ילד קשור לאמא

[מרס17]

ילד קשור לאמא

הבן שלי בן שנה ושמונה חודשים וסה"כ ילד מאוד נוח. הבעיה היא שהוא קשור אליי מאוד. כשהוא לבד עם אבא שלו הכל בסדר אבל ברגע שהוא רואה אותי כאילו משהו משתנה והוא עוזב הכל ובא אליי. אז אם אבא שלו מנסה להתקרב אליו הוא מתחיל לבכות או מעיף אותו ממנו. לאחר זמן מה הנושא קצת נרגע ואם אני בחדר הוא ילך לשחק איתו אבל אם אני יוצאת מהחדר הוא בא אחריי. כעת אני בהריון ומאוד מלחיץ אותי מה יקרה לאחר הלידה או אפילו עכשיו שנהיה לי יותר קשה להרים אותו ולקלח אותו אבל לפעמים הוא רוצה רק אותי. הנושא יוצא המון ויכוחים ביני לבין בעלי ואני ממש לא יודעת איך לשנות את זה. אני אשמח לייעוץ.

 

[עינת גבע]

ברשותך נחפש את המשמעות ברובד עמוק...

שלום רב אימא יקרה, כדי לענות לך באופן אחראי ומקצועי עלי לקבל עוד פרטים. יחד עם זאת, אנסה ... במערכות יחסים מתקיימים פעולות גומלין. כול אחד מיכם תלוי ומשפיע על זולתו . העשייה של כל אחד מהצדדים היא טריגר לתגובה של הצד השני. לפעמים, באופן לא מודע, אנחנו רוצים /צריכים שני דברים סותרים ומעבירים על כך שדרים (סמויים). ילדים קולטים אותם ומגיבים אליהם. למשל, מצד אחד אני- האם רוצה שהילד יבלה/ישהה עם אביו כך שאוכל להתפנות קצת למנוחה ולעינייני מאידך, זה מחמיא לי שהילד רוצה אותי, אוהב אותי ואני כל כך חשובה לו עד כדי כך שברגע שהוא מריח אותי בסביבה הוא עוזב הכול ואת כולם ומגיע אליי. כאשר ילד קולט בחושיו את האמביוולנציה שלנו הוא מגיב אליה בשפתו - בהתנהגות. והדבר מקבל משנה תוקף, כאשר ההתנהגות של הילד יוצרת קונפליקטים בינך ובין בעלך. והנה הוא מצא דרך לשלוט ו/או לחבר ביניכם. עד עכשיו דיברתי ברובד הפסיכולוגי העמוק. מה עושים? אחרי שמבינים ומקבלים את הריקוד העדין, את הדינאמיקה המתקיימת ברובד התת קרקעי של המשפחה ניתן להיכנס לתהליך יישומי. מורכב? מקובל? בברכה, עינת גבע.

 

[מרס17]

רובד עמוק

תודה רב על התשובה המהירה מאוד+ אבל אני לא יודעת איך ליישם את זה. כל מה שניסיתי בנתיים לא עוזר...

 

[עינת גבע]

ספרי ...

מה ניסית? עינת גבע

 

[מרס17]

אולי..

קודם כל אכן בדקתי שאם אני לא שם הכל בסדר וזה אכן כך. לא משנה איפה אני שמה אותו אם זה אצל מישהו מהמשפחה (סבתא, דודה וכו') או בגן הוא מדהים משחק ללא הפסקה ונפרד ממני בקלות מוחלטת לרוב אפילו לא עושה לי שלום ורץ לעיניינו. בחודש האחרון נוצר מצב שאפילו כשאני באה לקחת אותו מהגן הוא מחייך אלי וממשיך לשחק כאילו אני לא שם. הבעיה היא אכן בבית. אני ובעלי לא מסכימים על שיטות החינוך שלנו. בעלי חושב שאני מפנקת אותו יותר מידי ובגלל השיטות הרכות שלי הוא רוצה רק אותי. אני לא חושבת כך. אני יותר קשובה לילד ומנסה באמת להתאים פתרון למצב והכל לא שחור או לבן אצלי. בסופו של דבר אני יודעת להיות קשה איתו כשצריך אבל הוא בודק גבולות איתי הרבה יותר מאשר עם בעלי. אני מנסה לשלב את בעלי במשחקים משותפים כשהוא בביתאו כשהוא חוזר מהעבודה ממש מנסה לקרב בין שניהם. יכול להיות שאני מנסה יותר מידי? מאוד חשוב לי שהקשר שלהם יהיה טוב ושהוא ילמד להרפות ממני וללכת לאבא גם אם אני שם. אני באמת לא יודעת איך לעשות את זה

 

[עינת גבע]

מה דעתך...

