ילד קטן וכולו שלי!

גאק

New member
ילד קטן וכולו שלי!

אין, אין ואין כמו חיבוק של ילד קטנטן כזה עם ידיים שמנמנות ומבט סקרן שמחבק אותך ומצמיד אליו, לחי אל לחי פתאום אתה מרגיש שאתה הילד הקטן והוא, הוא הגדול המגונן המחבק והוא מתבונן בך במבט רציני, חוקר.. מספיק שילחש ``אבא`` ואתה מרגיש איך לאט לאט כולך מתמוסס באותו הרגע הוא יכול לשאול את כל השאלות אפילו האלו ללא תשובה הגיונית, שאלות כמו: למה בא הרוח? למה מים רטובים? ``אבא, אני רואה את סבא במטוס בשמיים`` ואתה יכול להסתכל ולחפש ולעועם לא תמצא ולא תדע את התשובה אבל הכי הכי ,זו המחשבה שאולי אולי הקטנים האלו רואים באמת את כל הדברים האלו שאנו כבר שכחנו ואולי כבר לא יודעים להסתכל ולך תדע אולי באמת ראה את סבא במטוס בשמיים… אז אולי אסיים במשפט ידוע ``אלוהים, שמור לי על פרחי הגן.``
 
הוא באמת ראה..

ילדים רואים דברים יותר טוב מאיתנו. אולי כי הם עוד קרובים לקרקע.. רואים כל פרט. אנחנו מזמן כבר גבהנו, הראש בשמיים מפספסים את הפרטים האלה, שהופכים להיות רחוקים מאיתנו. אני אומרת שמדי פעם חייבים להשפיל מבט, להתקרב לאדמה..לפתוח את הלב ואת הנשמה ואז אולי.. לא בטוח, רק אולי נצליח לראות שוב את אותם דברים שכבר שכחנו. רקדנית (לנצח ילדה)
 
למעלה