ילד בן 3 שחוזר על אותם הדברים כשקוראים ספר

ילד בן 3 שחוזר על אותם הדברים כשקוראים ספר

הקטן שלי בן 3. יש לא מעט דברים שמזכירים את אחיו האוטיסט. האחרון שממש בולט - מבקש כבר שבוע שנקרא לו אותו הסיפור כל ערב. שזה נורמלי לדעתי. הבעיה היא שהוא חוזר על אותם הדברים שאמר יום קודם, באותו משפט בדיוק. לדוגמה, יש בספר מילה ילקוט שאבא שלו הסביר שזה תיק. כבר שבוע, כל פעם שמגיעים למילה הזאת, הוא עוצר אותי ואומר: אמא, את יודעת מה זה ילקוט? ילקוט זה תיק. וזה תמיד המשפט הזה. בלי לקצר או לשנות. דוגמה אחרת: כשהוא כועס, הוא אומר שהוא רוצה להרביץ לנו או לשבור משהו. לא מוכר לי מאף אחד מהילדים. גם אחיו בגילו לא התנהג כך, רק בגילאים יותר מתקדמים. היה לו עיכוב שפתי בגלל בעיות שמיעה, אבל זה היה סמוך לאבחון של אחיו. אז גם אותו לקחנו לאבחון ואמרו שאין מצב שמדובר באוטיזם.
 
אז השאלה, כמובן, האם זה נשמע מתאים לאוטיזם?

בגלל שהאבחון היה לפני גיל שנתיים, אז קשה לי לסמוך. מצד שני, הוא נראה לי כל כך תקשורתי. מצד שלישי, עד היום אני לא רואה בעיה בקשר עין של אחיו האוטיסט. וחוץ ממני, כולם רואים את זה. כולם - הכוונה למומחים, לא משפחה.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
האם יש לו איזשהם קשיים, מצוקות?
אבחון הוא כלי שנועד לסייע בדיוק המענים שניתנים למאובחן.
אין לי כמובן מושג האם הקטנצ'יק שלך א"ס או לא,
מה שתארת אינו סותר את זה, אך גם אינו סותר את היפך.
השאלה היא האם,
מעבר להרגעת סימני השאלה בראשך, שגם זה חשוב,
זה ישנה עבורו כרגע אם יהיה לו אבחון או לא?
האם הוא סובל ממצוקה או קושי שבמידה והוא א"ס
ניתן יהיה לסייע לו להתמודד איתם ע"י מענים מדויקים יותר?

אתן לך דיגמה מהפיצקי שלי: כשהיה בן 4 הגענו איתו לצחור באסף הרופא
כי חשבנו שאולי הוא א"ס.
הוא לא דיבר עם איש מחוץ למשפחה בגרעינית וחבר אחד בגן.
היה חרדתי מאד.
הוא קיבל אבחון של אילמות סלקטיבית, לא ספקטרום אוטיסטי.
עם השנים, הרגשנו שהאבחון ההוא לא נותן לו מענה מדויק,
שהוא כנראה כן א"ס ואבחון נכון יוכל לסייע לו.
חזרנו לצחור כשהיה בן 10, והוא אובחן על הספקטרום.
 
בגיל הזה גם לאחיו לא היו קשיים

לפחות לא משהו בולט.
הוא ילד שמח, הולך בשמחה לגן, נהנה לשחק עם אחרים.
בתחילת השנה הגננת התלוננה שהוא חסר גבולות ולא מקשיב לה. כך היה גם בבית עכשיו המצב השתפר בשני המקומות. יחד עם זאת, שני הקטנים הולכים לאותו הצהרון, ואחיו בן 5 לא מפסיק להתלונן על ההתנהגות שלו בצהרון. אבל אולי ככה זה אמור להיות. יש לי ילדים גדולים חננות שמעולם לא עשו בעיות, אז אולי הוא ה"תקין".
 

schlomitsmile

Member
מנהל
האם לדעתך אבחון בגיל 3 היה מיטיב עם אחיו למרות
שלא היו לו קשיים?
&nbsp
מה שאני אומרת הוא שבעיניי האבחון הוא כלי,
אמצעי לשם השגת מענים
(לא רק מהמערכת, גם הבנה טובה יותר כלפיו מצד בני משפחה
ואפילו שלו את עצמו עשויה להיות מענה חיוני).
כל עוד לבנאדם אין קשיים, אין צורך בכלי הזה.
בין אם הילד א"ס או לא,
הוא צריך את האבחון רק אם באמצעותו ניתן יהיה לשפר את חייו.
הוא לא צריך קיטלוג לשם קיטלוג.
 
