ילד בן כמעט 4

[גן חיות בבית]

ילד בן כמעט 4

עינת בוקר טוב. יש לי בבית 2 בנות (10 ו- 7) ועוד בן כמעט 4 (עוד חודשיים). לא הייתי אומרת שהוא מפונק כי אני חושבת שאני מציבה גבולות מאוד ברורים (למרות שהסביבה שלי אומרת שאני מפנקת אותו כל הזמן) הבעיה שלי שבזמן האחרון הוא מסרב לבצע פעולות כמו לאסוף את הצעצועים לאחר ששיחק איתם. הוא יודע שהוא צריך לסדר הוא אומר לי אני עוד מעט מסדר ומתחיל לבלגן מחדש במודע, ואפילו נראה שהוא מנסה גם לראות תגובה ממני, אני אומרת לו שאני סופרת עד 3 אם הוא לא מכניס את הלגו לקופסא אני אאסוף ולא אתן לו לשחק עם הלגו למחרת. כן כן אני מייד מסדר, ובסוף אני מסדרת ואומרת לו שאני כועסת על כך שאני מסדרת ומחר לא יוכל לשחק עם הלגו. אז לגבי המשחק עצמו זה לא כל כך ריגש אותו שהוא לא ישחק איתו למחרת, אך הוא אמר לי שהוא רוצה לעזוב את הבית, הוא לא רוצה להיות בבית שכועסים עליו. ישבתי איתו והסברתי לו שגם שאני כועסת אני אוהבת אותו מאוד ואני לא רוצה שילך מהבית. וכדי שאני לא אכעס עליו הוא צריך להקשיב לי ולבצע את מה שאני מבקשת. לא נראה לי שהשיטה הזאת עובדת. משום שאתמול זה קרה שוב עם משחק אחר (הוא לא קיבל את הלגו) ובעלי ביקש ממנו לסדר והוא רץ אלי התחפר בתוכי ואמר לאביו שהוא עכשיו בשיחה איתי, שוב הסברתי לו בשקט שהוא צריך לסדר אבל זה לא ממש הלך. הוא מאוד חכם ומנפולטיבי. מה אפשר לעשות?

 

[ravitgu]

מחשבותיי בנושא

אמא יקרה בוקר טוב, ראשית, מאד משמחת אותי הדרך בה בחרת, אני קוראת לה דרך השיחה, שביל הדיאלוג אשר בו יש מהכל- שיתוף, תוצאות הגיוניות (לא תאסוף אז לא תוכל לשחק במשחק הספציפי אותו לא אספת, ולא אמירה כמו- לא תאסוף אז לא תוכל לשחק בכלל), שיחה משותפת ורצון למצוא את הדרך הנעימה. יחד עם זאת, אני חווה מסר כפול, מצד אחד אני אוהבת גם כשאני כועסת. מצד שני, "כדי שאני לא אכעס, אתה צריך לעשות מה שאני מבקשת.." האם אני רוצה באמת שילדי יעשה מה שאני מבקשת רק כדי שלא אכעס ? כתבת שלא נראה לך שהשיטה עובדת, לדעתי השיחה שבחרת היא נפלאה, אך בואי נבדוק האם יש משהו שאנחנו יכולות להכניס לתוכה כדי שהיא תישא פרי. הצעתי היא , להסביר בשיחה את הערך שעומד מאחורי האיסוף, את השמירה על הסדר, על החפצים, ולשאול את הילד הבאמת חכם שלך - " מה אתה חושב שיכול לעזור לך לזכור לאסוף?" אולי אם הפתרון יבוא ממנו שיתוף הפעולה איתו יהיה נוח יותר. אם הוא עונה לא יודע, בואי נציע לו אפשרויות, כמו לדוגמא- לאסוף ביחד, או לאסוף לפני ארוחת הערב, ואז אפשר לפתוח דיאלוג של מה קורה אם לא נרצה לאסוף , מה לדעתך צריך לעשות אז... כלומר לתת לו להיות שותף מלא בבחירת הדרך מה אנו משיגים בכך? בראש ובראשונה מעבירים לו אחריות, תחושה שסומכים עליו שהוא יכול, מלמדים אותו דיאלוג פתוח מהו, מלמדים קבלה ללא תנאי. מתוך המשפט האחרון, אני לומדת כי בנך נהנה מעצם השיחה, הוא מרגיש שזה זמן שלו איתך- עכשיו אני בשיחה עם אמא, עכשיו אני חשוב נא לא להפריע לנו... סביר להניח שכל מה שבנך רוצה זה עוד קצת זמן איתך, על אף שאין לי ספק שיש לו, אז בואי ננסה, להציע לו לעשות את זה יחד איתו, להפוך את עניין האיסוף ממשהו שהוא חובה "מרגיזה" לחוויה נעימה- "יללה אוספים,אני את האדומים ואתה את ה..." ולסיום, אני מציעה, לא לכעוס עליו כי הוא לא אוסף, הוא לא עושה זאת כדי להטריף אותך , הוא עושה זאת בעד עצמו , תחת אמירות רבות שחלקן יכולות להביע את הצורך שלו בלהראות את הכוח שלו, בלסמן את המקום שלו , אני מניחה שההבנה כי זה לא נגדנו עשויה להביא אותנו לכעוס פחות ולהגיב ממקום אחר ובכך להוציא את "האישיו" ואז באמת לא יהיה כזה. נשמע לך? רוית

