ילד בן 2.5 שינה והתקפי זעם

ילד בן 2.5 שינה והתקפי זעם

אני אמא לילד בן 2.5. כשבני נולד אני ובעלי גרנו אצל הורי בגלל אילוצים כלכליים. בעלי, בני ואני חיינו בחדר אצל הורי ובגלל חוסר מקום כשבני גדל הוא עבר לישון איתנו באותה מיטה. לפני כ- 3 שבועות עברנו לדירה משלנו והכנו לבני חדר חדש עם מיטה משחקים וגם עיצבנו את החדר שלו עם מיקי מאוס דמות שבני אוהב. בשבוע שבוע וחצי הראשונים שיחקנו איתו בחדרו והסברנו לו שזה החדר החדש שלו. כשהשכבו אותו לישון קראנו לו סיפור ושכבנו על השטיח עד שנירדם ואז יצאנו מהחדר. לפני כשבוע בערך החלטנו שאנחנו יוצאים מהחדר לאחר שאנחנו מקראים לו את הסיפור ומאז הבלאגן התחיל, הילד התחיל לבכות לצרוח להרביץ כל הזמן יצא מהמיטה ואנחנו החזרנו אותו בחזרה למיטה וכך זה נמשך במשך כשעתיים עד שנרדם ואז בלילה בסביבות השעה 2:00 הוא שוב קם עם בכי וכו' והסיפור חוזר על עצמו. מאז אותה החלטה שלצאת מהחדר לאחר הסיפור בני השתנה, הוא כבר לא מקשיב לנו, אנחנו מדברים איתו הוא לא עונה, הוא מדבר איתנו רק במכות ונשיכות וצעקות ומעיף דברים וכו' ממש נכנס להתקפי זעם. חשוב לציין שכל הדברים הנ"ל לא היו לנו לפני כן. גם בגן הילד שינה את התנהגותו כל הדברים שהוא עושה לנו הוא עושה גם בגן ובנוסף לזה שהוא מרביץ לילדים, הוא גם הרביץ למטפלת ולמנהלת בגן. אני מבינה שהילד עבר המון שינויים ביחד וכנראה מזה זה נובעת ההתנהגות שלו. אני בשבוע האחרון נותנת לילד המון חיזוקים ויותר מגדישה לו זמן ותשומת לב וההתקיפים ב3 ימים אחרונים יורדו קצת והוא יותר מדבר איתו ולא דרך מכות וכו'. שאלתי היא מה לעשות בזמן השינה איתו האם להמשיך ולתת לו שיבכה ויצרח וכו' וכל הזמן להחזיר אותו למיטה או שיש לתת לו עוד זמן ולא לצאת מהחדר עד שהוא נירדם? . אשמח לקבל ממכם תשובה.
 
תהליך הדרגתי ואמפטי

שלום רב, את מבינה את בנך, ובצדק. אתם בתקופת מעבר. תקופות מעבר הן תקופות רגישות ומועדות. ילדך זקוק לתקופת התאקלמות רכה. ההתנהגות היא שפתו. הוא מעביר בהתנהגות מסר שקשה לו. הוא מאותת לכם:"אני זקוק להבנה ועזרה". המשיכי לחזק ולעודד את רוחו של הילד ולהקדיש לו תשומת לב מרוכזת ונדיבה בשעות אחה"צ הרגועות. כפי שאת מציינת התהליך שפתחת הוביל לשיפור בהתנהגותו. לגבי שעת השינה: נסי לארגן טקס קבוע הכולל אמבטיה, ארוחת ערב, סיפור וברכת לילה טוב. במקביל אני מציעה "פרוייקט" הדרגתי. כלומר, במקום שיבכה ויצרח, ירד מהמיטה ואתם תחזירו אותו. שבו לידו בתום הטקס. כבו אורות, והפסיקו לדבר. דמו לילה. כעבור כשבוע תודיעו לו שמעתה אתם יושבים בכניסה לחדר. לאחר עוד שבוע תודיעו לו שאתם יושבים בפתח החדר. וכך בהדרגה עם נוכחות שקטה שמסבה ביטחון הילד יתרגל לתנאים החדשים. אל תשכחו ביום המחרת לעודד אותו. על בגרותו, אומץ ליבו, יכולתו להירדם עצמאית. גם אם ההתקדמות תקרה בצעדים קטנים הדגישו את החיובי. אני מאמינה שגילוי אמפאטיה, רכות יחד עם שאר הדברים שתמשיכו לעשות יובילו אתכם לערבים ולילות נעימים. השקעה מסוג זה זוהי השקעה לטווח ארוך. את פרותיה תקצרו בעתיד הקרוב. בהצלחה, אשמח אם תשתפי אותנו יום ביומו בהתקדמות. בברכת אורך רוח, עינת גבע, מכון אדלר.
 
תהליך הדרגתי ואמפטי - התייחסות

קודם כל ברצוני להודות לך על ההתייחסות. ביומיים האחרונים אני ו/או בעלי עושים עם הילד טקס שינה: מקלחת, אוכל, כניסה למיטה וקריאת סיפור במיטתו. לאחר שאנו מסיימים לקרוא הסיפור אנחנו נשארים איתו במיטה עד שנרדם. נכון ליומים האחרונים הילד יותר רגוע יש פחות התקפים. אעדכן אותך בעוד כמה ימים איך אנחנו מתקדמים והמון תודה.
 
מחזקת אתכם להתמיד

שלום רב לך, אני שמחה שאתם מצליחים לייצר מרחב שקט ורגוע. עבור בנכם.זהו ליווי מיטבי בתקופת המעבר. בבחינת "נחיתה רכה". ההצטרפות שלכם לצורך שלו היא ריפוד חיוני. ברצוני לחזק ולעודד אתכם בברכת המשיכו והתמידו. התמדה נחושה היא המפתח. כשהילד יקבל אתכם כשותפים המבינים את הקושי, תומכים בו בדרך, ומעצימים, הוא יאמין בעצמו, ירגיש בטוח ונינוח. זרעי הערכה ואומץ הלב יפיחו בו את הרצון ויעזרו לו לגלות את המסוגלות להירדמות עצמאית,את בביטחון והיכולת להעיז ולסמוך על עצמו. ישר כוח, אני מחכה בשמחה לשמוע התקדמות. עינת גבע, מכון אדלר.
 
למעלה