ילד במעיל
"אתה בטוח שהוא יודע לאן הוא מנווט?", שתקתי , ממבט חטוף במסך הקטן לימיני ידעתי שלסמ"פ של גולני אין מושג איפה הוא ולאן הוא הולך, הוא לא הסכים להקשיב לאף אחד, סוג של גאווה כזו, בינתיים אנחנו כבר שעתיים בתוך פרדס. הטנק מתמלא בתפוחי זהב, הנהג שלי, בניהו , הוא ימני קיצוני כזה , מתנחל מפונה שגם ככה עושה לי המון בעיות מאז שהגענו לעזה. בניהו קורא לי בקשר פנים של הטנק "ארז..."-" מה בני?" אני עונה בקוצר רוח, "ארז.. אפילו מפה אני יכול לראות שהתפוזים של הערבים רקובים", הוא אומר בקול מתנשא. אני מתעצבן , אנחנו נוסעים בתוך אחד האזורים המסוכנים ביותר בעזה כל שניה יש סיכוי שנעלה על איזה מטען! מפקד הכוח איזה חירניק שאין לו מושג מהחיים שלו ולא מוכן להקשיב לאף אחד! והמתנחל המטומטם הזה מדבר איתי על התפוזים של הערבים! בדיוק הסמ"פ הדביל הזה החליט שהוא נוסע צמוד לשדרת בתים שהופיעה בפתאומיות בתוך המטע, עליתי מולו בקשר ואמרתי לו שהוא אדיוט ושזה מסוכן להיצמד ככה לבתים, הוא עוד לא הספיק לענות לי שנפתחה עלינו אש מהגגות של הבתים, הם פשוט כיוונו למטה וירו לנו על הראש, לטנקים האחרים אמרתי כבר מקודם לסגור מדפים אבל את המדף שלי שכחתי לסגור. הכדורים קפצו לי ליד הצוואר! הנמכתי קומה, הייתי בשוק ! הוצאתי רימון וזרקתי אותו על הבית, היה פיצוץ גדול ואחריו עוד קצת ירי ספורדי לא בכיוון שלי בכלל, הסמל שלי ירה קצת מהטנק שלו עם המקלעים, השתגעתי, הצוות שלי קצת נבהל מזה, התחלתי לצעוק פקודות בקשר חוץ! פרסתי את הטנקים בשורה מול השכונה והתחלנו לסרוק, נתתי פקודה לסמלים: זיהיתם הרגתם, רעדתי עוד מהירי עלי ממקודם , כמעט הורידו לי את הראש! התחלנו לירות! התותחן שלי רומן הוריד 4 אנשים חמושים ו 6 דודי מים,תוך 10 דקות השכונה התרוקנה , המחבלים פחדו להתעסק עם הטנקים, לא היה לנו רחמים בכלל, המשימה המשיכה כל הלילה, כשאנחנו נודדים מאזור לאזור, התחלתי להוביל את הכוח שלי באופן עצמאי, בהתחלה הפוץ מגולני כעס וצעק עלי בקשר, אבל המגד שלו נתן לי אישור לנוע באזור ולחפש מחבלים, כל הלילה ירו לנו אר.פי.ג`י פעמיים כמעט הורידו אותי הסמל שלי עבר לו טיל ליד הראש! בבוקר המקמנו בחזית לנגמחון ולרק"מים האחרים ואבטחנו אותם . התחלתי לראות חמושים שיוצאים מהבתים ונעים צמוד לחומות יחד עם אזרחים. האזרחים אומנם לא היו תמימים אבל בכל זאת חפים מפשע, זיהיתי כמה חברה זוחלים בתוך שיח, ריססתי אותו הם הפסיקו לזוז, גמרתי אותם... עוד כמה צוררות ל"וידוא ניטרול" רומן ,זיהה פיתחה בחומה ויכלנו לראות אותם חוצים את החומה מצד לצד. הם ראו שאנחנו קלטנו אותם ואז זה קרה, אחד המחבלים הרים ילד בן שלוש בערך , קטן עם מעיל והניח אותו בדיוק בפיתחה, הילד ניראה שהוא צורח מרוב בכי. התחיל ללכת אחורה לאבא או אימא שלו אבל המחבל תפס אותו הרביץ לו העמיד אותו חזרה , זה חזר על עצמו כמה פעמים עד שהילד התיישב והתחיל לבכות במקום, המחבלים זחלו מאחורי הילד מצד לצד של החומה, ואני .... רציתי לירות, באמת שאני לא בן אדם הומני או משהו... אבל זה ילד...ילד....למה שמישהו יילחם עם ילדים? מה הם דפוקים?! אולי אני דפוק? איזה אבא יסכן את הילד שלו, איזה לוחם יילחם עם ילד בן שלוש במעיל?