 

[גן חיות בבית]

כמעט בן 4 המשך

רוית צהרים טובים. קודם כל תודה רבה על תשובה מפורטת. האמת שדברייך נשמעים מאוד הגיוניים, אני מתכוונת לנסות ולהשתמש בעצתך. רק לחדד, אמרתי לו שאני אוהבת אותך גם כשאני כועסת בכדי שלא יחשוב שאם כועסים עליו אז לא רוצים אותו או לא אוהבים אותו ולא כל פעם שכועסים צריכה לעלות ההרגשה של אני רוצה ללכת מהבית הזה לא אוהבים אותי. אלא גם כשכועסים אוהבים וצריך להגיע לפתרון וזה המסר שאני רוצה להעביר לו. שבין אנשים לפעמים יש חיכוכים וכעסים וגם בין הורים וילדים אבל אנחנו תמיד כאן בשבילך וצריך ללבן את הדברים שעולים. וההמשך "כדי שאני לא אכעס אתה צריך לעשות...." התכוונתי לאסוף את המשחק באותו הרגע, לא התכוונתי שהוא אמור לעשות כל מה שאני מבקשת (ובינינו בגיל הזה מה אנחנו כבר מבקשים מהם? אז כן אני מצפה שהוא יעשה מה שאני מבקשת וכל דבר - כן. אם זה לצחצח שיניים, אם זה לא להשתולל/להרביץ, אם זה לאסוף משחק כזה או אחר ואם זה לבוא לאכול ארוחת צהרים/ערב וכו') לגבי להעביר אליו את האחריות, אני כמובן אנסה, אבל כמו שאני מכירה את הבן שלי הוא בעצם אומר לי "מעניין לי ת'תחת..." רק לא באותם מילים, הוא יותר מדי מתוחכם, הוא יודע מה צריך לעשות והוא פשוט מתחמק (ככה זה גם בגן לפי דיווחי הגננת) אבל בואי נעביר את סוף השבוע ונראה מה קורה, אכתוב שוב ביום ראשון.

 

[ravitgu]

אני איתך

לגמרי בהבהרה שהוספת לגבי הכעס. הבית הוא נמל המבטחים שלנו, ושם מקבלים אותנו כפי שאנחנו לטוב ולרע. בעקבות התוספת שכתבת, אני מציעה להכניס לבית תפקידים לילדים. החל מהגדולה וכלה בקטן. כמו מישהו שאחראי על כיבוי אורות, על הוספת גליל נייר טואלט כשנגמר, אחראי לשים קטשופ על השולחן בארוחות וכו'.. אני מעדיפה שהתפקיד יהיה תפקיד שהילד בוחר מתוך מגוון אפשרויות או שהוא אף מציע. זאת על מנת לעודד את תחושת המועילות והאחריות וכך אולי יהיה קל יותר להעביר לידיו את האחריות גם על איסוף הצעצועים. מתוך הדברים שכתבת, לא היה ברור לי האם צריך לשכנע אותו לצחצח שיניים / לבוא לארוחת הצהריים או שזה זורם והולך בקלות? רוית

 

[גן חיות בבית]

כמעט בן 4...ושאר תוספות...

