ילד בן 4
עינת שלום, בני הבכור בן 4 (בעוד חודש) ולפני כחצי שנה נולד לנו בן נוסף. עד לפני חודש לא היתה כל קינאה גלויה מצד הבכור ואז החלו גילויי קינאה (הצקות לקטן,"גם אני תינוק","תהיי איתי אל תרדימי אותו וכו') אנו "מתמודדים עם גילויי הקנאה בסבלנות (מעירים בעדינות, מונעים פגיעה פיזית בקטן, משבחים על "התנהגות טובה" מחמיאים" רק אתה מצחיק אותו כ"כ וכו') לאחרונה אני מקפידה לבלות איתו פעם בשבוע אחה"צ לבד. הבעיה שההתנהגות היומיומית שלו הפכה בלתי נסבלת כל דבר נתקל בהתנגדות והוא אינו משתף פעולה (לא רוצה להתפשט, להכנס לאמבטיה, לחזור הביתה מהגינה וכו') כשאני פונה אליו בגינה או בבית הוא מתעלם ממני. בנוסף מתאפק בעשיית צרכים ומידי פעם מפספס (גמול ביום מגיל 3 בלילה עדיין לא נגמל). החיים בבית הפכו לסיוט מתמשך. ולשאלותי: 1. האם יתכן שההתנהגות המתוארת נובעת מקנאה או שתיתכן בעיה נוספת. בהקשר זה אציין שמעולם לא היה מאד ממושמע בתחילת השנה הועלה ע"י הגננת חשד לבעית קשב אולם לאחר שילדתי נראה שחלה רגיעה. אציןן שהנסיגה המתוארת (בחודש האחרון) היא רק בבית. 2. מה עושים????? נתנו חיזוקים, הענשנו (הולך לחדר, חוזרים הביתה מהגינה), לא נראה שאנחנו בכיוון? 3. באיזו מסגרת כדאי להתייעץ ? אחד על אחד או קבוצת הורים ? מה קורה בכלל אחת מהמסגרות הנ"ל? סליחה על אורך הדברים, נראה לי שלמרות שמדובר ב"סיפור קנאה שגרתי" יש כאן סיבוכיות יתר? אני אובדת עצות וזקוקה להכוונה תודה
עינת שלום, בני הבכור בן 4 (בעוד חודש) ולפני כחצי שנה נולד לנו בן נוסף. עד לפני חודש לא היתה כל קינאה גלויה מצד הבכור ואז החלו גילויי קינאה (הצקות לקטן,"גם אני תינוק","תהיי איתי אל תרדימי אותו וכו') אנו "מתמודדים עם גילויי הקנאה בסבלנות (מעירים בעדינות, מונעים פגיעה פיזית בקטן, משבחים על "התנהגות טובה" מחמיאים" רק אתה מצחיק אותו כ"כ וכו') לאחרונה אני מקפידה לבלות איתו פעם בשבוע אחה"צ לבד. הבעיה שההתנהגות היומיומית שלו הפכה בלתי נסבלת כל דבר נתקל בהתנגדות והוא אינו משתף פעולה (לא רוצה להתפשט, להכנס לאמבטיה, לחזור הביתה מהגינה וכו') כשאני פונה אליו בגינה או בבית הוא מתעלם ממני. בנוסף מתאפק בעשיית צרכים ומידי פעם מפספס (גמול ביום מגיל 3 בלילה עדיין לא נגמל). החיים בבית הפכו לסיוט מתמשך. ולשאלותי: 1. האם יתכן שההתנהגות המתוארת נובעת מקנאה או שתיתכן בעיה נוספת. בהקשר זה אציין שמעולם לא היה מאד ממושמע בתחילת השנה הועלה ע"י הגננת חשד לבעית קשב אולם לאחר שילדתי נראה שחלה רגיעה. אציןן שהנסיגה המתוארת (בחודש האחרון) היא רק בבית. 2. מה עושים????? נתנו חיזוקים, הענשנו (הולך לחדר, חוזרים הביתה מהגינה), לא נראה שאנחנו בכיוון? 3. באיזו מסגרת כדאי להתייעץ ? אחד על אחד או קבוצת הורים ? מה קורה בכלל אחת מהמסגרות הנ"ל? סליחה על אורך הדברים, נראה לי שלמרות שמדובר ב"סיפור קנאה שגרתי" יש כאן סיבוכיות יתר? אני אובדת עצות וזקוקה להכוונה תודה