ילדימנגנים

ילדימנגנים../images/Emo79.gif

כמה להזכיר או ללחוץ ומה לעשות עם זה בכלל? בני לומד לנגן בגיטרה מעט יותר מחצי שנה. הוא לא מרבה להתאמן. לדעתי כשעה בשבוע חוץ מהשעור. כרגע המורה יצא לחופשה. היום כשהצעתי לו לנגן התחילו התרוצים. אמרתי לו שאני לא מתכוונת לדבר על זה. הוא יחליט אם הוא מנגן או לא. מקובל עלי שיחליט שמה שלמד מספיק לו ודי. אם אני אראה שאין לו חשק ושהוא כמעט לא מנגן אני כנראה לא אחדש את השעורים בשנה הבאה. האם אני צודקת? וזו תגובתה של תמר:
לימוד נגינה לא אמור להיות עול לא נעים. אם הוא מבין שחלק מהלימוד הוא אימונים - בידיו הבחירה אם הוא מעוניין בחבילה הזאת או לא.
 

Kalla

New member
מסכימה.

זה לא שונה מכל חוג אחר. אם הילד לא נהנה ולא מוכן להשקיע - לא צריך.
 

פלגיה

New member
אולי שעה בשבוע זה אימון מספיק?

בת דודה שלי היא נגנית מחוננת. היא כמעט לא התאמנה והגיעה לתוצאות טובות מאוד. כמובן שיכול להיות שאילו היא היתה מתאמנת היא היתה מגיעה לתוצאות יותר טובות - אבל היא לא היתה מעוניינת. האימון שיעמם אותה והיא בחרה לא לעשות אותו. לי נראה האימון דומה לשיעורי בית - כלומר משהו שבין התלמיד לבין המורה, וההורים לא צריכים להתערב בו. כמובן שכאן זה קצת יותר טעון כי את משלמת על השיעורים ולא מעוניינת לבזבז את כספך, אבל עדין נראה לי לדבר עם המורה ולשאול לדעתו על כך שהילד לא מתאמן. כל זה - לגבי זמן הלימודים השוטף. לגבי החופשה הדבר הוא קצת שונה כי שבועות ללא נגינה יכולים להזיק ולגרום לנסיגה מהרמה הנוכחית שלו. לדעתי יש לומר זאת פעם אחת, להבהיר כי ללא אימון שוטף בחופשה שיעורי הנגינה לא יימשכו, ואז לעזוב. לא כדאי שהאימון יבוצע רק כתוצאה מנדנוד של אמא. מה שכן - לאחר שיתאמן - יש לשבח באופן ענייני. כמה השתפרה הנגינה (ולבלוע את המילים "זה בזכות שהתאמנת" - תני לו להבין לבד) או לומר כמה נעים לשמוע נגינה בבית (גם אם זה עולה לך על העצבים), ולתת לו הזדמנויות לנגינה, למשל אם יוצאים לנופש ועושים פיקניק.
 

תמר27

New member
בני כמה הילדים הלומדים?

יש משמעות גם לגיל הלומד. אני מצטטת את פלגיה :"לדעתי יש לומר זאת פעם אחת, להבהיר כי ללא אימון שוטף בחופשה שיעורי הנגינה לא יימשכו, ואז לעזוב. לא כדאי שהאימון יבוצע רק כתוצאה מנדנוד של אמא." יש מינימום של גיל שמתחתיו זאת קצת אופוריה לחשוב שדברים יתבצעו לא רק כתוצאה מ"נדנוד של אמא". וה"נדנוד של אמא" לא חיב להיות שלילי ומנדנד. לפעמים התענינות, הקשבה לילד המתאמן, שיחה בנושא ובכלל - התעסקות סביב הנגינה, יכולה להוות גורם מדרבן.
 

תמר27

New member
../images/Emo5.gif

מיד בהתחלה ניסוח עילג... אוי לבושה. במשפט האמצעי התכוונתי, שבגילאים של ביה"ס היסודי הרבה דברים נעשים כתוצאה מ"נדנוד של אמא" ברמה כזו או אחרת. נכון שככל שהילד גדול / הנושא הופך לחשוב לו / ההרגל נטמע אז ה"נדנוד" פוחת. (אני כבר גדולה, ואני מגלה לכן שיש כמה דברים שעד היום יש דברים שפתאום אני 'נזכרת' לעשות רק כי דיברתי בטלפון עם אמא והיא "נדנדה" לי...)
 

תּמר

New member
מה זה כמעט לא התאמנה?