מה דעתך לרכוש לשניכם (לבעלך ולעצמך) במתנה קורס הורים. נראה לי שבקבוצה לומדת תוכלו לבנות את החזון שלכם, לתאם ביניכם אילו ערכים חשוב לכם להעביר? איזו אווירה אתם רוצים שתהיה בביתכם? בקבוצה בני זוג רוכשים שפה משותפת, זו הזדמנות לתאם עמדות ולבדוק איך מגיעים להסכמות. עינת גבע

 

[rinaca]

גם אצלי זה ככה --- אין ברירה חייבים לשחרר

בעלי ואני לא מסכימים על שיטות חינוך, הוא טוען שאני רכה מדי אני טוענת שהוא נוקשה מדי. והילדות באמת מאד קשורות אלי. מצד שני הן מתנפלות עליו כשהוא חוזר מעבודה ולפעמים לא רוצות שילך. בסופו של דבר, האבא אחראי על הקשר שלו עם הילדים שלו וזו האחריות שלו ליצור את הקשר שהוא רוצה. אני משתדלת לשחרר שליטה ולהיות ברורה. אם אני רוצה זמן לבד אני אומרת שעכשיו אני יוצאת או קוראת או מבשלת, או שתשחקו לבד או שתהיו עם אבא. אני מתחילה לקלוט סוף סוף שיחסיהן עם אביהן איננה אחריות שלי. יחסי עם אביהן - זו האחריות האמיתית שלי.

 

[עינת גבע]

תודה על השיתוף

אני חושבת שיש חשיבות גדולה למודעות עצמית ולהכרה בגבולות האחריות והיכולת שלנו, בברכה, עינת גבע

 

[מרס17]

תודה!

בהחלט תודה על השיתוף!! טוב לדעת שאני לא לבד ואני באמת מקווה שאם הזמן זה ישתפר. בעלי לא בעד קורסים וייעוצים למינהם אז לצערי זה לא ייצא לפועל..

 

[rinaca]

גם זה משותף

גם בעלי לא מוכן לשמוע על יעוץ, קורס ואפילו לא ספר. הוא ראה שני פרקים של סופר נני ואני מחשיבה את זה להישג אדיר שבכלל לא ציפיתי שיקרה. מאד לא פשוט והכי קשה לי כשאני רואה אבות אחרים שהינם מאד רגועים, מבינים, משקיעים ומבלים עם הילדים. מצד שני יש גם מספיק אבות מכל הסוגים והמינים. בסופו של דבר אם אני לא אשחרר אני אסבול ועוד יותר גרוע כל המשפחה תסבול. הכל לטובה כשמסתכלים על התמונה הכללית. גם הקשיים הם בעצם אתגרים נכון? הדינמיקה אצלך בבית תשתנה כשיגיע מס' 2. אם בעלך לא רוצה יעוץ ו/או קורס תלכי בעצמך. תדאגי לשפיות שלך, לעצמך ולהתפתחות האישית שלך כבן אדם וכאמא. כל אחד עושה את הבחירות שלו.

 

[מרס17]

לא יאומן

נשמע בדיוק כמו בעלי אפילו עם הסופר נני! נראה לי שבאמת הפתרון יהיה לנשום עמוק ולתת לזמן לעשות את שלו. ברור לי שהכל ישתנה אחרי הלידה. כל הכבוד לך על ההחלטה שאת הגעת אליה וכולי תקווה שגם אצלי זה יסתדר על הצד הטוב ביותר. תודה רבה לך על התמיכה והעצות!!

 

[עינת גבע]

"הכול בראש שלנו"

שלום לכן ובוקר טוב, אני קוראת את התתכתבות שלכן וחושבת איך אוכל לתרום? אדלר לימד אותנו ואני מאמינה שהעולם הרגשי שלנו נגזר מהמחשבות שלנו ( ממה אנחנו חושבים על...), והרגשות הן הדלק לפעולה. נוכל להתאמן על בסיס יומי. למשל, המציאות : הבן שלי לא מכין שיעורים. המחשבה: הילד לא רציני, חסר אחריות, לא אכפת לו. הרגש: תסכול, אכזבה, כעס. התגובה: הטפות מוסר, איומים, עונשים. כעת ניקח את אותה מציאות וננסה לחשוב עליה אחרת. המציאות: הבן שלי לא מכין שיעורים. המחשבה: קשה לו, נולד לו אח והוא טרוד בלמצוא את מקומו, הוא עסוק בספקות האם אוהבים אותי? האם רוצים אותי? הרגש: דאגה, הבנה, אמפאטיה, חמלה. התגובה: מתן אמפאטיה, רצון עז לעזור, חיפוש דרכים לאפשר לילד להרגיש שייך, למשל לפנות זמן המוקדש רק לו. בסופו של יום החיים הם מה שאנחנו חושבים עליהם. אדלר אמר:" לא חשוב מה קרה /קורה לך חשוב איך אתה מתיחס למה שקרה/קורה לך" מזמינה אתכן/ם לאמן את המחשבות ולזכות את עצמכן/ם ברווחה נפשית ובשחרור עצמי. מברכת אתכן/ם ליום של מחשבות מקדמות ובונות את המציאות הרצויה לכן/ם. עינת גבע.

 

[מרס17]

תודה

 

[עינת גבע]

לבריאות ולהשתמע