ילדים שמזפזפים בין חוגים
תגידו, זה רק צאן מרעיתי הפרטי שמזגזג בין חוגים כל הזמן?
חוץ מילדה אחת כפרעליה שמתמידה עם הבלט כבר שנים, האחרות משנות את דעתן כל שנה (בעצם גם כל כמה חודשים - אבל יש גבול לעד כמה זו "תכנית כבקשתך" אצלנו - אם נרשמנו לחוג אז צריך לסיים אותו...)
היה לנו כבר <לאורך 9 שנים ועל פני 3 ילדות, רבים מהם לתקופה של חצי שנה או שנה>:
התעמלות קרקע (עד ה"איכס. נמאס"), ולה-קרוס (סוג של כדורשת עם מקלות רשת ביד), ובלט, וכדורגל, ושוב התעמלות קרקע (עד בוא ה"איכס נמאס" בסיבוב השני), ושחמט, ושירה/הופעה (קראו לזה אצלנו glee אין מושג למה), טאי קוואן דו (החזיק 5 שנים) וסינית (טוב נו - הילדה היתה בכיתה א' אז לא נספור את זה כנגדה), צופים ישראליים ורכיבה על סוסים. רבים מהחוגים האלה הוצעו ע"י בית הספר כך שהיה נוח וזול יחסית.
ובכל זאת, אני תוהה אם הם בסוף נופלים על משהו שהם ממש אוהבים או שככה זה היום אצל כולם, מין מחול שדים/חוגים כזה שממשיך להשתנות
מה אצלכם?
תגידו, זה רק צאן מרעיתי הפרטי שמזגזג בין חוגים כל הזמן?
חוץ מילדה אחת כפרעליה שמתמידה עם הבלט כבר שנים, האחרות משנות את דעתן כל שנה (בעצם גם כל כמה חודשים - אבל יש גבול לעד כמה זו "תכנית כבקשתך" אצלנו - אם נרשמנו לחוג אז צריך לסיים אותו...)
היה לנו כבר <לאורך 9 שנים ועל פני 3 ילדות, רבים מהם לתקופה של חצי שנה או שנה>:
התעמלות קרקע (עד ה"איכס. נמאס"), ולה-קרוס (סוג של כדורשת עם מקלות רשת ביד), ובלט, וכדורגל, ושוב התעמלות קרקע (עד בוא ה"איכס נמאס" בסיבוב השני), ושחמט, ושירה/הופעה (קראו לזה אצלנו glee אין מושג למה), טאי קוואן דו (החזיק 5 שנים) וסינית (טוב נו - הילדה היתה בכיתה א' אז לא נספור את זה כנגדה), צופים ישראליים ורכיבה על סוסים. רבים מהחוגים האלה הוצעו ע"י בית הספר כך שהיה נוח וזול יחסית.
ובכל זאת, אני תוהה אם הם בסוף נופלים על משהו שהם ממש אוהבים או שככה זה היום אצל כולם, מין מחול שדים/חוגים כזה שממשיך להשתנות
מה אצלכם?