ים המוות הקולינרי
ים המוות הקולינרי . ברצוני לשתף אתכם בחוויה, שלא לאמור טראומה, אותה חוויתי במשך כיומיים במהלך אמצע השבוע של חול המועד סוכות, בעת חופשה באזור ים המלח. הכל החל בעקבות כך שחברתי ואני החלטנו לצאת לחופשה בת שתי לילות באזור ים המלח, האוויר היבש נטול הלחות התל-אביבית המעיקה, טיפולי הבריאות המפנקים האווירה השלווה והמרחבים בשילוב אוכל טוב (כך קיווינו) יהוו בסיס איתן לחופשה מוצלחת. התמקמנו לנו בבית הארחה השייך לאחד מקיבוצי האזור ושמנו פעמינו לעבר עין בוקק הוא אזור המלונות של ים המלח. מכיוון שהיינו רעבים מהדרך הארוכה אותה עברנו מאזור המרכז (כשעתיים וחצי נסיעה כולל עצירה לתדלוק ולשירותים), החלטנו לא להיות בררניים לגבי האוכל. זה הזמן לציין כי באותה העת נערך באזור ים המלח "פסטיבל התמר" ובחוברת הפסטיבל הופיעה רשימה של מסעדות האזור ואת חלקן, כך לפחות חשבנו לתומנו, נפקוד במהלך שהותנו הקצרה במקום, אבל לכך עוד נגיע בהמשך. בחירתנו הראשונה הייתה מסעדת בשרים "מרכז האש" קניון פטרה, אשר מראהו החיצוני והפנימי העיד על כך שהקניון נפתח לפני זמן לא רב, חיזוק לכך קיבלנו מהעבודות הבניה אשר עדיין נערכות במקום. הקניון עצמו בנוי בצורה מעגלית וכך משסבבנו אותו מבפנים ולא מצאנו כל זכר למסעדה ואף לא לפיצוציה כל שהיא, שאלנו עובדת באחת מהחנויות היכן היא אותה מסעדה ונענינו כי היא נסגרה זה מכבר. יצאנו מהקניון והחלטנו לפנות לאזור הטיילת. במרכז המסחרי אשר באזור הטיילת מצאנו את מסעדת "שיפודי ים-המלח", שיפודיה תמימה למראה אשר מציעה ארוחה עסקית ליחיד במחיר של 55 שקלים, מחיר שאינו מאוד גבוהה, בתנאי שהכמות ואו האיכות של המזון הכלול בחבילה מצדיקים את המחיר. כל זאת יש לזכור קורה בים המלח ולא במרכז תל-אביב, שם אגב ניתן ליהנות מארוחה עסקית טובה במחיר שנע סביב ה-60 שקלים לסועד. העסקית כללה חמש דוגמיות של מנות ראשונות, אגב בשיפודיה מאמינים כי הגודל לא קובע כלומר את אותה הכמות של המנות הראשונות תקבלו בין אם אתם זוג שלישיה או שמיניית סועדים. לעיקרית הזמנו שיפודי פרגיות היות ולא שמנו את מבטחנו בדגה המקומית. שיפודי הפרגית היו תמימים למראה אך יבשים וסחוסיים לעיכול.בעיצומו של הביס האחרון הגיעה המלצרית וחטפה את צלחותינו ביעילות האופיינית לעובדי פס יצור בדרום מזרח אסיה. לסיום ביקשנו תה ואספרסו, התה היה בסדר והאספרסו היה קפה בוץ בספל זכוכית. השולחן שלידינו שגם הוא נפל ברשת העסקית כבר היה בדרכו החוצה ואז נזכר כי לא קיבל את הקפה או התה של העסקית וכאשר שאל את המלצרית מדוע הוא לא קיבל את השתייה החמה בסיום הוא נענה: כי לא ביקשת!!! (מזל שהוא ביקש את המנה העיקרית). בכלל נדמה כי הסועדים שלא לומר הפתיים אשר ישבו במסעדה, רק הפריעו למנהלת המקום ולשתי המלצריות אשר היו באותה העת במשמרת, מללכת