ילד של אמא...מבקשת להתייעץ

[maman2petits]

ילד של אמא...מבקשת להתייעץ

שלום
בני בן 4. משום מה, הוא עדיין מחובר לחבל הטבור של אמו. הוא לא מוכן ללכת לאחרים, מזמין חברה (אף פעם לא חבר, רק בנות) פעם בחודש הביתה. התחנן שארשום אותו לחוג, נרשם ולא הצליח להיכנס לשיעור הראשון.
הרבה פעמים בגן, נזכר באמא שלו ומתחיל לבכות. הוא לא מוכן להישאר עם אף אחד חוץ מאמא שלו, כולל סבתות, אבא . אי אפשר ללכת לימי הולדת ...
רקע/מה שאני מרגישה:
יש ילד נורמטיבי, התפתחות רגילה (מתלבש לבד, נועל לבד). קצת שובב ומאוד מושפע מהאחרים. אהוב על-ידי החברים שלו בגן....
ייש לו אחות גדולה בת 8.
השאלה שלי היא האם הכל תקין?!?? אני יודעת שבני עדיין צעיר מאוד ואלו כישורים חברתיים שנרכשים, אבל עד איזה גיל אמורים לרכוש אותם??

 

[דנה אלוף הראל]

ילד של אמא

אמא יקרה,
את מעלה כאן מספר נקודות שמפריעות לך:
1. בנך קשור אליך ומעדיף את נוכחותך על פני אחרים (אבא, סבא/סבתא, חברים בגן, חברת מבוגרים אחרים). קשה לו שאת לא בסביבה.
2. בנך לא מוכן ללכת לאחרים ולביתו מזמין רק בנות ולא בנים.
3. בנך לא מתמיד בחוג שכ"כ רצה להירשם אליו.
לא בהכרח יש קשר בין הדברים. לאיזה חוג הוא רצה להירשם ולא מופיע בסופו של דבר? האם לדעתך הסיבה היא הנתק ממך ומהבית או תכני החוג לא מצאו חן בעיניו והוא חזר בו?
את רושמת שהוא אהוב ע"י החברים שלו בגן. אם כך, הוא מתחבר גם עם בנים וגם עם בנות (גם אם רק מזמין לעת עתה בנות הביתה).

כישורים חברתיים אכן נרכשים ועל פניו לא נראה לי שפה טמונה הבעיה. כאמור - הוא אהוב על חבריו, כן מזמין לביתו, הוא אינו דחוי או לא מתאקלם בחברה.
הבעיה היא התלות בך. הקשר אליך גורם לו לרצות להישאר בבית, להעדיף אך ורק את קרבתך, לדחות מבוגרים אחרים שאמורים לטפל בו, לבכות בגן וסביר להניח שבעיה זו מתבטאת בתחומים נוספים. אני חושבת שאת צריכה בשלב הראשון לייצר מצבים שבהם אין לו ברירה והוא יאלץ להתמודד עם חוסר נוכחותך.
עליך לרתום את כל הסביבה הקרובה לתהליך הזה.
כך למשל, להחליט עם בעלך שפעמיים-שלוש בשבוע את לא תבלי עם בנך את הערב. פעם אחת תצאי עם חברותיך והוא ישאר רק עם האבא. פעם אחת את והאבא תצאו לבלות והוא ישאר עם בייביסיטר/סבתא, פעם שלישית את תחזרי מאוחר - תלכי לסידורים/חוגים/תבלי זמן עם בתך הגדולה, או שהוא יצא עם האבא מהבית ואת תישארי בדירה.
האבא צריך להיות יותר בתמונה, להעמיק את הקשר ביניהם, אולי לפנות לו ערב אחד בשבוע בו שניהם יהנו מפעילות משותפת של "אבא ובן". חשוב שהוא יהיה גם קשור לאבא ולאנשים נוספים.
לא רוצה לצאת לחברים? בסדר גמור, לא בכוח. תנו לו שזה יבוא ממנו. לא רוצה לבוא ליום הולדת? אמרו לו שהוא יפסיד הנאה גדולה, אבל אם הוא מתעקש שלא, שלא ילך.
אל תכנסו איתו למלחמות מיותרות ומצד שני, חשוב מאד לאפשר לו להתפתח בצורה תקינה מבלי להיות תלותי בך. העצמאות שלו חשובה כל כך להמשך דרכו בחיים. גם אם בהתחלה יהיה קשה והוא ישב ערב שלם עם אבא בוכה, אביו צריך להסביר לו שאמא היתה צריכה ללכת ושהוא, אביו שכל כך אוהב אותו, ישמח להיות איתו הערב. עד מהרה הוא יתרגל לעובדה שאמא לא נמצאת לשירותו בכל רגע נתון ויסתגל למציאות החדשה.
בהצלחה!