ילד אוטיסט בגן

[אנה חדשה]

ילד אוטיסט בגן

בגן של אחד הקטנים יש ילד אוטיסט. כמובן שלא אמרו את זה מפורשות, אבל יש 2 סייעות אישיות - אחת לילד אלרגני, אז ברור שהשנייה לילד אוטיסט. היום במקרה פגשתי אותו, והיה לי ברור ממש תוך דקה שהוא הילד הזה ( גן חדש). ממש רואים זאת לפי ההתנהגות.
ואני מתלבטת מה לעשות. אפשרות אחת היא לא לעשות כלום. אפשרות השנייה היא להציע לו להיפגש עם הבן שלי. אבל אני חוששת, האם בצד השני לא יתחילו לשאול למה אני יוזמת? הרי ברור שהילדים לא חברים. ואני רוצה להיות נחמדה לילד ולהורים, אבל אני עוד לא מוכנה "לצאת מהארון" - אנחנו יישוב קטן, בגן הזה יש 4 ילדים מהכיתה של הבן שלי. ואין לי מושג עם מי האמא ההיא תחליט לפטפט. ואני לא יודעת עד כמה הם ישמחו לדעת שהשוני של הילד בולט - הרי אפילו לא סיפרו שיש ילד אוטיסט בגן ובטח שלא אמרו את שמו.
ועוד משהו ( בבקשה לא לכעוס) - ההתנהגות של הילד רחוקה להיות נורמטיבית. וגם לבן שלי שבגן יש המון בעיות התנהגות. אני חוששת שילמד ממנו.
מחר יש לנו פעילות עם כל הגן. מצד אחד, מעניין אותי להכיר את ההורים שלו, לא יודעת למה. מצד שני, אולי כדאי לשמור מרחק.
מה דעתכם?

 

[מלאת תקוות]

לבת שלי גם יש ילד אוטיסט בכיתה (כיתה ד', הם לומדים יחד

שנה שלישית). אני לא מתכוונת לעשות כלום כדי לחבר ביניהם. אבל בתי בכלל לא משחקת עם בנים כך שזה לא קשור לאוטיזם.
אני הייתי נותנת לבחור לילד האם הוא מעונין להתחבר איתו או לא...
אם כן אז לא הייתי מונעת. אם לא אז לא....
במקרה שלי אני כן דיברתי עם אמא של הילד וסיפרתי על בני המאובחן כי הייתי צריכה להתיעץ איתה על משהו...
אבל אם את עדיין שומרת בסוד את האבחנה של בנך אז עדיף לא לדבר עם אמא על אוטיזם. כלומר כאילו שאת לא יודעת...

 

[Hidden4ever]

יצאתי קצת מבולבלת

הילד הזה בגן עם הילד שלך שעל הרצף או עם אחד הילדים האחרים שלך שלא נמצא על הרצף?
&nbsp
לגבי למידה של הרגלים מוזרים מילדים אחרים - הבת שלי בכיתת תקשורת, היא הכי גבוהה למיטב הבנתי ויש בכיתה ילדים במגוון רמות, חלקם עם התנהגות מאוד לא נורמטיבית ולא התרשמתי שהיא לומדת מהם התנהגות אחרת. היא מי שהיא והם מי שהם ולכל אחד ההתנהגות שלו.
&nbsp
ועוד סיפור - הרבה לפני שהיה לבת שלי אבחון, בגן חובה, נכנסה לגן שלה ילדה מגן מיוחד לשילוב. לבת שלי לא היו כבר אז הרבה חברים והיו לה בעיות חברתיות, אבל היא יצרה קשר עם אותה ילדה והן התחברו ונפגשו אחר הצהריים. לעולם לא התעניינתי מה היו הקשיים של הילדה באותה תקופה וכל מה שהיה חשוב מבחינתי היה הקשר של הילדות. בדיעבד הילדה היתה על הרצף... והיום גם שלי שם ואולי לכן חברו. לא ממש ברור לי. מה שכן, אם הילדים לא חברים, לא יודעת עד כמה הקשר יעזור, גם אם מנסים להיות נחמדים, צריך שיהיה שיתוף פעולה.

