ילד שמחבק זרים

ילד שמחבק זרים

אני ממשיכה להיות מודאגת לגבי הקטן. בן 4, בגיל שנתיים הלכנו לאבחון כי היה עיכוב רציני בשפה שבהמשך התברר שלא שמע טוב. אחרי הניתוח השמיעה השתפרה, התחיל לדבר והתקשורת מעולה.
תמיד היה ילד עקשן, בזמן האחרון התחיל עם התנהגות אלימה. זה קורה בעיקר כשעייף או לא מרגיש טוב. במצב כזה זה מתחיל עם קללות ומגיע למכות, גם לילדי הגן וגם לגננות. גם כשלא מקבל את מבוקשו, מתעצבן אבל פחות.
האמת, בפורום אחר כאן המליצו לי לשלוח אותו לאבחון. אבל לדעתינו, זה סתם אופי ובדיקת גבולות. לאחרונה התחלתי בתחילת התקף הזעם לתמלל את הרגשות שלו ואני מרגישה שיש שיפור.
הסיבה שכן גורמת לי להילחץ היא שאתמול הזמנתי בייביסיטר חדשה לפגישת הכירות. ברגע שנכנסה, ישר חיבק אותה. וגם במהלך הצפגש ניגש לתת לה חיבוק. וכשהלכה לדלת, נתן לה יד וביקש שתישאר. שוב, זאת הפעם הראשונה שפגש אותה. הוא ילד שאוהב חיבוקים באופן כללי, אבל לא סהיר שייגש לבן אדם זר לחלוטין.
מה דעתכם?
האבחון היה בגיל שנתיים, בבית מילמן. והם ציינו שיש המון סיבות לפסול אוטיזם.
 

grayart

New member
לכו לאבחון חוזר...

יש לכם דוח חינוכי עדכני של הגננת, לכו לאבחון רציני ולגננת יהיה הרבה השפעה.
ילד שאין לו כלל חרדת זרים יכול להצביע על משהו. רוב הילדים בני גילו יירתעו מאדם זר.
 
חשבתי שתרגיעו אותי.

הוא משחק משחק דמיוני, יש קשר עין מצויין, יש לו חברים, מסתגל בקלות למקומות חדשים, יודע לפנות אלינו לעזרה. זה לא אמור לפסול?
אגב, היום שוב התקשרו מהגן - טיפס על מתקן והתעצבן נורא כשאמרו לו לרדת. כעס והתפרע, זרק חול על כולם. גם זה סימן לא טוב?
 
אגב, הבן האוטיסט ברח מהחדר כשראה אותה

אחרי זה בא להציץ, בלי להיכנס. אז הם התנהגו כמו שני קצוות. לא יודעת האם זה מרגיע או לא.
 

grayart

New member
כל ילד הוא משהו מיוחד ושונה

שלושת ילדי , כל אחד מהם מאוד שונה.
הגדול שבגיל 3 הרופא בהתפתחות הילד אמר לנו שהוא אוטיסט, היום מתנהג כמו ילד רגיל 80 אחוז, כשה20 הנותרים ברור לנו שהם על אותו הרקע האוטיסטי, גורמים לו לקשיים, אבל בינתיים לא מספיק בשביל ש"נוציא אותו אוטיסט"

האמצאי, לגמרי אוטיסטי, אין לו משחק דמיוני, אין לו משחק סמבולי, ורוב המשחק שלו גם לא פונקציונלי.
הוא לא מדבר, מבין מעט מאוד מילים, מאוד קשה לו במעברים , בקיצור, דיי נמוך, ודיי ברור שאין לגביו ספקות.

הצעיר, יש לו משחק סימבולי ופונקצונלי, יש לו שפה והבנה, הוא מעוניין בחברת ילדים אחרים, אין לו התפרצויות זעם והוא נוח מזג, ובכל זאת הוא בתפקוד (מה שהם מגדירים) בינוני.

את מכירה את הילד הכי טוב.
תחשבי אם הוא באמת זקוק לעזרה מיוחדת...
את מכירה אותי לא מאתמול, אני דיי מזלזל בכל האבחנות והתקפות שלהם.
אבל אני לא יכול לזלזל במצב שילד מתקשה וזקוק לעזרה.
אין שום סיבה שיפול בין הכיסאות, דיי ברור שכל מכון וכל רופא יש להם מבט שונה ומפרשים את הקריטריונים האבחנתיים באופן שונה.
אל תשאלי אם הוא אוטיסט, הוא לא, גם האוטיסט שלי הוא לא אוטיסט הוא פשוט מי שהוא. (אני לא מקבל את האבחנה, אני משתמש בה לטובת הילד).

זו דעתי, תזהרי מההגדרות, שהם לא יגדירו לך את הלד, הם לא באת מתאימות לאף אחד.
אם הילד צריך עזרה, תדאגי לאבחן אותו, תשתמשי באבחון, ואת "ההגדרה" תזרקי לפח.
 