אני זוכרת שהייתי מתארחת אצלה, והיא היתה מתאמנת כמעט כל יום, במשך שעה לפחות.
 

פלגיה

New member
אולי היו לה תקופות כאלה

אבל לרוב היא לא היתה נוגעת בפסנתר. פעם היא נגנה בקונצרט וכולם התפעלו ושאלו אותה כמה היא מתאמנת (אגב, ברמות גבוהות שעה ביום זה מעט) והיא אמרה "עשר דקות בשבוע". המורה השתיקה אותה מיד כדי שלא ילמדו ממנה לקח.
 
אין "מספיק" בנגינה

בטח ובטח שלא על כלי אינדיבידואלי. זה לא בי"ס ושיעורי בית שתלמידים צריכים לעמוד בדרישות מסויימות ואם עמדו אז מוצתה חובתם למולדת, בנגינה ההתקדמות היא אישית בהתאם ליכולת של התלמיד. מורה שלא פועלת כך היא האשמה בכך שהילד לא מתאמן. מעבר לכך, כל מה שיש לי להגיד כבר נאמר. אם הילד אוהב לנגן אבל מתקשה בלגרום לעצמו להתאמן אז כדאי לעזור לו, חבל סתם לגרום לו לפספס וליצור אצלו תסכול. מה שכן, כדאי לעשות את זה יעיל, לראות בדיוק איפה נקודות הקושי ולמצוא שיטות בהתאם.
 

תיקי א

New member
מגיבה מתוך הנסיון שלי כילדה מנגנת

עלי גיטרה. 5 שנים (מכיתה ה') למדתי נגינה בקונסרבטוריון העירוני. 5 שנים שבהם התאמנתי רק לפני השיעור ובשאר הזמן כלום. אחרי בערך שנה של נגינה הבנתי שאני לא מתה על העניין, בעיקר לא נגינה קלאסית. לקח לי עוד 4 שנים עד שהפסקתי מהסיבות הנ"ל: 1. חששתי לאכזב את הורי שהשקיעו ממון רב בקניית הגיטרה ובמימון השיעורים. משום מה לא עלה בדעתי שעדיף לפרוש מוקדם ככל האפשר מאשר לתת להם לבזבז עוד כסף
. 2. ריחמתי על המורה שלי, עולה מרוסיה. 3. רק בשלב מאוחר מידי, ביקשתי ממנו להפסיק ללמוד גיטרה קלאסית ולעבור ללימוד ליווי, אקורדים וכו'. אז נהניתי הרבה יותר, אבל כבר הייתי בחטיבה והיו לי עיסוקים יותר מעניינים. נראה לי שאם הנגינה אינה בדמו של הילד, אזי "להתאמן" הופך לעול ולא לבילוי נחמד. אם הילד מאוד מעוניין, הוא יכול ללמוד לבד בעזרת חוברות. אחותי שירשה את הגיטרה, למדה כך. ולבסוף, תמיד אפשר להמשיך את הלימוד אם הילד יראה "יותר רצינות".
 

פלגיה

New member
ולא הבנתי - יש לך מסקנות מעשיות?

את אומרת שאם הילד סובל מהאימונים סימן שהוא לא צריך ללמוד נגינה בכלל?
 

תיקי א

New member
בוודאי, שמת לב לשאלה שלך ?

"את אומרת שאם הילד סובל מהאימונים סימן שהוא לא צריך ללמוד נגינה בכלל?" נראה לי שהתשובה בגוף השאלה: אם הוא סובל למה שילמד ? הרי לומדים נגינה על מנת לנגן, לא על מנת ללמוד. תקראי לזה "אימון" תקראי לזה "נגינה", אם זה סבל וצריך להסתכל על השעון ולמלא את החובה, אז... בתשובתי התייחסתי לכך שניתן ללמוד לנגן בגיטרה גם לבד, בפרט אקורדים. ולכן אם הילד יזנח את השיעורים אבל יגלה עניין עדיין, תמיד אפשר להמשיך, לא ?
 

פלגיה

New member
בודאי שתמיד אפשר להמשיך

ושכלום לא הולך לאיבוד. אבל אם להתאמן פירושו נגינת סולמות וחזרה שוב ושוב על אותה יצירה - אני יכולה להבין למה זה משעמם ילד, גם אם הוא מאוד אוהב לנגן.
 