 

[אנה חדשה]

אז אתן אומרות לא לעשות כלום

שזה הדבר ההגיוני.
הקטע הוא שבגלל שאני בקושי מכירה הורים לאוטיסטים, אני חושבת שזה איכשהו גורם לי לרצות להתחבר להורים של הילד.
אבל אני באמת מניחה שהבן שלי בכל מקרה לא ירצה קשר. ברור שאם יפגשו בגן משחקים אעודד אותם לשחק ביחד.
אגב, עוד משהו - דווקא לבן הגדול יש בעיות חברתיות קשות. אף פעם לא היו לו הרבה חברים. ובמשך שנים הוא היה חבר של ילד ממש מוזר. לא סבלנו אותו כי לדעתינו הוא חיזק דווקא הצדדים הפחות טובים של בני ( לא התנהגות רעה, אלא יותר הרגלים שלא אהבנו). ממש עודדנו אותו להתנתק ממנו. רק אחרי האבחון של אחיו, נפל לי האסימון. היום הילד בכיתת תקשורת ואיכשהו התחבר לבני המאובחן למרות 3 שנים הבדל בגיל ( גילו במקרה שיש להם אותו תחום עניין).

 

[schlomitsmile]

לדעתי- בדיוק כמו שהיית רוצה שיתייחסו לילד שלך
הייתי שואלת את בני מה דעתו להזמין את X או לקבוע איתו פגישה בגן המשחקים.
אם לא היה מביע התנגדות, הייתי מתקשרת לאמאבא של הילד.
את לא צריכה לומר להם שום דבר על אוטיזם,
את מתקשרת כי בנך ישמח להכיר את בנם ולשחק איתו, זה הכל.

התנהגויות אינן מחלה מדבקת. הן ביטוי לחוויית החיים של הילד.
אחד הדברים החשובים לשלומו הנפשי של ילד,
הוא הידיעה שהוריו מקבלים אותו, בלי זה הוא עלול לחוש שאין לו מקום בעולם.
אם יש לו התנהגויות לא מזיקות, "מוזרות" כלומר יוצאות דופן,
כנראה שזה בגלל שהוא יוצא דופן, הוא א"ס.
זה בסדר להיות מי שהוא, והוא זקוק למסר הזה מהוריו.

 

[Hidden4ever]

אז אולי הכיוון הוא דווקא לחפש עבורך קבוצה של הורים

כדי שתוכלי לשתף - למרות שכאן זה כבר נחמד.
&nbsp
אני מבלה הרבה גם בקבוצות של הורים בפייסבוק - שם לדוגמא יש קבוצה של הורים לילדים בתפקוד גבוה שאני מוצאת בה יותר את עצמי מאשר בקבוצה כללית - בעיקר כי אני מרגישה לא נעים כשיש ילדים במצבים הרבה יותר קשים ובאיזה זכות אני מעזה להתלונן...
&nbsp
שם בקבוצות האלו זה מקום טוב לפרוק, אבל תמיד צריך לזכור גם שיש כל כך הרבה שוני.
&nbsp
מצאתי לעצמי גם קבוצה חולניקית של אמהות (משום מה) לבנות בתפקוד גבוה. בארץ לא ממש הצליחו לפתוח קבוצה כזו כי בכל זאת מדינה קטנה ובנות הן עדיין מיעוט בתוך הרצף. שם יש לי נקודות ייחוס אפילו יותר ממוקדות לעניינים שרלוונטיים לילדה שלי.
&nbsp
בקרב הכיתה (תקשורת) של הילדה כשהיה יום הורים הגיעו משום מה אנחנו וההורים של הילדים בתפקודים היותר נמוכים (ההורים של הילדים הגבוהים לא הגיעו מנסיבות שונות) בכל אופן, יש צרכים שונים, יש דגשים שונים. לדוגמא, לי מאוד הפריע שילדים מהכיתות הרגילות לא מגיעים להתערות עם הכיתה המיוחדת כי הנושא מהותי לילדה בתפקוד של הבת שלי - לעומת זאת, לילד שפחות מתעניין נאמר בחברה, או שמתמודד עם בעיית דיבור יש צרכים שונים וככה גם להורים.
&nbsp
וגם בתוך התפקודים ההעאלק גבוהים זה כל כך מגוון... הילדה נפגשה עם ילד מכיתת התקשורת השניה, צעיר ממנה - אמא של הילד אספה אותה ואני באתי בסוף המפגש לאסוף אותה ואמא של הילד לא הבינה למה הבת שלי אובחנה... כי שוב, בת... בתפקוד גבוה זה אחר לגמרי...
&nbsp
טוב... חרגתי לגמרי מנושא השיחה... אולי גם לי היה משהו לפרוק כנראה

 

[אנה חדשה]

בפייסבוק אין אנונימיות

וזאת בעיה מבחינתי.
השתתפתי בקבוצת תמיכה אחת, אבל רוב הילדים היו בני 6. אז היו הרבה הבדלים בינינו.

