ילד בכתה י"ב

[duja]

ילד בכתה י"ב

שלום לכם. אני מבקשת לדעת האם יש בפורום הורים אשר יצאו לחו"ל עם ילדים בוגרים. לי יש בן שעולה לכתה י"ב ואנחנו אמורים לצאת לחו"ל בגלל עבודה של בעלי. האם מניסיונכם זה טוב להעביר תלמיד בסוף תיכון? האם ניתן? כל מי שיש לו מידע , או פרטים או עצה, אשמח לקבל . תודה. מרטה

 

[מבט מהצד]

הכרתי שני מקרים דומים

במקרה הראשון, המשפחה יצאה לארה"ב כשהבן עמד להכנס לכתה י"א. הוא הגיע לכאן אתם, והשתלב לא רע. הבעיה היא, שכעבור שנה הם חזרו ארצה, ושם הוא ממש ממש לא הצליח להשתלב חזרה בבית הספר, ודרש כל הזמן לחזור לארה"ב. בסופו של דבר הוא לא סיים בגרות (עשה חלק מהבחינות בצורה אקסטרנית), עשה בעיות בצבא עד שבסופו של דבר שחררו אותו על סעיף "אי התאמה" ועד היום הוא מחפש את עצמו - כ-5 שנים אחרי אותה נסיעה גורלית. מקרה אחר שאני מכירה הוא של בן שעמד להכנס ל-י"ב כשההורים נסעו, והתעקש להשאר בארץ (אצל הסבים) ולסיים בגרות עם החברים שלו. ההורים נסעו לשנתיים, כך שבינתיים הוא גם התגייס לצבא והלך להיות חייל קרבי (וכל זה בדיוק עם פרוץ האינתיפאדה הנוכחית). כמו שאפשר להבין, הילד עצמו הסתדר נהדר, אבל ההורים שלו ישבו בארה"ב קרועים מגעגועים ומדאגה לשלומו. מאחר והוא הוכר כחייל בודד, הם לא יכלו לבוא לבקר אותו כי אחרת הוא לא היה יכול לממש את הזכאות שלו לחודש חופש + כרטיס טיסה אל ההורים. כמו שאת רואה, בכל אחת מן הדרכים יש המון קושי. אישית, אני חושבת שאם הייתי עומדת במצב דומה, הייתי מעדיפה להתמודד עם הגעגועים העזים (כמובן בתנאי שיש מי שיוכל לדאוג לילד, ולא להשאיר אותו אחראי לעצמו) מאשר לעשות צעד שעלול לשבש לילד את כל חייו בעתיד. אני אמנם לא יודעת לאן אתם מתעתדים לסוע ולכמה זמן, אבל אם מדובר בארה"ב - כל אלה שהכרתי שיצאו לשם עם בני נוער דווחו על קשיי הקלטות נוראיים בחזרה ארצה, שגרמו להפרעות התנהגותיות שונות, בעיות בלימודים/צבא/חברה וכו'. שיהיה בהצלחה בלקיחת ההחלטה וביישומה בשטח.

 

[ronnieyuval]

הוריי נסעו עם אחי בן ה-16 לשליחות

אבל הוא התחיל שם תיכון (כיתה י') ולא היה לקראת סיום, כך שאני לא בטוחה שזה אותו הדבר. כמו כן אחי ידע מראש שלא יגייסו אותו לצבא בשל מחלת לב, אז הוא יוכל להשאר איתם וללמוד. לדעתי בכתה יב' הילדים מאוד מגובשים וזה קשה לעקור ילד מסביבתו וחבריו. לוקח זמן ליצור חברויות חדשות, ואם הוא צריך לחזור אחרי שנה אז יכול להיות שזה לא שווה את זה. אבל - תשאלו את הילד! הוא מספיק גדול כדי לעשות את החושבים שלו ולהחליט מה הוא רוצה.

 

[שרונה13]

מצטרפת לאותן הדיעות

לא הייתי עוקרת ילד בשלב זה מחבריו ומסביבתו... זה קשה כשעוברים דירה בגיל הזה וזה קשה עוד יותר כשעוברים תרבות. אם אתם מתכננים לחזור ממילא, הייתי מנסה למצוא סידור לילד בארץ שימשיך ללמוד ויתגייס ובזמן הצבא יבוא לביקור או שניים אצלכם. צריך לזכור גם שחלה עליו חובת גיוס בגיל הזה ואם הוא ירצה אי פעם לחזור לארץ (בהנחה שאתם לא חוזרים) הוא ייחשב כעריק... הכרתי המון חיילים בודדים בצבא (הייתי משק"ית ת"ש) וכולם היו מאושרים למרות הגעגועים... צריך גם לזכור שגם כשמתאקלמים בסופו של דבר בהתחלה תמיד קשה!!! כך שתקופת קושי תהיה גם בחו"ל. עם כל בחירה שתעשו שיהיה לכם ולבחור המון בהצלחה.

