ילד רגיש

[mich13]

ילד רגיש

שלום,
יש לי בן בן 4 ושמונה חודשים ותינוק בן 5 חודשים.
הבן הבכור שלי תמיד היה ילד רגיש וביישן במקומות חדשים אבל מאוד חברותי ותמיד היה מוקף בחברים. אבל בשנה האחרונה (עוד לפני לידת אחיו) הוא ממש נעלב מאחרים. לפעמים גם מדברים שלא אמורים להעליב, כמו שילד אחר לא רוצה לשחק במה שהוא הציע, או שאומרים לו "לא" על משהו. גם מאיתנו הוא נעלב. לפעמים הבכי לא בפרופורציה מתאימה לסיטואציה.
בחודש האחרון הוא גם מאוד מפחד, לא מוכן להשאר לבד, לא ללכת לחדר להביא משהו וגם לא לשירותים. צריך ליווי קבוע לכל מקום וגם בלילה מתעורר בבהלה ורואים עליו שהוא באמת מפחד. כששואלים אותו ממה הוא מפחד אז התשובה שלו "מפחד להיות לבד" או "מפחד ממפלצת" או "לא יודע" או מדמויות של רעים בתוכניות טלוויזיה.
אני לא יודעת אם עלי לפנות לעזרה, לקבל יעוץ אולי איך לדבר איתו או לתת לזמן לעשות את שלו.
גם אני וגם בעלי רגישים וביישנים אבל כבוגרים למדנו להתמודד עם הביישנות ולא נותנים לזה להשפיע על החייים, אבל הייתי רוצה לתת לו את הכלים להתמודד עם זה ושלא יעבור את הילדות שלו עם בטחון עצמי נמוך, או יפספס דברים בגלל הביישנות.
יש למישהו עצה או המלצה על טיפול/מטפל?
תודה

 

[דנה אלוף הראל]

ילד רגיש

אמא יקרה שלום,
כפי שודאי הבחנת, ביישנות ורגישות הנן תכונות מולדות. אנו כהורים, מבחינים בהן כבר מגיל ינקות. לגורמים חיצוניים (סביבה, תרבות, דמויות מטפלות ואירועי חיים) השפעה על עוצמת ביטוי התכונות - הן יקבעו אם הן תהיינה עוצמתיות ודומיננטיות, או פחותות/תלויות סיטואציות.
אני אכתוב לך כיצד אני רואה את הדברים: שניכם הורים בעלי תכונות די דומות (את מספרת שגם אתם ביישנים ורגישים) ועד לא מזמן, בנכם היה הילד היחיד בבית. אמנם את מספרת ש"הבעיות" צצו בשנה האחרונה, טרם הלידה, אך ככל הנראה הסדק הראשון החל בהריון. היתה אז הכרה בכך שהבלעדיות שהיתה שלו עד כה, מגיעה עתה עם תאריך תפוגה. נוסיף על כך את השלב ההתפתחותי של בנך. בניגוד לפעוט ולעולל צעיר, כילד הוא מפנים שהחיים לפעמים באמת מפחידים. אנחנו לא באמת מוגנים וחיים בטוחים: היתה עד לא מזמן מלחמה, יש לו אח קטן שגוזל חלק מתשומת הלב, אולי יש מתחים בגן, אולי הוא לא אוהב את הגננת החדשה או ילדים מסויימים, אולי חלה לא מזמן, אולי אתם הייתם בסוג של מצוקה כלשהי, אולי הוא חרד לשלומכם וכו'.
כשאתם שואלים אותו ממה הוא מפחד, הוא לא באמת יודע. כדי לא להשאיר אתכם חסרי תשובה, הוא ממציא (מפלצות, תכנית טלויזיה, בדידות וכו'). האמת היא שהוא באמת מפחד ולא בהכרח מודע לסיבה.

אז קודם כל, יפה שאת מודעת לרגישותו ומעוניינת להקל עליו.
מה שאני ממליצה לעשות:
בשלב הראשון, לשוחח עימו בשעה נוחה, לא לפני השינה ולא בזמן שהוא מפחד. לומר לו שאת ערה לכך שהוא מפחד (כאמור - לא לשאול יותר ממה). שאת מאמינה לו ורוצה שינסה לחשוב איך אתם יכולים להקל עליו. אולי לישון עם מנורת לילה? לשמוע שיר מרגיע לפני השינה? סיפור שהוא אוהב? אולי תתרגלו ביחד תרגילים נשימות (הרפייה) עם מוזיקה ברקע והרפיית שרירים? אמרי לו שכל אדם לעתים מפחד, אבל מה שבטוח הוא שאתם לעולם לעולם לעולם לא תתנו לאף אחד להרע לו. אתם תמיד תהיו שם בשבילו ותבטיחו שיהיה בריא ומאושר.
כך את גם נותנת לגיטימציה לרגשותיו ולא מבטלת אותם, מגייסת אותו לחשוב על פתרון ונוטעת בו הבטחה שאתם לצידו ועבורו.

בשלב השני, אם את לא רואה שינוי לטובה, כדאי לפנות לפסיכולוג/מטפל באמנות (דרמה, יצירה, רכיבה טיפולית, טיפול על ידי בע"ח וכו') עם הדרכה הורית.

בנוגע להעלבויות:יתכן שמעבר להעלבות יש כאן רצון לתשומת לב. כשאדם נעלב ומפגין זאת, לסביבה יש רצון מיידי להקל על סבלו, לנחם, להסביר. תשומת לב - בין אם חיובית או שלילית, היא תשומת לב. ההתנהגות הזו תלויה רבות בתגובות שלכם באותם מצבים. כיצד אתם מגיבים? תוכלי לתת לי דוג'?

בהצלחה!