בוקר טוב. נכנסתי הביתה בחמישי אחה"צ, בעלי ביקש ממנו לאסוף את החיות שאצלו בחדר לתוך הקופסא, הוא כמובן אמר "לא" בכזאת נחישות, אני אמרתי לו אני באה לעזור לך לאסוף (כמו שדיברנו) הגענו לחדר ואמרתי לו תרים את החיה הזו ושים בקופסא, והתחלתי להרים חפצים, אז משך כל הזמן שהרמתי חפצים מהרצפה הוא המשיך להחזיק את החיה הזו ועוד הודיע לי שהוא רוצה לתת לי אותה כדי שאני אניח אותה בקופסא. אמרתי לו אתה כבר מחזיק אותה ביד תניח בקופסא תרים חיה אחרת, והוא בשלו, אך התעלמתי ממנו והמשכתי בשלי, בסופו של דבר הוא הניח אותה בקופסא ואסף עוד מס' חפצים שגם אותם הניח במקום. אולי זו ההתחלה של האור.... ננסה את האפשרות של התפקידים. לגבי צחצוח שיניים, אצלו זה זורם בד"כ, אצל הגדולות קצת פחות, לבוא לארוחת צהרים/ערב על פי רוב אין בעיה, לפחות איתו, עם הגדולות לוקח להן זמן להגיע. אתמול הגשתי ארוחת צהרים והאמצעית לא אמרה לי מה היא רוצה לאכול ולכן לא הכנתי לה מקום וצלחת. לאחר זמן מה היא באה ואמרה מה כולם אכלו למה לא אמרת לי. אמרתי לה שקראתי לאכול וכל אחד אמר לי מה הוא רוצה, את לא באת, לכן מבחינתי המסעדה סגורה, את יכולה לקחת לאכול לבד, וכך היה. אבל קשה קשה במיוחד עם האמצעית, שכל משפט שני שלה זה "לא רוצה". אתמול ניקינו את הבית לפסח, הבנות באמת עזרו, הגדולה מרצון והאמצעית לא כל כך, וכשהתבקשה לסדר את חדרה, המשפט הקבוע "לא רוצה". מה עושים עם זה? היום הן לבד בבית (חופשת פסח, למה שבוע לפני פסח למה למי זה עוזר) איך אני גורמת להן לסדר את החדרים שלהן?

 

[ravitgu]

השינוי הכי גדול מתחיל בצעד הכי קטן

אני מסכימה איתך שזו התחלה יפה, מזכירה לעודד אותו על העשייה, לספר לו שזה נעים לאסוף איתו ביחד ואיזה כייף שהוא עוזר כי כך זה מפנה לכם זמן לפעילויות משותפות נוספות...(שניים הם תמי יותר מאחד..) ללא העידוד סביר להניח כי נתקשה לקבל שיתוף פעולה, אז בואי ננסה להשקות אותו בעידוד כמו טפטפת שמשקה את הגינה. אדגיש כי עידוד זה לא- נו יללה, אלא, איזה יופי אתה אוסף, או כמה כייף שאתה עוזר לי וכו'. לגבי הבנות, אני בעד שיתוף והתייעצות. לעשות ביחד איתן קצת סדר בבית ולא רק סדר לפני פסח אלא סדר ביחסים, לספר להן על התחושות שלך לשמוע על התחושות שלהן, פחות להיות עסוקים בהנחיות ויותר בשיחה. כאשר הבת האמצעית לא עונה על ארוחת הצהריים, הייתי ניגשת אליה ואומרת משהו כמו- את באה? לא מוותרים עלייך... עם חיבוק חיוך ליטוף... לגבי סידור החדרים, אולי תציעי להן שיתוף פעולה, תשאלי אותן איך הן רואות את אירגון החדרים, האם הן רוצות את עזרתך. נראה לך?

 

[גן חיות בבית]

שינויים בבית... מסדרים..

