ילד בן 3 וחצי

ילד בן 3 וחצי

בני בן 3 וחצי בכל פעם שאנחנו רואים משהן ברחוב כמו מיבנה יפה ,מכונית,גן שעשועים,הוא אומר שהוא עשה את זה ...הוא צבע, בנה, שתל,תלה וכו... האם לשתף איתו פעולה ולשבח אותו על "מעשיו" או לנהוג אחרת שאלה שניה הוא אוהב לאסוף דברים מקלות עלים אבנים חלקי משחקים ולשים בכיסים שלו גם בבית אם הוא מוצא משהו שמוצא חן בעיניו הוא מיד דואג לשים את זה בכיס או בתיק שלו יוצא שכל היום הוא מסתובב עם כיסים מנופחים או תיק על הגב איך להגיב לעניין הזה שאלה שלישית ואחרונה(סליחה) הוא לא מוכן שיעזרו לו בשום פעולה!! גם אם העזרה היא ממש קטנה הוא יחזור שוב על הפעולה לבד ,לפעמים זה גורם לו לתסכול רב היות ויש דברים שאינו יכול לעשות עדיין לבד בגלל גילו הצעיר (להשחיל חוט על מחט) מה לעשות? תודה מראש
 
לאפשר, לסמוך ולעודד....

שלום רב, 1. האבחנה בין פנטזיה למציאות, בקרב בני גיל של בנך, היא מעורפלת. הם מנסחים את את משאלות הלב שלהם כאילו היו מציאות. התגובות יכולות להיות מחד, כאלה שמאפשרות להם להתנייד בעולם הדמיון ומאידך לא לצלול באופן עמוק ובלתי ריאלי כלל. אנחנו צריכים למצוא את שביל הזהב : מחד, לאפשר לדמיון ולכנפיים לצמוח ולפרוח ומאידך, לעזור להם לחיות על קרקע מוצקה, יציבה ובטוחה - קרקעת המציאות. הדרכים להגיב מגוונות ויגזרו מההבנה הנ"ל. כגון:"היית מאוד רוצה לייצר את המכונית " להגיש לו חומרים (כגון: פסולת מחזור) ולהציע לו לבנות מכונית כיד הדמיון הטובה עליו. וכאן מזדמנת הזדמנות להכיר ולהעריך אותו על מאמץ, על יכולתיו המוטוריות על חשיבתו היצירתית . 2. איך את מגיבה לאוספים? 3. לאפשר לנסות , לסמוך, להאמין, להציע עזרה, לאפשר להתנסות בתסכול, באכזבה. רגשות אלה הם חלק מהחיים. התמודדות והתגברות הם הדרך להתחשלות . בהצלחה נדמה לי שאת מגדלת אדריכל, מהנדס, מדען או חוקר על כל פנים, יש לך ילד נבון, סקרן, מתעניין, ערני ופעיל. תהני ממנו, תזרמי איתו, אפשרי לו ועודדי אותו. עינת גבע.
 
שוב אני

לעניין האוספים, אני מאפשרת לו לאסוף אותם... כאילו שיש לי ברירה..... אני פשוט מפחדת שזה יהפוך לאובססיה לאגור דברים ...קלפטומניה....משהו כזה.. מה דעתך
 
ושוב אני...

שלום רב ליאת, הילד מצא משחק. הוא משחק, נהנה, לומד, מתעסק בענייניו, מפתח את כושר ההמצאה והיצירתיות, ואת? דואגת. ועד היכן הרחיקו מחשבותייך? לאובססיות, לקלפטומניה. נדמה לי שהרחקת לכת. האם את באמת חושבת שאיסוף ואגירת חפצים בקרב בן השבע עשוי להוביל לכך? מחשבות מעוררות רגשות. רגשות מולידות תגובות. אני קוראת בין השורות ומניחה ש"חפרת"(כמו שהילדים אומרים) לו בעניין. יש הבדל בין הורה מאפשר - זה תפקידנו, וזה נפלא. לבין הורה שמאפשר "כאילו שיש לו ברירה". תמיד יש ברירה - האפשרות הנוספת היא לנסות בדרכים שונות להניא אותו מהמשחק. בדרך כלל ככל שאנחנו דואגים יותר, נואמים, מציעים שינוי, מבקרים וכו' הילדים מגלים מכרה זהב ליחס ואז יש סיכוי שמשחק מהנה וממלא את שעות הפנאי בפעילות וחדווה יהפוך לאובססיה. לכן, מציעה לך אפשרי, תהיי אתו, תעזרי לו, תחשבו יחד מה אפשר לעשות מכל הדברים היפים והמעניינים שהוא אוסף. חשיבה יצירתית, ושינוי גישה יכולים להפוך דאגה לחווייה משותפת. מה דעתך? עינת גבע.
 
אני שמחה... המשיכי לשתף...

ליאת, המשיכי לעדכן, ולשאול.... מצפה לשמוע על התהליך עינת גבע
 
למעלה