 

[duja]

תודה לכולם

תודה לכל מי שענה. עזרתם לי מאוד למקד את הבעיה.

 

[אמא של רוי]

הורי עברו לחו"ל כשהתגייסתי

כחיילת בודדה נהנתי מהתנאים של טיסה וחופש בחו"ל בזמן שירותי הצבאי ובנוסף לכך קצת חופש והרגשת בגרות כשההורים לא ליד. לעומת זאת, הורי עברו עם 2 אחי הקטנים: אח שהיה בן 15 וסירב לנסוע אתם..ואחות בת 10. אחותי השתלבה יפה מאד בחו"ל (...הם למדו בבי"ס בינ"ל) ואחי לא ממש. הוא סיים 12 ש"ל וחזר לעשות צבא בארץ וממש נהנה מהשירות. הוא השלים את כל הבגרויות בארץ וכיום בשלבי סיום תואר 1. לדעתי המעבר לחו"ל בגיל כזה קשה מאד לצעירים במיוחד התלישה מהחברים שגדלו עמם. אני מייעצת שישאר בארץ ויהנה משני העולמות...מביקורים בחו"ל וחיי חברה רגילים ונורמלים ובמיוחד שיש מי שיפקח קצת מרחןק כמו סבא וסבתא או דודים בהצלחה..שרונה

 

[עדי בשמיים]

חבר מאוד טוב שלי

נשאר בארץ עם אחותו הגדולה כאשר ההורים נסעו לשליחות עם האחות הקטנה. הוא נשאר, סיים י"ב, התגייס וסיים את השירות. אחרי שנתיים של קבע, בגיל 23 הוא הגיע לארה"ב ועושה עכשיו תואר ראשון כאן, יחסית קרוב להורים שעדיין כאן בשליחות. כששאלתי אותו מה הוא היה ממליץ, הוא אמר שפירוש שאם אפשר, להישאר, לסיים תיכון כמו שצריך, להתגייס, ולנסוע לחופשות אצל ההורים בחו"ל. לדעתי לנתק נער בגיל כזה מהכל לתקופה קצרה של שנה (היות והוא חייב בשירות) - עלול לגרום לחוסר יציבות בהמשך. בהצלחה!

 

[ניו יורק ניו יורק]

לדעתי בשום אופן לא להעביר את הבן

מתוך נסיון אישי אני יכולה לאמר לך שלא רצוי להעביר את הבן לסביבה חדשה בעיקר לא בשלב הזה של חייו. הוא בונה כרגע את עתידו והשלב של בחינות הבגרות כ"כ חשוב ומכריע. כפי שנכתב פה הוא עשוי ללכת לאיבוד ולבטח שלא יוכל לעשות בחינות בגרות בארה"ב שהרי יקח לו זמן ללמוד את השפה על בוריה בכדי לעמוד בבחינות, ללמוד את חומר הלימוד, להשתלב בחברה ולהכיר את הסביבה שלו.כל אלה כרוכים באנרגיות עצומות שלא לדבר על הגעגועים ארצה לחברים. אם תוכלו להמתין שנה עד שיסיים את בחינות הבגרות שלו זה יהיה אידאלי ואם לא, תסעו לבד ושישאר בארץ עם המשפחה לסיים את הבחינות שלו. ממני אשת חינוך

 

[eu sei que]

אוי, עוד סיבה לדאגה...

לקראת המעבר המתקרב ובא, מקווה שאצלנו יהיה קל יותר... לפחות בגלל שה"ילדה" מאוד רוצה במעבר.

 

[duja]

מקבלים את הרעיונות

תודה ושבת שלום. אנחנו מקבלים את הרעיון, ובודקים עכשיו אפשרויות,כי גם תלוי בצבא שירצו לדחות את גיוסו.

 

[yaeli88]

