ברוכה הבאה
ההורים אמרו לך שהם לא מנסים?
אמרו מדוע?
את יודעת, לפעמים דברים נראים אחרת למתבונן מהצד
אולי ניסו והגיעו למסקנה שזה לא מתאים בשלב זה?
 
אני מבינה שאת דואגת לו.
אולי ירגיע אותך לדעת שהרבה ילדים לא גמולים מחיתולים בגיל 3
ונגמלים בהמשך
וגם לגבי הדיבור- גיל 3 זה עדיין גוזל קטן, הכל פתוח
 
חשוב להבין שלאוטיסטים יש קצב פנימי אחר.
הוא עשוי להיות בדברים מסויימים מהיר יותר מהקצב של ילדים נ"טים
(נוירו-טיפיקלים, "רגילים")
בדברים מסויימים איטי יותר, ולפעמים משתנה, מתחלף מהיר-איטי.
לכן אין טעם להשוות את הנכד שלך לילדים נ"טים, ההשוואה לא תופסת, לא רלוונטית.
כמו להשוות אגסים לאשכוליות
 
אם וכאשר ההורים ירצו לנסות להתחיל לעשות לו הכרה עם אוכל מוצק,
אולי כדאי לא לתת לו, שהרי הוא זורק,
אלא לנסות להגיש לו באופן שימשוך אותו, שהוא ירצה להתנסות בעצמו.
למשל: לצור תמונה מאוכל
(אם הוא אוהב בלונים- תמונה של בלון, אם הוא אוהב חיות- תמונה של חתול וכד').
חשוב שזה יהיה אוכל מתאים: קל לעיכול,
לא משהו שעלול להתקע בגרון של מי שאינו מנוסה בלעיסה,
טעמים וריחות- הייתי מתחילה מעדינים,
למרות שיתכן שדוקא ריחות (וצבעים) עוצמתיים ימשכו אותו.
צריך לבוא לזה בסבלנות ובסקרנות: ללמוד את הילד-
איזה ריחות, טעמים, מרקמים הוא אוהב? איזה ממש לא?
ואז פשוט להניח מולו, בזמן שמאכילים אותו בכפית.
מדי פעם לדבר על התמונה הטעימה, לרחרח אותה, אפילו ללקק
להתאפק ולא לנסות לתת לו, רק לנסות לעורר את סקרנותו.
הוא לא צפוי להתחיל מיד לזלול, לכל היותר מתישהו לגעת,
למשש, להריח, בשלב מאוחר יותר ללקק, לטעום.
 
אבל כל זה עניין של ההורים.
סבתא יכולה לתמוך, להתעניין, לדאוג...
אבל בזהירות כדי שדבריה לא ירגישו להורים כאמירה שיפוטית, כאילו הם לא בסדר.
 
האם הילד הולך לפעוטון?