 

[מלאת תקוות]

אני יצרתי פרופיל נוסף עם שם מדומה

והצטרפתי להרבה קבוצות תמיכה שם. זה לא נוח. אבל לא נורא

 

[Hidden4ever]

הצורך להישאר אנונימית

נובע מכך שהוא משולב - נכון? קשור לתדמית של ההורים לילדים הרגילים? את חוששת שההורים בפייסבוק יחשפו אותך להורים האחרים? (לא שאני לא מבינה - אני בעיקר שומרת את המידע מההורים של הילדים מהכיתה הקודמת כי הילדה ממשיכה עם בנות אותה כיתה בצופים - אבל מנגד לפחות בקבוצות האלו אני מרגישה בסדר).
&nbsp
אגב, ניסיתי גם להיות עם שם בדוי, זה הטריף אותי...
&nbsp
בסופו של דבר זה שלך לגמרי וזה אישי לגמרי ומנגד מבינה את הכמיהה שלך לעוד הורים כדי למצוא מישהו לחלוק. אני שוב אומרת, לפעמים זה נחמד עם הורים נוספים שהם במצב דומה אבל בדיוק כמו שאת הבנת מהקבוצה שהיית בה, זה אף פעם לא מאה אחוז דומה או אפילו 80 אחוז... לי לדוגמא חסרה קבוצת אמהות לבנות בתפקוד גבוה. אפילו שאני בקבוצה חו"לניקית כזו, הן מדברות על נושאים ומונחים מהמדינה שלהן ואין לי שום נקודת ייחוס שם. הן מבינות אותי, אבל התייעצות פרקטית אין...
&nbsp
הילדה אמורה להתחיל טיפול רגשי בתל השומר... יש שם הדרכת הורים אבל לא ברור לי אם הטיפול שיתנו מתאים לילדות כמוה. יש שם בלאגן... והאירוני, יותר חשוב לי שתהיה לי הדרכת הורים מאשר הטיפול בה... כי היא במסגרת שמטפלת בה כבר אבל לי כאמא שלה אין שום מקום... אז אני מבינה אותך מאוד.

 

[אנה חדשה]

הדרכת הורים זה רק אתם עם המטפל

זאת לא קבוצה.
אצלי הוא הולך לקבוצת מיומנויות. כולם בקבוצה בנים בגילו בתפקוד גבוה. אבל מאובחנים מיליון שנה. אז גם שם, סתם בשיחות מסדרון, כשחיכיתי לו, ראיתי שגם זאת לא אופציה.
בקיצור, אני עוד מחפשת.
האנונימיות זה בגלל שהוא לא יודע ( יידע מתישהו כמובן), המשפחה המורחבת לא יודעת וגם אף אחד מהחברים שלו. ויש לו חברים, אז זה עוד יותר רגיש.

 

[Hidden4ever]

האמת שקבלנו גם וגם

הייתה לנו קבוצה להדרכת הורים בתה"ש וקבלנו גם הדרכה פרטנית מהמטפלת של הילדה. בקבוצה היה לי תמיד ממש קשה כי הרגשתי לא שייכת. לא מדובר בהורים לילדים על הרצף אלא בהורים שהילדים שלהם טופלו ע"י הפסיכולוגים בתל השומר והיו שם הרבה מקרים ממש קשים ואני הרגשתי שאין לי זכות להיות שם בכלל.
&nbsp
אתם מאובחנים טריים יחסית לילדים האחרים בקבוצה הזו? היינו - הם כבר מנוסים ואין לך שפה משותפת איתם? (האמת גם אני מרגישה שאין לי ממש מקום... אני אספר בפוסט אחר).
&nbsp
ואני מבינה מאוד את הצורך שלך באנונימיות כשהילד לא יודע. לא קל. טוב שאת כאן.

 

[אנה חדשה]

זה לא עניין של שפה

אלא הרגשתי שהם כבר לא זקוקים לתמיכה. וכשזה לא הדדי - אז בעייתי לבקש תמיכה.
ובדרך כלל מי שמאובחן מאוחר הוא בתפקוד גבוה יותר. לא שזה תמיד משנה מבחינת התמיכה.

 

[Hidden4ever]

הבנתי אותך

אני מרגישה את זה הרבה במסגרת הכיתתית - אנחנו חדשים והרבה דברים שכבר ידועים לותיקים, לא ברורים לנו ויש לי הרבה שאלות ואני מרגישה לא נעים (או שלא מסבירים לנו כי כולם יודעים) ומצד שני, היא בתפקוד מאוד גבוה לעומת הכיתה ויש לה צרכים שונים... זה כן משנה מבחינת התמיכה.

 

[איילמירי]

האם הבן שלך מתעניין בו? גם הבן שלך בספקטרום? מה בעלך אומר?