ילד של אמא

[פרפרי אהבה]

ילד של אמא

פונה בלשון נקבה כי הרוב פה ,אם לא כולן, נשים:

האם בן הזוג הוא "ילד של אמא"? במה זה מתבטא?
האם זה משהו שמעיב על הזוגיות או שאתן זורמות עם זה?

 

[הייתיאביבקיץ]

הוא קצת ילד של אמא. והיא הרבה אמא של בן...

אני זורמת, אבל זה קצת מעיב.

הוא ילד טוב, עוזר לאמא, הוא לא רוצה לפגוע בה.
אז קשה לכעוס עליו.

אבל זה מעיב.

חבל שהוא לא למד לאמר לה "לא". ועכשו מתחיל להיות מאוחר מדי לסגל הרגלים חדשים.

 

[פרפרי אהבה]

במה ההשפעה של זה עליכם כזוג ומשפחה מתבטאת?

 

[הייתיאביבקיץ]

קודם כל - כמות הזמן שהוא נמצא איתה

זה כמה שיחות טלפון ביום. וביקורים שלו אצלה כשלוש פעמים בשבוע. מפעם לפעם יש תקופות שהוא אצלה כל יום. או בדרך אל העבודה, או בדרך מהעבודה.

אם הוא נוסע אליה לפני העבודה הוא צריך להישאר לעבוד יותר מאוחר, ואם הוא נוסע אליה אחרי העבודה - הוא מגיע הביתה ב10 בערב. תחשבי איזה "כיף" זה זוג צעיר, שיש שבועות שנפגשים רק בשעות הלילה.

גם כזוג מבוגר זה בעצם לא כיף, אבל התרגלתי.
ואולי זה מה שהכי מעיב על הזוגיות - שהתרגלתי לזוגיות שבה חלק גדול מהזמן אני בלי בן הזוג.

 

[עדיקים]

הוא ילד של אמא ושל אבא אבל במידה

אבל אני אוהבת אותם מאוד ולא מרגישה שזה משפיע על הזוגיות שלנו.
הלוואי שלי היו כאלה הורים הייתי דואגת להם בדיוק כמוהו.

 

[yeshpitaron]

בטוח שחמותך זכתה בכלה נהדרת. איזה כיף

לשמוע שכלה וחמות ביחסי הבנה ופרגון. (לפחות אותך קראתי ומכאן מסיקה שזה דו צדדי

 

[mykal]

ההגדרה קצת בעייתית

מבחינת ההסתכלות שלי,
הוא יצא מהבית בגיל צעיר מאוד והיה עצמאי,
כןמחונך חזק על כיבוד הורים, ולטעמי די חרד מלפגע,
היא היתה אשה עסוקה עם עצמה, והוא לא העז לומר לה כלום.
היא התערבה הרבה בזוגיות שלנו והציקה--הוא אמנם ניסה לשמור עלינו כזוג,
לא עלי מפניה.
היא כבר לא כאן, השלכות כן נשארו, משתדלת להתעלם.

 

[חייבתלהגיב]

לא. גם בעלי וגם אני

רואים חשיבות לשמירה על הקשר עם המשפחה, אבל, אם כבר, אפשר לומר שהוא היה "ילד של סבתא" עד שהיא נפטרה לפני כ-4 שנים - הוא ביקר אותה לפחות פעמיים בשבוע (ואני הצטרפתי אליו כבר בתחילת הקשר), וכשגרנו בחו"ל היו שנים שבאנו לבקר במיוחד בשבילה והיינו איתה המון. מאחר שהיא לא חמותי, לא היה שום עניין של לנסות להתערב לנו בגידול הילדים וכו' - היא שמחה שבאנו, וזהו.
גם את ההורים אנחנו מבקרים כמעט כל סוף שבוע (פעמיים אצלו ופעם אצלי), והוא לפעמים לוקח את הילדות עוד פעם באמצע השבוע. אבל הוא לא "מעדיף" אותה או את דעתה על פניי או על פני דעתי. ברוב המקרים הוא עושה את המקסימום כדי להישאר ניטרלי, וזו נראית לי עמדה טובה ומובנת, ואני לא מצפה ממנו דווקא לקחת את הצד שלי - כי זו, הרי, האמא שלו.

