ילד בן שנה שמסרב לאכול .

[OLGAR11]

ילד בן שנה שמסרב לאכול .

שלום. יש לי ילד בן שנה אשר נימצא עם סבתא בבית . בזמן האחרון הוא מסרב לאכול ארוחת צוהרים . סבתא הרגילה אותו לאכול עם צעצועים והרבה תעסוקה ברגע שאין לו תעסוקה הוא מסרב לאכול ומתחיל לבכות . יש לציין שאנחנו נותנים לו עדיין אוכל טחון מכיוון שהוא לא מוכן לאכול אוכל מוצק . עכשיו הוא גם לא מוכן לאכול את האוכל עם צעצועים או בלי . הוא פשוט לא פותח את הפה או שבוכה בכי מר . { כל פעם אני מבשלת לו אוכל אחר } כיצד ניתן לעזור לו לעבור למזון מוצק ? והרגיל אותו להרגלי אכילה ללא צעצועים או תעסוקה כל שהיא ? תודה .

 

[survivorrr]

אנחנו לא ביאפרה ולא בנגה-לה-דש.

תסתכלי עליו. הוא נראה רע? אני מניח שלא. הוא נראה סובל מתת-תזונה? אני מניח שלא. הוא מתלונן על רעב? אני מניח שלא. אז מה הבעיה? ילד רעב - יאכל. לא רוצה לאכול? לא צריך. תראו לו שאתם לא מתרגשים מזה. הוא משתמש באכילה כנשק. אתם צריכים לנטרל את הנשק. זה הכל. אל תתייחסו ואז גם הוא לא ישתמש בנשק הזה כי יבין שזה לא משפיע. ואל תשכחו: ילד רעב - יאכל. זו רק שאלה של זמן. רק שני דברים. האחד - לשתות והרבה, במיוחד בחום הזה. יותר חשוב מאוכל. השני - כשהוא יאכל, הקפידו שיהיו כל אבות המזון. לא להסתפק בשומנים, סוכרים ופחמימות - מה שאהובים מאד על ילדים. חלבונים, ויטמינים ומינרלים - חיוני. כל זמן שהוא יאכל (כשהוא יאכל) בצורה מאוזנת - טוב. גם בשתיה - מיצים טבעיים (גם אם קנויים) עדיפים על תרכיזי סוכר למיניהם (פטל וכד'). לענין אוכל מוצק לעומת טחון - את מכינה מה שאת מכינה. ירצה - יאכל. לא ירצה - לא צריך. בסוף הוא יאכל. באחריות.

 

[OLGAR11]

אפשר בבקשה לקבל תשובה מעינת גבע ?

 

[עינת גבע]

שינוי עושים ברגישות, בהדרגה, בנחישות ובעקביות

שלום רב, הילד שלך התרגל לאכול עם תעסוקה. חשוב להודות לסבתא, להכיר ולהעריך את תרומתה ולא לבקר אותה. היא פועלת איך שהיא יודעת ומבינה. ילדים לומדים להבחין בין הדמויות המטפלות השונות. אני מבינה שאת רוצה להקנות לו הרגלי אכילה נאותים. מהנחישות והעקביות שלך בדרכך, הילד ילמד איך אוכלים עם סבתא, ואיך אוכלים עם אמא. דרוש אורך רוח, קור רוח וים סבלנות. מדוע? כי אני מבינה שהילד פיתח דפוס התנהגות בעייתי ועליו הוסיף עוד אחד - שכלל לסגירת הפה ובכי. מה קרה? אני מניחה שהוא התרגל לקבל סגנון מסויים של תשומת לב בזמן הארוחה. כנראה החלטת לגמול אותו מהעסקת יתר בזמן הארוחה (ובצדק!),אלא שהילד תבע את הרגלו ומכאן מערכת היחסים הסלימה למאבק על כוח. הוא מנסה לבסס את מקומו ואת ערכו באמצעות שרירי הלסת והבכי (בהם הוא יכול לשלוט) והנה הוא למד שגם אלה מניבים התיחסות והרבה. אז למה שיאכל? במילים אחרות מטרת העל שלו טובה. הוא רוצה קשר. הוא למד ושכלל את האנטרקציה איתך דרך המאבק על האכל! וחבל! מה עושים? מחליטים החלטה אמיצה "לא לריב", - לא על אוכל. מגישים לילד אוכל בינתיים אוכל טחון, בלי לנסות להעסיק אותו. אוכל נפלא. לא אוכל? שומרים על קור רוח וענייניות, לא מתרשמים, מורידים אותו כאדיבות רבה והכיסא ועוברים לסדר היום. גישה עקבית כזו תעביר לילד את המסר : "אנחנו מכבדים אותך וסומכים עליך שתאכל כשתצה". בברכה, עינת