ולקנות רחת לוקום וטבעת כסף הודית באחד מתוך שמונת הדוכנים אשר היו ביריד (פסטיבל התמר זוכרים?). למחרת בערב חזרנו לזירת הפשע והפעם מתוך כוונה לאכול באחת מתוך מבחר המסעדות אשר מצויות בבתי המלון, חלקן אגב שייכות לרשתות בין לאומיות. לאחר שבדקנו ארבעה בתי מלון, מהגדולים המפוארים וכאמור הבין לאומיים וההצעה המפתה ביותר הייתה לסעוד בחדר האוכל של המלון, החלטנו לשים את מבטחינו במסעדת קפולסקי אשר נושקת לחוף הים. השירות היה יעיל חייכני ואדיב והאוכל היה בסדר. מכיוון שבעת ביקורינו הייתה זו האופציה השפויה היחידה ולמען הדורות הבאים לא תמצאו מילת ביקורת על קפולסקי מלבד אחת בנוגע לשירותים, כלומר האין שירותים והעובדה כי אם לא ניחנתם ביכולות התאפקות מרשימות תאלצו לרדת לחוף ולהשתמש בשירותים הציבוריים של חוף הים, עם כל המשתמע מכך. לסיום כפי שבוודאי הבנתם לאחר החופשה במקום הנמוך בעולם לא נאלצנו לפצוח בדיאטה רצחנית להורדת הקילוגרמים המיותרים אשר צברנו ולכן אולי שכרנו בהפסדנו. עם זאת באזור הנופש השני בחשיבותו במדינת ישראל, לאחר אילת, היינו מצפים לראות יותר, שלא לומר הרבה יותר היצע ומגוון של מסעדות ואם אפשר אז גם בעלות איכות קולינרית ראויה. אגב, בימים אלה האזור עומד לקבל חיזוק קולינרי משמעותי ביותר עם פתיחתו של "הסניף הנמוך ביותר בעולם" (כך על פי השלטים) של רשת המבורגרים בין לאומית. שלכם, ק ו נ פ י .
ים המוות הקולינרי . ברצוני לשתף אתכם בחוויה, שלא לאמור טראומה, אותה חוויתי במשך כיומיים במהלך אמצע השבוע של חול המועד סוכות, בעת חופשה באזור ים המלח. הכל החל בעקבות כך שחברתי ואני החלטנו לצאת לחופשה בת שתי לילות באזור ים המלח, האוויר היבש נטול הלחות התל-אביבית המעיקה, טיפולי הבריאות המפנקים האווירה השלווה והמרחבים בשילוב אוכל טוב (כך קיווינו) יהוו בסיס איתן לחופשה מוצלחת. התמקמנו לנו בבית הארחה השייך לאחד מקיבוצי האזור ושמנו פעמינו לעבר עין בוקק הוא אזור המלונות של ים המלח. מכיוון שהיינו רעבים מהדרך הארוכה אותה עברנו מאזור המרכז (כשעתיים וחצי נסיעה כולל עצירה לתדלוק ולשירותים), החלטנו לא להיות בררניים לגבי האוכל. זה הזמן לציין כי באותה העת נערך באזור ים המלח "פסטיבל התמר" ובחוברת הפסטיבל הופיעה רשימה של מסעדות האזור ואת חלקן, כך לפחות חשבנו לתומנו, נפקוד במהלך שהותנו הקצרה במקום, אבל לכך עוד נגיע בהמשך. בחירתנו הראשונה הייתה מסעדת בשרים "מרכז האש" קניון פטרה, אשר מראהו החיצוני והפנימי העיד על כך שהקניון נפתח לפני זמן לא רב, חיזוק לכך קיבלנו מהעבודות הבניה אשר עדיין נערכות במקום. הקניון עצמו בנוי בצורה מעגלית וכך משסבבנו אותו מבפנים ולא מצאנו כל זכר למסעדה ואף לא לפיצוציה כל שהיא, שאלנו עובדת באחת מהחנויות היכן היא אותה מסעדה ונענינו כי היא נסגרה זה מכבר. יצאנו