מאד, כולל חגים מנהגים וחברות בבית כנסת קונסרבטיבי. הבית מתנהל בעברית. לימדנו אותם לקרוא ולכתוב עברית. אבל זה ברמה מאד בסיסית. לדעתי חשוב לזכור שאנחנו אלה שמתווכים בינם לבין היהדות. אם לא ניצור ונעשה לגבי היהדות אז לא יהיה להם. זו בחירה משפחתית. בחרנו במודע להמשיך. הם גאים ביהדותם.

 

[קרנולית2]

מה שחשבתי, אבל היה לי חשוב לוודא...

תודה על התשובות , בנות.

מתשובותיכן אני מבינה שאין בעיה של גזענות, תארתי לעצמי שבמקום שיש הכל מהכל , אין לאום נחות... ואין ״ בעלות״ של לאום כזה או אחר... וחיזקתן את מה שחשבתי, היה לי חשוב לוודא...
&nbsp
עם כל גל הטרור שפקד אותנו לאחרונה , צצות מחשבות של ביטחון, ואיפה המקום הבטוח ? לי כבר אין תשובה
בעוד כחודשיים נצטרך להחליט סופית, להשאר בארץ או לעבור , ואז לאן... קשה להיות במקום הזה כהורה שצריך לחשוב על טובת כולם...
מה דעתכן? אילו הייתם בנקודה שלי ? עם 4 ילדים ואפשרות לבחור....
מישהי מתחרטת שעברה לחול? מה חסר לכם כמשפחה? מי בעד מי נגד? אני יודעת שזו החלטה אישית ויש המון פרמטרים, אבל ככל שיהיה לי יותר מידע יהיה לי יותר קל להחליט וגם לאן לכוון...

 

[noaronen1]

האם תוכלי לפתוח שרשור חדש לגבי השאלה הזו?

כך הורים אחרים יכולו למצוא מידע בעתיד.

 

[קרנולית2]

בטח

 

[Sinophile]

אנחנו בחרנו לצאת לרילוקיישן ומאוחר יותר להגר

יצאנו מישראל עם 4 ילדים קטנים (5.5, 3.5, 3.5, 1.5) לפני כ-8 שנים ומעולם לא התחרטנו על הבחירה.
היה לנו נפלא בחמש השנים שגרנו בסין במסגרת רילוקיישן. ואנחנו שלמים לגמרי עם הבחירה להגר ומאושרים שבחרנו בקנדה (במקום בו אנו גרים) כבית להיום ולעתיד (על אף הקשיים).
מודה שזה תמיד היה לנו ברור שננסה לחיות מחוץ לישראל ומעולם לא היה לנו שמץ של היסוס.