ילדי המחר...

ילדי המחר...

חשבתם פעם שאנו ההורים...לא פעם חוטאים כלפי ילדינו? וודאי אתם סבורים למה כוונתי... אסביר את כוונתי להלן.. לעיתים יש בי תחושה כי ציבור ההורים מונעים מילדינו את החיים האמיתיים. אנחנו מחכים שיתבגרו כדי ללמד אותם אודות המוות (למשל). אנו מניחים להם להאמין שהחיים הם אכן גן של שושנים. מה גדולה אכזבתם כשהם נוכחים לדעת שלא כך הוא. אנו מרשים להם להאמין שאנחנו מושלמים, ואיזו חוויה מזעזעת היא להם הגילוי שאיננו משולמים. מה רע בתפיסה שאפשר ללמד אנושיות באמצעות התנהגות אנושית ? עם זאת, לפני שנוכל להציג את החיים לילדים,עלינו ללמוד שוב איך לדבר אליהם בפשטות. אנו תמיד מדברים דרכם או מעבר להם, אינו יוצרים את הקשר הראוי. כדי ליצור קשר ממשי עם הילדים,עלינו להתאמן בכך. עלינו ללמוד לרדת לקומתם ולעמוד מולם פנים מול פנים (קצת כפיפות ברכיים לא יזיקו ). עלינו להקשיב להם, לבקש שיספרו לנו מה הם רואים,מרגישים ושומעים, מפני שתתפלאו להיווכח כי הם יכולים ללמד אותנו דברים שונים. זה עשוי להחזיר אותנו אל כמה מהפליאות שלנו שנשכחו מאיתנו. מישל.....אמא של שני ילדים מופלאים
 
ולמה לא לצבוע בצבעים עליזים?

הם רק ילדים...מגיע להם. לא להסתיר אבל לא לחשוף בטרם עת.. לא להרוס את הילדות. ולא לרדת ל``קומת`` הילדים... הם לא מחפשים עוד ``חברה מהגן`` לרדת לסוף דעתם.. להבין את נקודת מבטם להיכנס ``לראש`` שלהם, לעולם שלהם. ולהקשיב להקשיב להקשיב לא לבטל את דעתם.. לא לצחוק מהם זה מה שהופך ילדים לחסרי ביטחון!!!! ובעתיד, לחוסר יכולת להתמודד עם קשיים/אכזבות בחיים. מישל.. תני לילדים שלך ביטחון.. שאת כאן בשבילם שהעולם יפה אם כי מלא קשיים שיש להם כוח להתמודד עם הכללללל ואם לא..אז אמא/אבא פה בשביל לעזור , לתמוך , לעודד ובעיקר, תראי להם אהבה ואהבה ואהבה ואהבה זה כל מה שילדים צריכים את השאר יעשו לבד. רקדנית אחת שאוהבת ילדים (וגם אוהבת לדבר..פשששש כמה כתבתי..)
 

צף^

New member
אהבה

אהבה וכל מילה מיותרת [תגידי את באמת רקדנית?]
 

נקיטה...

New member
כפיפות ברכיים?

זאת אומרת שאני אצטרך לזוז... ממש לזוז? תגידייייי אפשר להדליק מזגן כשמתכופפים??? מיש מישונתתתתתתתת ... גם כאן... יודעת... כמה שאני גדולה... 31 שנים אני כבר פה... הזאטוט הזה בן 4 וקצת מלמד אותי כל כך הרבה על החיים... חוץ מזה אני מקשיבה חהם כל הזמן... מי נותן לי אפשרות לא להקשיב... ``אמממממממממא ת`שמעי משהוא...`` כשאני חותכת סלט במטבח, קופאת על מקומי מביטה בו... במבט אימה ולא אומרת את שפני אומרות ``למה אתה צועק``??? למה? עונה לו: שומעת! ``פעם ראיתי גמבה שרוקדת סמבה...`` נו אמא איך השטוז החדש שלי? (שטוז=שטויות בחרוזים). הוא צוחק בהיסטריה... אני צוחקת ממנו... ואחותו צורחת על הכלב בחדר... אח מיש.... :cool: (מה היה ליד הסלט את שואלת?... מרגזים כמוןבן!!!) אוהבת... נקיטה
 
גם אצלי... גם אצלי...

גם אצלי כל היום שטוזים.... אוי איזה כיף להמציא שטוזים נכון???????
 

אילה.

New member
את יודעת, מיש...

דווקא אני חושבת שאותנו גידלו ככה, כמו שאת מתארת... שלנו הניחו להאמין שהחיים הם גן של שושנים... שכשאנחנו היינו קטנים, הם דיברו מעלינו ודרכנו... והדור שלנו, כך אני מאמינה, כך ממה שאני רואה סביבי, הדור שלנו חוצב את השינוי... אנחנו קיבלנו לידינו ילדים אחרים. (ילדי אינדיגו מכנה אותם קריון, למי שהולך בכיוון הזה) אני רואה מסביבי ילדים שדווקא כן בקיאים בחיים האמיתיים. אני רואה הורים שכן נותנים מקום לקשיים של הילדים, ולא ``מעלימים`` אותם... אני רואה הורים שמדברים גם על הדברים הקשים - על המוות, על פיגועים, על חיילים שנהרגים... על שמחות ועל עצב, על עליות וירידות, על אמיתות ושקרים, על נקודות מבט שונות וקבלת השונה... בקיצור - על מה שיש, ולא על מה שצריך להיות. אני חושבת שהדור שלנו אכן למד להסתכל להם בגובה העיניים, לקרוא לילד בשמו וליצור קשר של הפריה הדדית עם הדור הבא. ואני בטוחה שכולנו יוצאים נשכרים מזה. גם אנחנו וגם הם. שמחה לקרוא אותך גם כאן, אילה... אימא של נסיך אחד, קטן ומיוחד
 

דספרדו

New member
לא חושב

בשביל מה להעמיס עליו {שלי זה עליו..} אם רוצה משהו אז זה לשמוע אותו מתגלגל בצחוק נאיבי כזה תמים כזה.. ובקשר לשיחות חופשי מסכים אפילו אוהב לשמוע את הסיפורים שלו נשכב על הבטן מולו ומקשיב ומתפקע מצחוק וגם הוא צוחק ``אבא תעשה לי סוס`` ``נו אבא זוז קצת`` לא רוצה לדבר איתו על דברים מכאיבים ולא על על העולם שמחכה לו כי הוא {העולם} יחכה לו בין כה רוצה שימצה את התענוג עד הסוף בלי מחשבה אם יש רעבים באינדונזיה ובלי לדעת שעשרות אנשים נלכדו תת הריסות ובכלל חושב שהעולם שלהם {של הקטנים} הוא לא כל כך קל גם ככה בכל יום מחכה להם חוויה חדשה התמודדות עם משהו חדש אז ``צחק ילד שלי`` ותן בינתיים לאבא לדאוג לשאר הדברים אתה רק תדאג לחבק ככה את אבא וגם נשיקות לא לא יזיקו בכלל וקח בידיים הקטנות שלך את התיק של הגן ולך עם חיוך העיקר שתחזור!
 

נקיטה...

New member
אוףףףף איתך...

המשפט האחרון הזה... ``העיקר שיחזור``... גרם לי לכאב פיזי כזה בלב... מכיר את הכאב הזה? זה קורה לי המון כשאני מביטה בהם ישנים במיטות שלהם... ואני מביטה ומביטה... ויש מים כאב לב כזה... פיזי שמרגישים באמת... כאב חד של אושר. אוףףףף איתך... שילכו עם חיוך והעיקר שיחזרו... נקיטה
 
למעלה