מה פתאום לפגוע! סליחה אם זה נשמע ככה
לא התכוונתי לפגוע, זה פשוט שניראה לי שאנחנו כאנשים שמים על הילדים תיק כבד מידי כשאנו אומרים שהם אלו שישנו את העולם, למה שאנחנו לא נעשה את זה בעצמנו? בשבילם? אני מודעת לכך שהתשובות לרוב מגיעות ממקומות בהם אנו קוראים עליהם, ומפה גם עלו השאלות. אני יודעת ומאמינה שלידלים בעולם יש שליחות, לכולנו יש, אבל לפי כל מה שקוראים באינטרנט ניראה שאנשים מורידים את השליחות שלנו מעל עצמנו. בכל אחד מאיתנו יש גם אינדיגו וגם קריסטל וגם קשת, וזה בעצם מה שעמד מאחורי התגובה שכל ילד מצייר קשתות. הבעיה היא שאנחנו שוכחים את זה, ואת המחויבות שלנו כאנשים מאוד קל לנו להפיל על הדור הצעיר, שנכון, גם לו יש תפקיד של שינוי, אבל לדעתי אל לנו לחכות שהשינוי יגיע כשהם יגדלו או יגיעו לכאן, אלא להוליך אותו. אני חושבת שהתשובה שלי (לעצמי) למטה תסביר לך קצת יותר, במיוחד שתי השורות האחרונות " כי אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה, וביום זה... יפול החושך על עולמנו." אנחנו לוקחים על עצמנו את העול של ההורים, וממשיכים בעולם ובדרך שלהם, מעטים הם אלו שמשנים, והשינוי לא צריך לבוא רק כלפי הילדים.