רוית שום דבר לא הולך. אתמול לאחר שביקשתי מהבנות לסדר את החדרים שלהן עד לרמת תורידו את המצעים אני אבוא לשטוף את החדר, הן אמרו לי כן כן וכאשר נכנסתי הביתה אחה"צ הן הלכו לחברים (שאני קבעתי ממקודם) ונכנסתי הביתה וחשבתי שאני הורגת מישהו, הן החליטו שהן מזיזות את הכיסאות של פינת האוכל כדי לטאטא שם, אבל להחזיר את הכסאות למקום, בשביל מה, זה הרי מיותר. כל הרצפה וגם מתחת לספה היה מלא פיצוחים, על החדרים שלהן אין מה לדבר, רק האמצעית הואילה בטובה להוריד את המצעים וזרקה אותם על המיטה של אח שלה, אבל היא הורידה מה אני רוצה ממנה. החדר של הגדולה היה כאילו לא אמרתי כלום. אחרי שניקיתי וסידרתי בסלון, הגיע הקטנצ'יק מהגן, לאחר ששתינו קפה ושוקו ביחד אמרתי לו ששנינו הולכים לסדר את החדר שלו ביחד. הוא מאוד שמח, ומאוד רצה להתחיל במלאכה, סיימתי את הקפה, נכנסנו לחדר ומשם זה היה: "לא אני שמתי את המצעים על המיטה שלי", "את הצעצועים שלי פיזרה XXX" ובכלל הוא התחיל לשחק במשחקים. ביקשתי ממנו שירים כמה צעצועים והוא אמר שהוא לא פיזר לכן הוא לא אוסף. כבר לא רציתי שיעזור לי רציתי רק שיעוף מהחדר ורק שלא יפריע לי. ברוב חוצפתו הוא גם בא אחרי חצי שעה וביקש לראות סרט בטלויזיה, כמובן שאמרתי לו שאני מנקה ואם הוא היה עוזר לי כבר קודם אז עכשיו הייתי מתפנה להיות איתו ולכוון לו את הסרט. זה ממש הזיז לו מה אני אגיד, הוא המשיך לשחק. זהו, לאחר סידור וניקוי החדר החלטתי שאין יותר משחקים בחדר, כל המשחקים יהיו בחצר ושם ישארו. אבל זה לא עסק. מה עושים? אני צריכה פתרון יותר מעשי.

 

[עינת גבע]

הצעה להצטרף לקבוצת הורים לומדת

שלום רב, קראתי בעיון את ההתכתבות בינך לבין רוית. בהזדמנות זו ברצוני להודות לרוית על הליווי הקשוב והמקצועי. אני שומעת שאת אימא אכפתית, חשוב לך לגדל את הילדים להיות חלק מהמשפחה. להרגיש שייכים. להיות ולהרגיש משמעותיים, מועילים ותורמים. הלא כן? בשלב זה אני מציעה לך בחום להצטרף, רצוי עם בן זוגך, לקבוצת הורים לומדת. בקבוצה תפגשי הורים שחווים קשיים דומים לשלך. תהיה לכם הזדמנות ללמוד דרכים עדכניות ומעשיות לגדל ולחנך ילדים לאור הערכים שחשובים לך . מה דעתך? עינת גבע, מנהלת הפורום מטעם מכון אדלר.

 

[גן חיות בבית]

קבוצת הורים לומדת

עינת בוקר טוב. כבר עברנו המון הדרכות הורים, שנה שעברה גם היינו בסדנה להורים עם ילדים שיש להם ADHD (אצלי בבית לכולם יש. מניסיון של כל ההדרכות זה שהן עוזרות בכל מיני דברים כן, אבל ללכת עכשיו לסדנה כי אני לא מצליחה להביא את הילדים שלי לסדר את החדר שלהן נראה לי קצת מיותר. אני צריכה משהו יותר קונקרטי, משהו עם נוק אאוט כזה. חד וחלק. למשל את נושא המריבות בין אחים פתרתי בעצה של מיכל דליות ברדיו למישהו ויישמתי זאת בבית ואכן זה פועל אני לא מתערבת בריבים ולא שואלת מה קרה ומה היה, הדבר היחיד שאני כן עושה זה שאני אומרת להם שכאשר יש מריבה הם צריכים לכבד אחד את השני וכאשר מישהו אומר "לא!!" או "די!!" יש לכבד את רצונו. זה הידבר היחיד שאני כן מתערבת בו. אבל כאן אני צריכה משהו אחר. אשמח לשמוע אם יש לכן משהו אחר להציע?

