ילד מתוק בן 3
קצת רקע כי אני חדשה...: יש לי שני ילדים - ילדה בת שבע וחצי וילד בן שלוש. אני עובדת בבית ומשתדלת מאד לעבוד בבוקר מוקדם ובשעות הלילה בעיקר כדי להיות איתם כמה שיותר. הילדים במסגרות עד הצהריים. כשאני איתם אני משקיעה מאד - משחקת איתם ועושה הכל כדי שהאוירה בבית תהיה כיפית ויחד עם זאת לא שוכחת להציב גבולות. אני קוראת ומתעניינת מאד בחינוך ילדים ואוהבת את הנושא מאד. ועכשיו לבעיה: יוגבי ילד מקסים ומתוק וקשוב אליי. כשהוא בוכה הוא מתהפך - הבכי שלו יכול להגיע גם לשעה ויותר, לפעמים הוא זורק דברים וקורה אפילו שהוא מזיז אותי או נותן לי איזו מכה. ניסיתי לטפל בכל מיני דרכים: ניסיתי לומר לו שההתנהגות שלו כרגע מאד לא נעימה לי, אני הולכת לספא וכשיירגע הוא מוזמן לבוא ואני אתן לו חיבוק ונדבר; אחרי שראיתי שעוברות להן הדקות (או עשרות הדקות) והוא לא נרגע, ניסיתי להרים אותו וכשהוא השתולל לי בידיים החזקתי בו חזק ולחשתי לו באוזן שאני מחזיקה אותו כך עד שיירגע. היו לי גם רגעים שכעסתי ואמרתי "די" תוך שאני מחזיקה בו חזק ומסתכלת לו בעיניים. אם הוא מרים עליי יד אני מחזיקה לו אותה חזק ואומרת "אני לא מסכימה שתתן לי מכה" בצורה מאד נחרצת. שלא יהיו טעויות - הוא ילד שכיף לגדל, הוא לא קשה, הוא חייכן ומתוק ואני מאוד נהינת ממנו, אולי אינני יודעת להתמודד עם הצער שלו, יש לי כל מיני מחשבות שאולי הוא מתוסכל ממשהו וכשהוא מתחיל לבכות אני בשלב הראשון מאד מרחמת ואולי שם הבעיה. מה הדרך הנכונה והלא קשה להתמודד עם זה, אני לא רוצה שהוא יהיה מתוסכל כי אינני מתייחסת אליו או שיבכה כל כך הרבה, זה מעציב אותי מאד. כתבתי הכל? אשמח לעזרה...
קצת רקע כי אני חדשה...: יש לי שני ילדים - ילדה בת שבע וחצי וילד בן שלוש. אני עובדת בבית ומשתדלת מאד לעבוד בבוקר מוקדם ובשעות הלילה בעיקר כדי להיות איתם כמה שיותר. הילדים במסגרות עד הצהריים. כשאני איתם אני משקיעה מאד - משחקת איתם ועושה הכל כדי שהאוירה בבית תהיה כיפית ויחד עם זאת לא שוכחת להציב גבולות. אני קוראת ומתעניינת מאד בחינוך ילדים ואוהבת את הנושא מאד. ועכשיו לבעיה: יוגבי ילד מקסים ומתוק וקשוב אליי. כשהוא בוכה הוא מתהפך - הבכי שלו יכול להגיע גם לשעה ויותר, לפעמים הוא זורק דברים וקורה אפילו שהוא מזיז אותי או נותן לי איזו מכה. ניסיתי לטפל בכל מיני דרכים: ניסיתי לומר לו שההתנהגות שלו כרגע מאד לא נעימה לי, אני הולכת לספא וכשיירגע הוא מוזמן לבוא ואני אתן לו חיבוק ונדבר; אחרי שראיתי שעוברות להן הדקות (או עשרות הדקות) והוא לא נרגע, ניסיתי להרים אותו וכשהוא השתולל לי בידיים החזקתי בו חזק ולחשתי לו באוזן שאני מחזיקה אותו כך עד שיירגע. היו לי גם רגעים שכעסתי ואמרתי "די" תוך שאני מחזיקה בו חזק ומסתכלת לו בעיניים. אם הוא מרים עליי יד אני מחזיקה לו אותה חזק ואומרת "אני לא מסכימה שתתן לי מכה" בצורה מאד נחרצת. שלא יהיו טעויות - הוא ילד שכיף לגדל, הוא לא קשה, הוא חייכן ומתוק ואני מאוד נהינת ממנו, אולי אינני יודעת להתמודד עם הצער שלו, יש לי כל מיני מחשבות שאולי הוא מתוסכל ממשהו וכשהוא מתחיל לבכות אני בשלב הראשון מאד מרחמת ואולי שם הבעיה. מה הדרך הנכונה והלא קשה להתמודד עם זה, אני לא רוצה שהוא יהיה מתוסכל כי אינני מתייחסת אליו או שיבכה כל כך הרבה, זה מעציב אותי מאד. כתבתי הכל? אשמח לעזרה...