קראתי הכל ואני מוסיפה מידע

הילד מאד אוהב את השעורים. מכין את כל מה שצריך שעה לפני. מאד מאוכזב כששעור מתבטל. השעורים והאימונים הם לא על סולמות או שירים משמימים. הוא מנגן *רק* שירים שהוא אוהב. המורה כותב לו תוים ואקורדים של שירים לבקשתו. אימונים זה בו תנגן לי. הוא לא אוהב לנגן בחדר, אלא רק לפני קהל (=אמא) הוא בן 10. השאלה היא אם להזכיר לו ולהזמין אותו לנגן לי, אם כן אז באיזה מינון? האם לחדש את השעורים אחרי החופשה בכל מקרה? זה מה שהוא רוצה שיהיה. את האפשרות של להתקדם לבד כבר הצעתי לו. הוא לא מעוניין. רוצה את המורה.
 

תּמר

New member
האם זה פוגע בהמשך הלמידה?

אם האימון חסר, ובגלל זה נפגע הרצף - יש מקום להזכיר את חשיבות האימון. אם לא - אני לא רואה למה צריך להתאמן.
 

noa_f

New member
בעקרון, כדי להגיע לתוצאות בנגינה

חייבים להתאמן. בגיל היסודי (ואולי גם אחרי) אין כמעט ילד שמתאמן, בלי שקצת מנדנדים לו - לפחות עד שהוא מגיע לרמה שבה גם האימון הוא הנאה (יצירות מאתגרות, הנגינה זורמת וכו'). הגדול שלנו ניגן השנה על אבוב. המורה ביקשה שיתאמן כ- 10-15 דקות ביום. בעקרון זה באמת לא הרבה, אבל בגלל סוג הכלי, לא הרשיתי לו לנגן בשעות הצהריים והוא כל הזמן התלונן שהאימון פוגע לו ב"זמן חברים". הוא גם לא רצה לנגן לפני חברים ולעומת זאת רצה לנגן בפני... ככה שהשנה עברה בלי יותר מדי אימון ובסופה, למרות שהילד כנראה מאוד מוסיקלי ומאוד מוכשר, הוא לא התקדם כמו שהיה צפוי. הוא אפילו לא הגיע לשלב שבו הנשיפה איננה בעיה פיזית... וזה היה חבל. המורה המליצה לעבור לפסנתר, כדי שלא לפספס את הכשרון המוסיקלי. וזו כרגע ההתלבטות שלנו. מה עושים עם ילד שיש לו המון תחומי עניין, מצליח ברובם (אז קשה להחליט על מה לוותר) וחלקם לא פופולריים או חברתיים - אז הוא רוצה אותם בנוסף לאחרים ולא במקום...
 

פלגיה

New member
לפי כל מה שפירטת פה

כלומר שהוא מאוד נהנה ומצליח, ורק צריך אותך לשם אימון, וזה לא מנדנד לו, אני הייתי בעד להמשיך את השיעורים בשנה הבאה, ובינתיים בחופשה לתת לו הזדמנויות לנגינה בפני קהל (לא רק אמא) הבת שלי בת 7 וחצי שנהנית לנגן, מקבלת "הזדמנויות שוויץ" לפני כל אורח שמגיע. זה טוב לשני הצדדים. בבית היא מתאמנת "לפי החשק" אם משהו תפס אותה היא מטרטרת אותנו באימונים שוב ושוב. אם לא בא לה - יכולים להיות שבועות ללא אימונים. לי זה לא מפריע.
 