דיברתי אתמול עם פסיכולוגית בגן

סיפרתי לה גם על תוצאות האבחון והיא ממליצה להתחיל בריפוי בעיסוק עם מישהי שמתמחה בויסות חושי. דיברתי עם מישהי מומלצת שטוענת שהדרך הטובה היא הדרכת הורים. אני באמת לא רואה מה היא יכולה ללמד אותי. לא בקטע מתנשא , אלא אנחנו כבר נמצאים בהדרכת הורים בגלל האח שלו ומתייעצים גם לגבי האחים האחרים. ואני גם מיישמת את מה שמלמדים - לתמלל רגשות וכו'. מה דעתכם?
 

schlomitsmile

Member
מנהל
הדרכת הורים לעניין ויסות חושי זה משהו אחר
למשל כל מה שקשור לדיאטה סנסורית, אם חושבים שזה עשוי להועיל לילד.
הנה מתוך קישורי הפורום, סעיף 'גישות ודרכי טיפול'
http://www.tapuz.co.il/blogs/viewentry/879928
&nbsp
באותו סעיף תמצאי גם סנוזלן, גם עשוי להיות רלוונטי.
 

grayart

New member
לא יודע...

הדרכת הורים הכי טובה לדעתי היא לקחת חלק בטיפול של הילד בזמן שהוא נמצא אצל הקלינאית או המרפאה בעיסוק או פסיכולוגית מי שלא תהייה...
מנתחת התנהגות טובה גם תדע לתת יעוץ מעולה, אבל זה לא חלק מהטיפולים שהוא זכאי להם אפילו אם היה מאובחן.
אם כן היה מאובחן הייתם יכולים לקבל עליו 150% קיצבה ולהשתמש בזה לבניית תוכנית ביתית טובה.

האבחון שעבר מקנה לו איזו זכאות לטיפולים?
 
האבחון אמר שהוא צריך חיזוק של קלינאית וריפוי בעיסוק

לפני שנתיים. ובאמת לקחנו אותו. מרפאה בעיסוק אמרה שהכל מצויין, ואחרי 10 מפגשים אמרה שאין טעם להמשיך.
אבל לקחנו אותו לפני חודשיים לאבחון בקופה בתחום ריפוי בעיסוק כי הוא קצת מסורבל. אז המליצו על סדרה של טיפולים בגלל זה. התנהג מעולה ולא זיהו אצלו שום בעיה אחרת.
אגב, יש מצב שהבעיה בכלל אחרת. יש לו נוזלים באחת האוזניים, בטוח שזה התחיל לאחרונה. בדיוק באותו הזמן ההתנהגות שלו החריפה. אז אולי פתרון בעיית הנוזלים יפתור או ישפר משמעותית את המצב.
הבעיה שהפתרון האמיתי הוא ניתוח, וזה יהיה ניתוצ שני, וזה מסוכן.
 

grayart

New member
מתי בדקתם שמיעה בפעם האחרונה...

אצלנו גם אמרו נוזלים, בסוף הסתבר שזה היה בגלל התקררות חולפת.
לגבי הקלינאית , לא כל קלינאית מבינה בכל דבר.
אם לא עבר אבחון ASD יש סיכוי שגם לא הגיע לקלינאית התפתחותית שיכולה לאבחן נכון ולעזור.

בהתפתחות הילד בקופת חולים הוא עבר אבחון? אולי הוא זכאי לאבחון על חשבון הקופה.
ההתנהגות שלו יכולה להיות בגלל בדיקת גבולות, אבל יכול להיות שזה כן משהו של קושי אמיתי, שווה לפחות לשמוע מה הם אומרים.
אצלנו בגיל 8 וחצי, שוקלים אבחון חוזר, אבל גם נמנעים, לא רוצים שהילד פתאום יתחיל לשאול שאלות, מה פתאום אבחון עכשיו...

אבל אצלכם גיל 4, נראה לי אבחון לא אמור לגרום לשום שאלות או קשיים... אולי כן שווה לקבל חוות דעת ושיראו אותו כמה אנשי צוות רב מקצועי.
 
הוא עבר אבחון בקופה לפני האבחון הפרטי

יש לנו באזור רק רופאה אחת, והיא פשוט נוראית. הייתי אצלה עם שני הקטנים, והיא פשוט זלזלה בי. לא רצתה להמליץ על קלינאית לילד בן כמעט שנתיים שלא אמר אמא.
כן הייתי רוצה לחזור לאבחון, אבל לא רואה טעם לבזבז זמן ועצבים על האבחון בקופה.
היינו בטיפול של קלינאית פרטית ומרפאה בעיסוק פרטית, שתיהן מומלצות. כמו שאמרתי, באותה התקופה לא היה שום סימן לבעיות.
שמיעה בדקנו השבוע, כמובן שנתחיל טיפול בנוזלים ונחזור עוד חודשיים לבדיקה חוזרת.
 
ועוד משהו

עברנו תקופה לא פשוטה עם ילד אחר, ולקחנו אותו לאבחון. במהלך האבחון הוא התנהג בצורה מושלמת, כך שלא הופתענו כשאמרו שהכל תקין. לדוגמה, הילד ביום יום מפגין סימנים להפרעת קשב - לא מפסיק לדבר בצורה קיצונית, לא יושב במקום וכד'. במהלך האבחון היה מושלם. הם בכלל לא הבינו על מה אנחנו מדברים. אז מה הסיכוי שבמהלך אבחון חוזר הקטן יתחרפן?
 
בדיוק כך

דבר היחידי שחשוב האם ילד זקוק לעזרה או לו. התשובה אמורה להנחות אותך האם לאבחן אותו.
 
אוטיסטים מתנהגים כמו 2 קצוות

או שלא פותחים את הפה או שלא סוגרים אותו,
או שלא יוצרים מגע עם אף אחד או שיוצרים מגע עם כולם,
ודי ברור למה
 
למעלה