מהקניון והחלטנו לפנות לאזור הטיילת. במרכז המסחרי אשר באזור הטיילת מצאנו את מסעדת "שיפודי ים-המלח", שיפודיה תמימה למראה אשר מציעה ארוחה עסקית ליחיד במחיר של 55 שקלים, מחיר שאינו מאוד גבוהה, בתנאי שהכמות ואו האיכות של המזון הכלול בחבילה מצדיקים את המחיר. כל זאת יש לזכור קורה בים המלח ולא במרכז תל-אביב, שם אגב ניתן ליהנות מארוחה עסקית טובה במחיר שנע סביב ה-60 שקלים לסועד. העסקית כללה חמש דוגמיות של מנות ראשונות, אגב בשיפודיה מאמינים כי הגודל לא קובע כלומר את אותה הכמות של המנות הראשונות תקבלו בין אם אתם זוג שלישיה או שמיניית סועדים. לעיקרית הזמנו שיפודי פרגיות היות ולא שמנו את מבטחנו בדגה המקומית. שיפודי הפרגית היו תמימים למראה אך יבשים וסחוסיים לעיכול.בעיצומו של הביס האחרון הגיעה המלצרית וחטפה את צלחותינו ביעילות האופיינית לעובדי פס יצור בדרום מזרח אסיה. לסיום ביקשנו תה ואספרסו, התה היה בסדר והאספרסו היה קפה בוץ בספל זכוכית. השולחן שלידינו שגם הוא נפל ברשת העסקית כבר היה בדרכו החוצה ואז נזכר כי לא קיבל את הקפה או התה של העסקית וכאשר שאל את המלצרית מדוע הוא לא קיבל את השתייה החמה בסיום הוא נענה: כי לא ביקשת!!! (מזל שהוא ביקש את המנה העיקרית). בכלל נדמה כי הסועדים שלא לומר הפתיים אשר ישבו במסעדה, רק הפריעו למנהלת המקום ולשתי המלצריות אשר היו באותה העת במשמרת, מללכת ולקנות רחת לוקום וטבעת כסף הודית באחד מתוך שמונת הדוכנים אשר היו ביריד (פסטיבל התמר זוכרים?). למחרת בערב חזרנו לזירת הפשע והפעם מתוך כוונה לאכול באחת מתוך מבחר המסעדות אשר מצויות בבתי המלון, חלקן אגב שייכות לרשתות בין לאומיות. לאחר שבדקנו ארבעה בתי מלון, מהגדולים המפוארים וכאמור הבין לאומיים וההצעה המפתה ביותר הייתה לסעוד בחדר האוכל של המלון, החלטנו לשים את מבטחינו במסעדת קפולסקי אשר נושקת לחוף הים. השירות היה יעיל חייכני ואדיב והאוכל היה בסדר. מכיוון שבעת ביקורינו הייתה זו האופציה השפויה היחידה ולמען הדורות הבאים לא תמצאו מילת ביקורת על קפולסקי מלבד אחת בנוגע לשירותים, כלומר האין שירותים והעובדה כי אם לא ניחנתם ביכולות התאפקות מרשימות תאלצו לרדת לחוף ולהשתמש בשירותים הציבוריים של חוף הים, עם כל המשתמע מכך. לסיום כפי שבוודאי הבנתם לאחר החופשה במקום הנמוך בעולם לא נאלצנו לפצוח בדיאטה רצחנית להורדת הקילוגרמים המיותרים אשר צברנו ולכן אולי שכרנו בהפסדנו. עם זאת באזור הנופש השני בחשיבותו במדינת ישראל, לאחר אילת, היינו מצפים לראות יותר, שלא לומר הרבה יותר היצע ומגוון של מסעדות ואם אפשר אז גם בעלות איכות קולינרית ראויה. אגב, בימים אלה האזור עומד לקבל חיזוק קולינרי משמעותי ביותר עם פתיחתו של "הסניף הנמוך ביותר בעולם" (כך על פי השלטים) של רשת המבורגרים בין לאומית. שלכם, ק ו נ פ י .