ילדים של חולי סרטן

[דיקלושונת]

ילדים של חולי סרטן

ערב טוב, אני בת 24 ואמא שלי חולה מזה כשנה בלוקמיה. אחרי שהיא עברה מחזור של טיפולים כימותרפיים והיינו בטוחים שהכל הסתדר, אחרי כמה חודשים המחלה חזרה. אתמול היא עברה השתלת מח עצם מתורם זר. למותר לתיין שכל המשפחה מאוד חרדה ולחוצה, לי מאוד קשה להתמודד מאחר וגם כל הניהול השוטף של הדברים נופל על כתפי. אם יש כאן עוד אנשים במצבי (בנים של חולים) או חולים שהבריאו מהמחלה וכולים לסייע בעצה או במילת עידוד, אשמח מאוד. בברכת רפואה שלמה לכולם.

 

[מיליתו]

לא בדיוק במצבך, אבל....

אני בת 25. לא היה לי לוקמיה ולא עברתי השתלת מח עצם מתורם זר. היה לי לימפומה ועברתי השתלה עצמית.... מובן שכל המשפחה חרדה ולחוצה, ואני מניחה שאמך עדין מאושפזת, ואלה הימים הכי קשים. מייד לאחר ההשתלה הספירות נמוכות ולוקח להן זמן להתאושש. אבל תוך שבוע בערך מתחילה עליה בספירה ויש שיפור מדהים בהרגשה. סביר להניח שאמך תהיה חלשה יחסית בחודשים הראשונים, ואולי תפתח גם דחיית מצד השתל, אבל זה דווקא סימן טוב. זה מראה שהשתל נלחם בתאים סרטניים. סיכויי ההחלמה בהשתלה מתורם הם טובים מאוד, והיום יש אמצעים לא רעים להתמודד עם עם תופעות הדחייה. דרך אגב, למה הכל נופל עליך? יש לך אחים קטנים, ורק את יכולה לדאוג להם? מה עם אבא? מי נמצא עם אמא בבי"ח כל הזמן? עכשיו הכל קשה, וטוב שהגעת לכאן, כי יש כאן אנשים שיכולים להבין את המצוקה שאת נמצאת בה ולעודד, ולתת עיצות קטנות פה ושם. מה שאני מציעה: קחי נשימה עמוקה. זכרי שזו רק תקופה והיא תעבור הרבה יותר מהר ממה שאת חושבת. לפני כמה זמן אמרתי לעצמי "מה, כבר עברה חצי שנה מההשתלה?" אישית אני התאוששתי די מהר מבחינת ההרגשה (מבחינת בדיקות הדם קצת פחות...) שבוע וחצי אחרי שהשתחררתי מביה"ח עברתי דירה - כולל אריזה ופריקת ארגזים וטיפוס על סולמות (אבל לא צריך להיות מופרעים כמוני). חודש אח"כ הלכתי לעשות מבחנים באוניברסיטה (עם מסיכה, כי המערכת החיסונים שלי היתה עדין חלשה מאוד, וקיבלתי 94 בכל המבחנים - מוזר, לא?) שלושה חודשים אחרי כבר עשיתי פחות או יותר מה שבא לי כולל לשחק טניס. נכון שיש לי עוד בעיות שונות ומשונות, ואני לא "בריאה" לחלוטין, אבל אני מרגישה די טוב ומנהלת היטב את חיי היומיום שלי. נכון שההתאוששות מהשתלה מתורם זר היא יותר קשה, אבל זה תלוי מאוד מאוד באמא שלך. אני קיבלתי המון תמיכה מהמשפחה כל הזמן. נעזרתי גם ברפואה משלימה (עדין), וזה נותן המון כוח. בהצלחה תרגישו טוב

 

[kanb]

הייתי במצבך והוא אכן לא קל

אבל לצערי הרב כרגע את ובני משפחתך "פחות חשובים" כמובן שזו אמירה מוקצנת אבל אם תחשבי על אמך תביני כמה שזה נכון. אם יש לך אחים או קרובים שיוכלו לשאת ב"נטל" תעזרי בהם. תעשו משמרות. אין צורך שכולכם תהיו ביחד כי אחרת כולכם תתמוטטו וזה הדבר האחרון שאמך צריכה. תפני לעצמך אפילו שעה, שעתיים ביום כדי לעשות משהו שאת אוהבת, עם כל הקושי שבדבר רק כך תוכלי להרגיש שאת לא מאבדת את עצמך. תנסי לתת לאמך אהבה ככל שתוכלי כך גם את תרגישי טוב!!!!