שלום לכולם מצרפת. למרתה.../images/Emo160.gif

נעים מאוד אני יעלי מצרפת ואנו הגענו למערב צרפת לפני 5 חודשים עם 4 ילדינו (16,10,8, ו-3 ) למרות כל ההכנות שעשינו עם עצמנו ועם הילדים עם הבת הבכורה עברנו מסלול קשה גם בארץ ועוד יותר בצרפת וכל זה כשפסיכולוג נהדר מלווה את כולנו. ההתנגדות של ביתנו הייתה אך טבעית ומובנת , אך יחד עם זאת ידענו בודאות שהיא זקוקה לנו ההורים יותר מן ההתנגדות שלה שהביאה אותנו למצב של שיחות לא קלות איתה ויומיומיות, בכל שעה שרק רצתה, לנו היה ברור לגבי ביתנו כי לא טוב לה עם עצמה (מה שהיה לה גם בישראל) אך פה הייתה לנו ההזדמנות של פז לפתוח את הכל ולשים על השולחן, טענות אלינו ההורים שלא רק היו קשורות למעבר וטענות על המשפחה מצידי ומצד בעלי אמירות כמו "הרסתם לי את החיים" הפילו אותנו נפשית אך בעזרתו של הפסיכולוג שגם משם לא עזב אותנו לאנחות וחיזק אותנו ואת ביתנו לאורך כל התקופה הקשה. אחרית דבר ביתנו רצתה ועדין רוצה לחזור לארץ,אך אנו נהיה יותר רגועים כאשר אנו רואים אותה לא לחוצה, מחייכת ושותפה מלאה לחיים שלה ושלנו כאן ועכשיו. אנו כרגע בקשר עם הסוכנות היהודית בפאריז לגבי חזרתה של ביתנו לארץ, למסגרת של פנימיה מה שאנו לא היינו רוצים כל כך אך אנו משתמשים בזה, כבניית תהליך לחזרתה לארץ בכלל כי יש לנו עוד אפשרויות. התהליך הוא טוב לה ולנו כאחד, זה כולל כל מיני אבחונים פסיכולוגים וליווי פסיכולוגי,שעוזר לה מאוד. בימים אלה היא התחילה ללמוד צרפתית באולפן, היא מבינה את השפה כי בעלי מדבר עם הילדים מינקותם רק צרפתית, והיא בכלל דיברה צרפתית עד גיל 5 (חיינו אז בדרום צרפת), אך הכל אצלה סגור בקופסא החכמה שהיא המוח וכרגע היא פתחה הכל ומוכנה לקלוט הכל מחדש. דבר חשוב מאוד!צריד לדעת שלמרות כל הקושי שעברנו היה שוה + כי אנו מרגישים מאוחדים כמשפחה עם הטוב ועם הרע יותר מתמיד. אני מקוה שבמה ששיתפתי אותך יתן לכם כיוון, אך שוב כל אחד מכיר ויודע את האוצר שלו וצריך להתאים לפי צרכיו שלו. חבל שלא הכרתי את הפורום לפני , כי אני ממש חושבת שזה נפלא לשמוע ולהשמיע ולשתף סתם כך בכייף. הייתי רוצה גם אני לדעת איך מישהו יצא לו להתמודד עם מצב של עזיבה עם ילד מתבגר. ילדי הקטנים יותר השתלבו מצוין+ בבית הספר, חברים וחוגים והם לא מפסיקים להגיד כמה טוב להם , אך לפעמים במצבים של כעס הם שולפים "בישראל היה יותר טוב" אך זהו נשק שהם משתמשים בו לעיתים רחוקות ואנו מקבלים את זה כחלק טבעי וכבמה שלהם. טוב , בינתיים זהו להיום וזה היה ארוד ומקוה שלא מעייף. שיהיה לכולנו יום טוב, מיעלי צרפת.

 

[אמא של רוי]

ברוכה הבאה../images/Emo24.gif../images/Emo20.gif

 

[duja]

תודה ששיתפת אותי בלבטים שלך

יעלי אני מודה לך על הא-מייל ששלחת ואני שמח שדרכי נכנסת לפורום מקסים אשר תורם רבות לכולנו. אנחנו חושבים שבסוף נשאיר את הבן בארץ שיסיים פה לפחות את ההכנות לבגרויות. זה בערך עד פסח, ואז נחליט יחד איתו האם יבוא איתנו ויעשה את הבגרויות בחו"ל או כבר ישאר בארץ. עדיין לא ברור לנו עם יהיה בפנימיה או אצל קרובים. זה נחליט בעוד כמה זמן. בינתיים אני שמח בשבילכם ובשביל הבת שלכם. אני מבין שאתם נשארים לגור בצרפת? לידיעתך כולם בשלב זה או אחר אומרים "בארץ היה לי טוב" עד שמתרגלים לחדש. צריך זמן וסבלנות והעיקר , אנחנו ההורים צריכים לדעת ולהרגיש שמה שעושים זה הכי טוב בשבילנו ובשבילם. להתראות.

 

[duja]

תודה וברכה

יעלי אני מודה לך על הא-מייל ששלחת ואני שמח שדרכי נכנסת לפורום מקסים אשר תורם רבות לכולנו. אנחנו חושבים שבסוף נשאיר את הבן בארץ שיסיים פה לפחות את ההכנות לבגרויות. זה בערך עד פסח, ואז נחליט יחד איתו האם יבוא איתנו ויעשה את הבגרויות בחו"ל או כבר ישאר בארץ. עדיין לא ברור לנו עם יהיה בפנימיה או אצל קרובים. זה נחליט בעוד כמה זמן. בינתיים אני שמח בשבילכם ובשביל הבת שלכם. אני מבין שאתם נשארים לגור בצרפת? לידיעתך כולם בשלב זה או אחר אומרים "בארץ היה לי טוב" עד שמתרגלים לחדש. צריך זמן וסבלנות והעיקר , אנחנו ההורים צריכים לדעת ולהרגיש שמה שעושים זה הכי טוב בשבילנו ובשבילם. להתראות.