יש אור בקצה המנהרה
שלום רב אני, בתשובתך סיפקת לי /לך סיבה טובה להיות אופטימית. התקווה נטועה בדברייך ואני מצטטת : " חשוב לציין שמחוץ לבית הוא ילד אחר לגמרי." משמעות הדבר :א.הילד יודע ויכול להתנהג גם אחרת. ב. ההתנהגות שלו מכוונת אלייך וקשורה ליחסים שלו איתך. ג. הילד אומר בהתנהגותו אני רוצה לקבוע ולהחליט. החיים בבית מזמנים מצבים בהם נוצר פער בין הרצוי לו למצוי . ברגעים כאלה הילד מתוסכל, מאוכזב ומבטא את הכעס שלו בדרך אלימה. צריך לעזור לו ללמוד לווסת את רגשותיו ולבטא את צרכיו ורגשותיו אחרת. מה תוכלי לעשות? אני חושבת שסדרת שיחות קצרות עם איש מקצוע יוכלו לעזור לך להבין לעומק את התנהגותו ולעזור לו. בינתיים, אתן לך (בכותרות) מספר דרכים בהן תוכלי לאפשר לו שליטה וכוח. מתן התייחסות בונה, ומענה לצורך שלו יחד עם העלאת הערך העצמי שלו יספקו לו את הצרכים ופועל יוצא מכך הוא יוכל לוותר על האלימות. נסי לחשוב על הזדמנויות בהם תוכלי לתת לו מידה של שליטה. יתייעצי איתו הרבה, דברי איתו בשפה של בחירה, זמני לו הזדמנויות להיות מועיל ותורם, הכירי והעריכי את העזרה שלו, העצימי אותו- גלי לו את היכולות והכוחות שלו. למשל, "הרעיון שלך מוצלח",הילד זקוק לעידוד . הוא צריך להרגיש בעל חשיבות וערך . חשוב שתלמדי לעזור לו לתעל את הכוחות שיש לו לאפיקים חיוביים. כך הוא יאמין בעצמו וביחסים איתך ויוכל להתחיל לצמצם את התביעה שלו למידות של כוח בדרך הרסנית. מה דעתך? עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר.