ילד אסור ילד מותר
גנבתי את הכותרת מהבלוג שלי, פשוט כי זו ההרגשה שעברה לי בראש כל הזמן הזה.
הייתי היום בביצפר, ביום הראשון ללימודים. ביצפר חדש (כמו כל שנה ב3 שנים האחרונות...). בסה"כ, בסדר. הביצפר עצמו, הלימודים, המקום וזה. הכל טוב. האנשים קצת, נראים, סטריאוטיפ פקצות וערסים מהלכים, אבל עד כה הכל נחמד. במהלך שיעור ראשון תע"י, המורה רצה להכיר את החדשים - ושאל אותי "מה השם שלךָ?". באמת שלא באתי "על הגבר", או משו כזה. הייתי סתם אני! בלי שומדבר פאנסי... לא רציתי לעשות רושם סטריאוטיפי על היום הראשון (מצחיק אה). בגדול, אין לי בעיה שיתבלבלו במין שאני נמצאת בו. (אין לי בעיה?! אני מחפש/ת את זה!), שמתבלבלים בטלפון/באינטרנט אני בחיים לא מתקן, ולא תיקנתי גם כילדה. גם בתקופות היותר נשיות של חיי. וזה תמיד היה בסדר, תמיד היה נכון. אבל באותו רגע, הרגשתי כאילו דפקתי סטחה. (מעדתי בסלנג אילתי). הרגשתי כאילו כולם מסתכלים אליי ובוחנים אותו ויודעים הכל. "מתן, וזה שלךְ", עניתי. למרות שזה רק הרגשה, בעצם לא היה כלום, והוא התבלבל בשמות של אחרים וההרגשה לבילבול שלהם היתה אותה הרגשה כמו לשלי. אח"כ הוא שוב טעה "אם למדתַ כבר את יחידת הבסיס אתה לא צריך לחזור עליה שוב, אתה במתכונת של אקסטרני", ותיקנו אותו. אח"כ, הלכתי בכביש בדרך לביצפר הישן שלי, ושוטרת אחת צעקה לי "תזהר ילד!". איזה סרטים עברו לי בראש, שכל התלמידים מהביצפר הישן שלי (שעזבתי קצת בגללם) מסתכלים עליי ויודעים וזה. למרות ששוב, בתכלס, לא עניתי, והמשכתי ללכת, והכל היה כרגיל. (ופאק! התלבשתי ממש בסדר! אפילו לא גבולי! אפילו אמא אהבה!). ורק אצלי בראש, זה כל כך לא בסדר. כל כך לא בסדר. כל כך לא בסדר, שזה גורם לי לחשוב למה זה כל כך לא בסדר, אם אני כן בסדר עם זה? אם אני שלם עם הזהות שלי? לא רק המינית, בכלל, עם האופנה שלי, עם התרבות שאני צורך. זה כמו ש"תפסו" אותי פעם, כמה חברים מהביצפר הישן שלי, עם דיסקים של מוזיקה קלאסית. הרגשתי בדיוק אותו דבר. אם זה בסדר, למה זה מרגיש כל כך לא בסדר? למה אין לי משו פשוט בחיים שלי?! למה אני לא יכול לומר משו... משו! כל דבר! למה אני לא לסבית!? או דו?! או אישה או גבר?! למה אני כזה מסובך! למה אני לא יכול לענות על שום שאלה, ולמה הכל נשמע כל כך לא בסדר? חיים נורמלים. נורמה. קל. פשוט. תשובות. מתן, שבפעם הראשונה בחייו, תיקן: "מתן, וזה שלךְ".
גנבתי את הכותרת מהבלוג שלי, פשוט כי זו ההרגשה שעברה לי בראש כל הזמן הזה.