"אתה בטוח שהוא יודע לאן הוא מנווט?", שתקתי , ממבט חטוף במסך הקטן לימיני ידעתי שלסמ"פ של גולני אין מושג איפה הוא ולאן הוא הולך, הוא לא הסכים להקשיב לאף אחד, סוג של גאווה כזו, בינתיים אנחנו כבר שעתיים בתוך פרדס. הטנק מתמלא בתפוחי זהב, הנהג שלי, בניהו , הוא ימני קיצוני כזה , מתנחל מפונה שגם ככה עושה לי המון בעיות מאז שהגענו לעזה. בניהו קורא לי בקשר פנים של הטנק "ארז..."-" מה בני?" אני עונה בקוצר רוח, "ארז.. אפילו מפה אני יכול לראות שהתפוזים של הערבים רקובים", הוא אומר בקול מתנשא. אני מתעצבן , אנחנו נוסעים בתוך אחד האזורים המסוכנים ביותר בעזה כל שניה יש סיכוי שנעלה על איזה מטען! מפקד הכוח איזה חירניק שאין לו מושג מהחיים שלו ולא מוכן להקשיב לאף אחד! והמתנחל המטומטם הזה מדבר איתי על התפוזים של הערבים! בדיוק הסמ"פ הדביל הזה החליט שהוא נוסע צמוד לשדרת בתים שהופיעה בפתאומיות בתוך המטע, עליתי מולו בקשר ואמרתי לו שהוא אדיוט ושזה מסוכן להיצמד ככה לבתים, הוא עוד לא הספיק לענות לי שנפתחה עלינו אש מהגגות של הבתים, הם פשוט כיוונו למטה וירו לנו על הראש, לטנקים האחרים אמרתי כבר מקודם לסגור מדפים אבל את המדף שלי שכחתי לסגור. הכדורים קפצו לי ליד הצוואר! הנמכתי קומה, הייתי בשוק ! הוצאתי רימון וזרקתי אותו על הבית, היה פיצוץ גדול ואחריו עוד קצת ירי ספורדי לא בכיוון שלי בכלל, הסמל שלי ירה קצת מהטנק שלו עם המקלעים, השתגעתי, הצוות שלי קצת נבהל מזה, התחלתי לצעוק פקודות בקשר חוץ! פרסתי את הטנקים בשורה מול השכונה והתחלנו לסרוק, נתתי פקודה לסמלים: זיהיתם הרגתם, רעדתי עוד מהירי עלי ממקודם , כמעט הורידו לי את הראש! התחלנו לירות! התותחן שלי רומן הוריד 4 אנשים חמושים ו 6 דודי מים,תוך 10 דקות השכונה התרוקנה , המחבלים פחדו להתעסק עם הטנקים, לא היה לנו רחמים בכלל, המשימה המשיכה כל הלילה, כשאנחנו נודדים מאזור לאזור, התחלתי להוביל את הכוח שלי באופן עצמאי, בהתחלה הפוץ מגולני כעס וצעק עלי בקשר, אבל המגד שלו נתן לי אישור לנוע באזור ולחפש מחבלים, כל הלילה ירו לנו אר.פי.ג`י פעמיים כמעט הורידו אותי הסמל שלי עבר לו טיל ליד הראש! בבוקר המקמנו בחזית לנגמחון ולרק"מים האחרים ואבטחנו אותם . התחלתי לראות חמושים שיוצאים מהבתים ונעים צמוד לחומות יחד עם אזרחים. האזרחים אומנם לא היו תמימים אבל בכל זאת חפים מפשע, זיהיתי כמה חברה זוחלים בתוך שיח, ריססתי אותו הם הפסיקו לזוז, גמרתי אותם... עוד כמה צוררות ל"וידוא ניטרול" רומן ,זיהה פיתחה בחומה ויכלנו לראות אותם חוצים את החומה מצד לצד. הם ראו שאנחנו קלטנו אותם ואז זה קרה, אחד המחבלים הרים ילד בן שלוש בערך , קטן עם מעיל והניח אותו בדיוק בפיתחה, הילד ניראה שהוא צורח מרוב בכי. התחיל ללכת אחורה לאבא או אימא שלו אבל המחבל תפס אותו הרביץ לו העמיד אותו חזרה , זה חזר על עצמו כמה פעמים עד שהילד התיישב והתחיל לבכות במקום, המחבלים זחלו מאחורי הילד מצד לצד של החומה, ואני .... רציתי לירות, באמת שאני לא בן אדם הומני או משהו... אבל זה ילד...ילד....למה שמישהו יילחם עם ילדים? מה הם דפוקים?! אולי אני דפוק? איזה אבא יסכן את הילד שלו, איזה לוחם יילחם עם ילד בן שלוש במעיל?