ילד בן 2.8- חרדה ממקומות סגורים והומים

[מסטיק על מקל]

ילד בן 2.8- חרדה ממקומות סגורים והומים

שלום,
יש לי קושי מסוים ואשמח אם תוכלי לייעץ.
יש לי בן, 2.8, בן יחיד ואני מתלבטת אם יש צורך לקחת אותו לייעוץ.
הוא גדל עד גיל 1.5 בחו"ל (ןאז חזרנו לארץ), ללא חשיפה למקומות הומי אדם/גן/ ארועים משפחתיים/ רעש מיוחד וכדומה.
הוא טס איתנו הרבה פעמים לארץ (טיסות מאוד ארוכות) ללא כל בעיה.

בחודשים האחרונים הוא ממש נכנס לחרדה (צרחות/בכי/ בריחת קקי) כאשר ישנם מקומות הומי קהל (קניונים/מעליות/ג'ימבורי/חדרים קטנים). ביקש לנסוע באוטובוס וצרח את נשמתו עד שנאלצתי לרדת אחרי 2 תחנות. לאחרונה מדבר שהוא גם פוחד ממטוסים - מה שמדאיג אותי מאוד כי בקרוב נצטרך כנראה לטוס)
שמתי לב שגם בגן, אם אנחנו מגיעים בבוקר והילדים במקום פתוח משחקים אז אין לו בעיה להשאר אבל אם הם יושבים כולם בחדר הוא עושה "צרות" להכנס.
האם זהו שלב התפתחותי שיעבור או שצריך לטפל?

תודה!

 

[smile li]

חרדה ורגישות שמיעתית גבוהה

שלום לך,

אתחיל מהסוף - בהחלט כדאי לטפל ורצוי בהקדם, לפני שהבעיה תהפוך לדפוס קבוע, או תחריף. לא מדובר בשלב התפתחותי נורמטיבי.
להתנהגות של בנך יכולות להיות מספר סיבות - רגשיות ו/או גופניות.
אשמח אם תנחי אותי במענה על השאלות הבאות:
1. מקומות הומים שאינם רועשים - מפריעים לו וגורמים לאותן התגובות שתארת, או רק מקומות הומים המלווים ברעש?
2. מקומות סגורים (שאינם רועשים) כמו חדרים קטנים ובמיוחד מעליות - מפריעים לו?
3. האם ישנה רגישות לדברים נוספים כגון מגע (ליטוף, בגדים מסוימים), ריחות, אורות וכו'? (רגישות חושית).
4. האם קרה לאחרונה אירוע משמעותי בחייו של בנך (לידת אח, טראומה, מחלה זיהומית וכו')?

בהתאם לתשובות אוכל להמליץ על הטיפול הרלוונטי.

 

[מסטיק על מקל]

תודה

תשובותיי:
1. נראה שיש קורלציה בין מידת הרעש למידת החרדה.
2. אין חרדה ישירה ממעלית אבל הוא כן אומר בכל פעם שנוסעים במעלית ״זה לא מפחיד, נכון?״
3. אין מהדברים שציינת
4. לפני כשנה הגענו לארץ. בני נולד בחו״ל וגדל די בסביבה מבודדת (עם מטפלת בלי הרבה משפחה). כאן הוא הולך לגן ומוקף בהמון משפחה (שאוהבת אותו ועוטפת מאוד-נכד יחיד).

מתוכננת לנו טיסה של כשעתיים בעוד שלושה שבועות. לדעתך, כדאי לוותר?

מודה מקרב לב

 

[smile li]

ניסיון לעזור

קרוב לודאי שהבעיה נעוצה בהיעדר החשיפה של בנך למקומות הומי אדם ולרעשים מסוימים.
כשהיה תינוק, הטיסות לא הפריעו לו, כי פחות היה מודע אליהן לעומת המצב בהווה שהוא כבר גדול יותר, שואל, תוהה ומבין.
אני חושבת שבשלב הראשון כדאי לנסות ולדובב אותו לשוחח על הדברים שמפחידים אותו, בין אם ע"י משחק משותף שלכם או ע"י קריאת סיפור/צפייה בתוכנית טלויזיה.

לדוג': אפשר להמציא סיפור שבו הילד או בעל החיים נקלע למצב לא נוח שהוא חושש ופוחד ובעצם הסיטואציה עצמה אינה מפחידה (למשל דג הזהב פחד לשחות בים במקומות בהם היו הרבה דגים שהשמיעו כל מיני רעשים. הוריו של הדג וחבריו הסבירו לו שהדגים האחרים דווקא נחמדים והקולות החזקים הם קולות של שמחה, אך הדג בכל זאת פחד ובכה והעדיף לשחות למקום שקט ורגוע. יום אחד, הדג מצא עצמו במצולות הים כשפתאום החלה מסיבת יום הולדת לדג זהב אחר. היה רעש רב ומלא דגים צבעוניים שהוא לא מכיר. בהתחלה הדג חשש ורצה לברוח, אבל אז הוא החליט שהוא ינסה להצטרף ולא לפחד... לבסוף גילה הדג שדווקא היה לו נחמד, הוא הכיר גדים חדשים והרעש היה רעש של צחוק ושמחה ואז הוא החליט שהוא כבר לא יפחד מרעשים כאלה ואחרים ומנוכחות דגים אחרים). זו סתם דוגמה 'על רגל אחת'. אח"כ אפשר לפתח את הסיפור ולשאול שאלות מנחות - איך לדעתך הרגיש הדג? האם הדג שמח שהתגבר על הפחד? אלו דברים מפחידים אותך?

באשר לטיסה - אני לא בטוחה שכדאי לדחות אותה. כדאי לעשות "עבודת הכנה" עם בנך- להסביר לו שבקרוב אתם תטוסו יחדיו במטוס ושזה דווקא נחמד. תביאו איתכם פעילויות שיעסיקו אותו, אולי דיסק עם מוזיקה נעימה או סיפור שאפשר לשמוע באוזניות. תעשו פעילות משותפת (משחק או ציור משותף), אם זה לא עוזר אפילו תבטיחי לו שבסוף הטיסה הוא יקבל ממך מתנה כלשהי (לפעמים זו הדרך היחידה, בפרט שמדובר באירוע חד פעמי).

שיהיה בהצלחה ואני פה לשאלות נוספות!

 

[מסטיק על מקל]

שוב תודה

ומעבר לזה כדאי לקחת לטיפול מקצועי?
למי בעצם פונים?

 

[smile li]

טיפול מקצועי

לדעתי, עדיין יש מקום לעבודה משפחתית, כפי שהצעתי ואם לא ניתן לפנות לעזרה מקצועית.
בגילאים האלה לרוב מדובר בטיפול דיאדי/טיפול משפחתי, היות ואת רוב העבודה עושים ההורים במסגרת הבית ו/או מנחים את מסגרת הגן.
בהצלחה!