שלום לכולם רציתי לדעת אם יותר קל לילדים של רופאים להתקבל ללימודי רפואה איפה שהאמא/אבא שלהם עובדים? לדוגמא- מי שאמא שלו רופאה בסורוקה-מתקבל יותר לבןגוריון וכנ"לב הדסה לגבי האוניברסיטה העברית או שהכל ממוצע יבש של סכם ולא מקלים קצת לילדים של רופאים?
תמיד שומעים את המשפט "הוא בן של רופאים והוא סטודנט לרפואה". אז אני מניח שהרוב המוחץ התקבלו כרגיל, ומי יודע, אולי פה ושם, יש כמה פירות רקובים. אך כמו שאמרת, היקף התופעה בטל בשישים לעומת הכלל.
כלומר, קבלה במסלול הרגיל, חייבים לעבור סף ציונים מסויים כדי להגיע לראיון כך שמשקל הראיון בקבלה הוא בעל חשיבות משתנה בין מקום למקום ובב"ש מאד מאד מקפידים על צוותי ראיון רב גוניים כדי למנוע הכרות בין המרואיין למראיינים. אבל! קבלה לשנים מתקדמות באונ' העברית למשל, מאד פרוצה לפרוטקציה. יש לא מעט מקרים כולל בן של שני מרצים בבית ספר לרפואה שהלך ללמוד תואר ראשון במדעי הרפואה עם אישור לעשות כל מיני קורסים שפתוחים רק בפני רפואנים. מעין מסלול עוקף פרה-קליני שלאחריו הוא נחת היישר לשנה ד'.
מי שמחליט מי נכנס ומי לא נכנס הוא מנהל הפקולטה לרפואה בנוסף אליו יש אנשים מתחתיו שגם הם מחליטים מי נכנס ומי לא נכנס אין ספק שפרוטקציות יעשו לו חיים טיפ-טיפה יותר קלים גם בתנאי הקבלה וגם בהמשך אך תופעה זאת כמעט ולא קיימת באוניברסיטאות יש אנשים שהם "פוליטיקאים", סטודנטים מצטיינים... וגם להם זה טיפה יעזור אם הבן של ראש הממשלה או כל סלברטאי אחר ילמד רפואה יהיה לו טיפה יותר קל אך הטיפה הזאת כמעט ובטלת בשישים. ארי