 

[עינת גבע]

מפתח לתהליכים הלוואי והיה מפתח נוק אווט

שלום ובוקר טוב, אנחנו ההורים צריכים לבחון מה חשוב לנו ? מה באמת חשוב לנו? ואולי לשים על כף המאזניים את היחסים וסידור החדר? מה חשוב לנו יותר שחדר יהיה מסודר או שיהיו לנו יחסים טובים עם הילדים? הורים רבים מתנים יחסים טובים בהתנהגות טובה ילדים כשיש להם יחסים טובים (בתפישה ובתחושה שלהם)בוחרים התנהגות טובה. אחרי שקבענו מה חשוב לנו באמת, עלינו לשאול את עצמנו האם זה תלוי בנו. למשל, סידור החדר. האם זה תלוי בי או באחר? אם זה תלוי בי, או אם זה חשוב לי אולי אסדר. אולי אערוך אסכם יצירתי אני אסדר את חדרך ואתה את חדרי. חשוב שנזכור יש דברים שאינם בשליטתנו, כל מה שאנחנו רוצים או מצפים שהאחר יעשה אינו בשליטתנו. לפעמים יש לנו שכרון שליטה. הוא מתעתע. זו אשלייה. אנחנו זוכים לציות כי לילד יש אינטרס אלא שדרך זו אינה מחזיקה מים. לזמן מה נדמה שההדורים יושרו אלא שבטווח ארוך אנן מגלים שטעינו. את מספרת על הדרך שפתרת את עניין הריבים. החלטת לצאת מהתמונה ולאפשר לילדים שלך מרחב תקשורת ביניהם. אפשרות נוספת, אולי עם סידור החדר תוכלי לפעול באופן דומה. עינת גבבע, מכון אדלר.

 

[גן חיות בבית]

סידור החדר

עינת בוקר טוב. מצטערת שלקח לי כל כך הרבה זמן לענות, היה חג ופסח וחופש וחופש וחופש שפשוט לא הגעתי למחשב (מתביישת להגיד שהמחשב בעבודה עם כל הסיסמאות ובבית אין לי אפשרות גישה, אני לא זוכרת את הסיסמא) של העבודה. אז עכשיו יש לי כמה דקות, נכון, את צודקת עניין סידור החדר הוא בעצם הצורך שלי בשליטה, ומאחר וגם החדר שלי לא מסודר אז אני לא יכולה לצפות ממנה שגם היא תסדר את שלה, אני גם חושבת שזה קשור לבעית ההתארגנות שלה, היא נכנסת לחדר כזה מבולגן שהיא לא יודעת מאיפה להתחיל וישר מתייאשת, טוב נראה לי שלא תהיה לי ברירה אלא לארגן אותו בסוף השבוע הקרוב ולנסות להוציא משם כמה שיותר חפצים לא חיוניים. מה שכן רציתי לספר , שבערב חג שני ולמחרת החלטתי שאני מסדרת את החצר שלנו (חצר ענקית עם פוטונים ומתקני משחק לילדים, ובית מפלסטיק גדול למשחק ועוד הרבה דברים...) כמות הג'אנק שזרקתי היא עצומה והבנות גם הן הצטרפו לסדר ושאמרתי להן שזה סוד שלא יגלו לאבא (שנמצא בעבודה) אז בכלל זה דירבן אותן, לזכותן יאמר שהן ניקו, סידרו, העלו כמה פעמים את הזבל למעלה, ממש שיתפו פעולה. הוצאתי מהחדר המשותף של הילדים את כל הצעצועים לתוך ארון בחצר, כך שהחדר ריק מצעצועים ואז אין בלגן שצריך לסדר כל יום בחדר, ספרי הלימוד עברו לספריה (במקום משחקים) פתאום יש מקום ואור בעיניים. והילדים משחקים בחוץ עם המשחקים וגם יותר קל להם לאסוף. סוף שבוע הזה יהיה לארגן את כל הבגדים הישנים ולדלל את הכמויות.

 

[עינת גבע]

ראי תגובה בהודעה החדשה שפתחת עינת