 

[danakama10]

להגיד את דעתו אסור לו?

מדוע בכלל צריך לקחת צדדים? דברים שקשורים למשפחה שלך את והוא קובעים, לא היא, ולכן לא ברור מדוע מישהו צריך להיות נייטרלי.

 

[ayaht]

לא ילד של אמא. להיפך. פשוט בנאדם זהב עם לב טוב מדי וחמלה

היא ניצלה את זה.
לאו דווקא מתוך רוע, מתוך האומללות והקשיים שלה.

אין ספק שזה הרס לנו הרבה בזוגיות.
לא היה לנו את הפריווילגיה ואת הזמן להנות בתחילת הזוגיות בלי דאגות.
אבל ככה זה בחיים.
אין אידאל ולומדים תוך כדי תנועה.

שנינו למדנו ולומדים לשים גבולות.

אני לא בקשר איתה, כי ההתמודדות עם אדם במצבה ועם ההתנהגות שלה קשה לי והחלטתי לא לשים את עצמי בפוזיציה שבה אני יכולה להיפגע.

 

[danakama10]

השתלטנות מתחילה...

את נשואה כבר מספר שנים. פתאום זה מפריע שהוא ילד של אמא? דווקא כשאתם בחו"ל? מה כבר יכול להעיב על הזוגיות בכך שהוא הילד של אמא, כשאמא שלו נמצאת אלפי קילומטרים ממנו? הוא מתקשר אליה יותר מדי פעמים לטעמך? משתף אותה יותר מדי לטעמך? מעבר לעובדה שהבעל ב"זוגיות" עם האשה, יש עוד דברים שמגדירים אותו, למשל, שהוא גם בן של אשה כלשהי שהיתה כל עולמו פעם.
אופס. אני "מנחשת" שכלל לא מדובר בך, אלא בדיון בקבוצת פייסבוק עלומה כלשהי.

 

[פרפרי אהבה]

אכן, לא מדובר בי או בבן זוגי

סתם שאלה לדיון שהיה נראה לי מעניין לדון דווקא פה בפורום שלנו ואכן התשובות מעניינות.
מעניין מה התשובה שלך בדיון... אולי נגעתי בנקודה רגישה

&nbsp

 

[raya]

לא ברור לי סגנון הכתיבה שלך, קצת תוקפני וחבל.

 

[yeshpitaron]

אני חמות ומן הסתם מתחברת לתגובתך

 

[איןאריותכאלה]

לא

אמא שלו מאד דאגנית. וחרדה. והוא בן יחיד. המנגנון שהוא פיתח הוא שמירת מרחק (בריא) מההורים. מודה שבתחילת הקשר חשדתי בו שהוא אנטיפת. אתה בן יחיד ואתה לא מספר להורים שלך כלום? אני משתפת הרבה יותר בקלות ממנו.
עם השנים ועם הילדים למדתי שהמרחק שהוא שומר הוא מרחק בריא.
אם ילד משתעל וסיפרתי לה - נו, הלכת איתו לרופא? היית היום אצל הרופא? מה הרופא אמר? ויש עוד מליון דוגמאות מכל מיני תחומים. הכל מדאיג אותה, כל דבר היא רוצה לדעת, ושום דבר לא מרגיע. אז יותר טוב לא לספר. עברנו פה חורפים עם 5 בני בית חולים בלי לגלות

אני מאד קרובה להורים שלו, מכירה אותם טוב, על סגולותיהם הנפלאות (והן רבות) ועל הצדדים היותר מורכבים שלהם, ובזכותם יש לי משפחה ענקית ממש (כל אחד מהם מגיע ממשפחה גדולה).