לאה_מ

New member
שאלה בעיתה ../images/Emo13.gif

גם אצלנו בעיה דומה. בתי מנגנת באורגנית. היא היתה ב"חוג אורגנית" בביה"ס, שחוץ מהעובדה שהוא באמת היה נחמד, לא לימד הרבה. השנה היא למדה בזוג, יחד עם חברה, אצל מורה (שנחשבת טובה, ואני באמת חושבת שהיא כזו) במתנ"ס. כמעט שלא התאמנה. בטח שלא שעה בשבוע. אולי 10 דקות בשבוע. בתחילת השנה המורה אמרה שהיא מאד מוכשרת. בסוף היא אמרה שבגלל שהיא לא מתאמנת, היא לא יכולה למצות את הפוטנציאל שלה. אני ניגנתי בפסנתר מספר שנים בילדותי. מאד לא אהבתי להתאמן (היתה גם תקופה לא קצרה שבה לא היה לנו פסנתר בבית והייתי צריכה לנסוע באוטובוס לסבתא שלי כדי להתאמן, מה שהיה מסרבל מאד את כל העסק). ידעתי שחוסר האימון פוגם בכישורי הנגינה שלי, ידעתי שאני קוראת תווים גרוע מאד כי אני לא מתאמנת, המורה שלי העירה לי, ובכל זאת לא אהבתי להתאמן. אבל לא הפסקתי לנגן, כי לא רציתי לאכזב את אבא שלי. בדיעבד, היה עדיף אולי לאכזב אותו או לנסות למצוא כלי אחר שיותר ידבר אלי. העליתי את הנושא בפני הבת שלי, סיפרתי לה את הסיפור הזה, ואמרתי לה שאני לא רוצה שהיא תלמד כדי לרצות אותי, שאני לא רוצה ללחוץ עליה להתאמן, ומצד שני שדי ברור שבלי אימון בכלל אין טעם להמשיך ללמוד. כרגע זה המצב (עכשיו הם בחופשה בכל מקרה). בשיחה עצמה היא בכתה ואמרה שהיא כן רוצה להמשיך. אמרתי לה שהיא לא צריכה לשכנע אותי - השכנוע הטוב ביותר יהיה באמת לנסות להתאמן, ובזה היא צריכה לשכנע את עצמה ולא אותי. בינתיים מאז השיחה היא באמת ניגנה כמה פעמים. בכל מקרה היא לא מנגנת יותר ממספר דקות ברצף. למען האמת, גם אני לא בטוחה האם כדאי להשאיר את החוג הזה פשוט כחוג, כי היא רוצה את זה, גם אם היא לא מתאמנת, או להתנות את זה באיזושהי דרך באימון.
 

תמר27

New member
ולמה שלא נעזור להם?

הרי חוזר פה תיאור של ילד שמביע 'עקרונית' רצון ללמוד, מבקש, מנסה להתחייב, ולא ממש מצליח. כשהתלבטתי בעצמי על זה אמרה לי אמא אחרת שבתה למדה נגינה עם בתי, שהיא מלכתחילה ידעה שבגיל כזה (כיתה ב') חלק מהאחריות על האימון יהיה שלה. אני טענתי שיש המון סיפורים על הילדים שלמדו רק כדי לרצות את אבא ואמא, ששנאו את שעות האימונים שנכפו עליהם. היא ענתה לי בנקודה מענינת - שימי לב, שבכל ראיון עם מוזיקאי מוכשר ש'הגיע רחוק' הוא מזכיר את ההורים שדחפו אותו להתאמן... אז נכון, לא נראה לי בכלל שהבת שלי תצא מוזיקאית מוכשרת (היא לא מגלה שום כיוון של כישרון במוזיקה), אבל זה גרם לי לחשוב שיתכן, כמו שציינתי קודם, שהם באמת לא יכולים לקחת ל-ב-ד אחריות בקטע הזה של האימונים. עכשיו השאלה היא עד כמה אנחנו - כאימהות - מוכנות לקחת את זה על עצמינו. אני באמת משוכנעת שלא פייר להגיד פעם אחת לילד בכיתות הנמוכות ש-"אם תתאמן לבד בסדר, ואם לא - לא תמשיך ללמוד נגינה"
 

פלגיה

New member
אני לא חושבת ככה

הבת שלי למדה פסנתר בכיתות ד' וה'. הרצון ללמוד בא ממנה ולא ממני. נתתי לה להתעקש ולהתחנן בשביל זה חופש שלם. כשרשמתי אותה סוף סוף, המורה ביקשה במפורש שלא ננדנד לה להתאמן, כי זה עניין שבין המורה לתלמיד ולא קשור להורים. היא למדה, נהנתה ולא מאוד התאמנה. היא גם לא היתה מאוד מוזיקלית. אני הייתי בעד שתלמד שנה נוספת, אבל הפסקנו כי היא לא רצתה. מבחינתי אם אני רושמת ילד לחוג, כל האחריות על הפעילות בחוג היא עליו. אני יכולה להזכיר ולעזור לפעמים, אבל לא יותר מזה. וזה לא משנה אם זה נגינה, או התעמלות או כל דבר אחר. האחריות על האימון - של המורה ושל הילד.
 

תּמר

New member
ראיונות שלא תשמעי כמעט

הם של כאלו שלא פיתחו את הנטיה המוסיקלית שלהם, בגלל הלחץ הרב לאימונים שהופעל עליהם בילדותם. אם כדי שיצא לי ילד "מוזיקאי מוכשר שמגיע רחוק" אני צריכה להפוך את חייו בבית לטרור, אני מעדיפה שלא יגיע רחוק... אני חושבת שיש עוד שיטה לפיתוח מוזיקליות - שיטת נגינה ללא תווים, לפי שמיעה. נראה לי שהיא לא נפוצה - אבל בטח מתאימה לילדים מוכשרים באמת.
 
למעלה