לא חושבת

לדעתי, האבחון תרם לו מאד. לא חושבת שהיה מסתדר בלעדיו כיום או לפני שנה. אבל דווקא היה טוב שגדל עד גיל 8 בלי זה.
אבל אולי אני טועה והיום יכולנו להיות במקום אחר?
או שמצבו "קל" יותר ולכן לא עלה בדעתינו לשלוח אותו לאבחון. ואחיו כן מדאיג אותנו בגיל 3.
אי אפשר לדעת.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
השאלה שלי התייחסה לאבחון בגיל 3, לא לאבחון בכלל
כשפניתם לאבחון עשיתם זאת כנראה כי היה צורך, כפי שכתבת -
"לא חושבת שהיה מסתדר בלעדיו כיום או לפני שנה.
אבל דווקא היה טוב שגדל עד גיל 8 בלי זה"
בגיל 3 כנראה שלא היה צורך, כתבת שלא היו לו אז קשיים.
ולמה טוב שגדל עד גיל 8 בלי זה?
אולי גם לקטן טוב לגדול בלי זה- לפי שעה.
בעתיד, אם וכאשר יהיו לו קשיים, אולי יהיה טוב לפנות לאבחון.
 
זאת גישה מענינת

שאיבחון צריכים רק אם הוא יכול לעזור.
ובכלל נראה לי שאוטיזם זה לא כמו הריון. כלומר אין גבול ברור וחד משמעי שמפריד א"סים משאר אוכלוסיה. נכון יש א"סים ונ"טים. בנוסף יש קבוצה שעבורם אי אפשר חד משמעי להגיד שהוא א"ס או נ"ט. זה כבר מאוד סוביקטיבי ותלוי במתבונן.
לכן עבורם באמת חשוב לשאול האם האיבחון תורם.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
אם נקח את ה AQ של בארון-כהן כאילוסטרציה
כאמצעי עזר להבהיר את הרעיון,
אז באופן לא מפתיע יש גיוון גדול בבני אדם גם בתחום הנוירולוגי-
גם בין הא"סים יש גיוון: יש שיקבלו קצת מעל 30, יש שיקבלו הרבה מאד מעל.
גם אצל נ"טים יש גיוון: יש שיקבלו 16, יש שיקבלו תוצאה חד-ספרתית.
וכמובן- יש אנשים שיקבלו בין 20 ל 30 - ככל הנראה הם אנשי אמצע.
&nbsp
למי שלא מכיר- הנה ה AQ.
כאמור, לא כלי אבחוני, רק נותן איזשהו ביטוי סכמטי לרעיון הגיוון
ויכול לתת לבנאדם אינדיקציה לגבי הסבירות של היותו באזור הנ"טי/ א"אי/ א"סי
&nbsp
http://www.acisrael.org/?page_id=54
&nbsp
פיסת הנייר המכונה אבחון חשובה רק אם היא יכולה להועיל לבנאדם באופן כלשהו.
המיקוד תמיד צריך להיות האדם וטובתו.
היא עשויה להיות מועילה מאד, אפילו ממש חיונית:
לעיתים תועלתה היא שהיא נותנת תשובות, או לפחות כיוון לתשובות
לשאלות שלא נותנות לו מנוח (נכון בד"כ לגבי מבוגרים שפונים לאבחון).
לעתים תועלתה היא שבאמצעותה ניתן להשיג מהמערכת מענים הנחוצים לאדם
(נכון לרוב לגבי ילדים, מבוגרים כמעט ולא מקבלים מענה כזה במילא...).
לעתים היא מבהירה דברים, נותנת אוצר מילים לשיח
בין הבנאדם לאנשים המשמעותיים בחייו (יכול להיות נכון בכל גיל).
&nbsp
אם פיסת הנייר הזו לא נותנת שום דבר חיובי לאדם עצמו,
כי אינו זקוק בשלב זה של חייו, בין אם הוא א"ס או לא, או מסיבה אחרת
לשם מה לפנות לאבחון?
&nbsp
באופן כללי, לרוב רצוי לדעתי להשתדל להבין
מה הטעם, הסיבה, המטרה במה שאנחנו עושים

פניה לאבחון לא יוצאת מכלל זה.
&nbsp
&nbsp
 
אכן 2 דוגמאות שהבאת מתאימים לאוטיזם, השאלה האם יש עוד משהו?

כי לרוב האוכלוסיה יש משהו מהאוטיזם. אבל רק אלא שמצטבר להם מספיק תכונות אכן בספקטרום...
 
אני לא יודעת, זאת הבעיה

אני לא סומכת על עצמי, היות ואחיו אובחן בגיל 8, רק אחרי שבגיל 7.5 התחלתי לחשוד. וגם - אמא שלי לחצה עלי לקחת אותו לאבחון, אחרת לא בטוח הייתי הולכת. וגם בדיאבד אני לא רואה שהיה משהו שפיספסתי, חוץ מזה שהיה שותק כמה חודשים בכל מסגרת חדשה. וזהו.
לכן לקחנו את כולם לאבחון, כל אחד מסיבות אחרות - ושללו אצל כולם. עם שני אחרים ברור שאין כלום. איתו כל הזמן אני חושדת.
 
למעלה