ים המוות נוטה למות
משהו מקומי לשם שינוי... וַיְהִי לָהֶם גְּבוּל נֶגֶב, מִקְצֵה יָם הַמֶּלַח, מִן-הַלָּשֹׁן, הַפֹּנֶה נֶגְבָּה. (יהושע ט"ו פסוק ב'). ים המלח נזכר אמנם לא מעט במקורות שלנו, אך ההתדרדרות במפלס מי הים מעמידה בסימן שאלה את הישרדותו , עד שנראה כי הדורות הבאים יכירו אותו רק מקריאה בתנ"ך... ים המלח, הימה הדרומית של מדינת ישראל, בה נמצא ריכוז המליחות הגבוה בעולם (34%), המאפשר הפקה של מינרלים רבים, גוסס ונוטה למות. הגורמים לכך רבים ויובאו להלן, אולם המסקנות ממבחן התוצאה ברורות- בשנת 1948 עמד גובה המפלס על רמה של 396 מטר מתחת לפני הים וב-2004 עמד על 417 מטר מתחת לפני הים (אובדן של 21 מטר במרוצת שני דורות). על פי ההערכות, הים לא יעמוד בקצב הייבוש הזה עוד 56 שנים. אין צורך לבקר בים המלח בכדי להבחין במצבו העגום - בתצלומי לווין ניתן להבחין בהיעלמות חלקו הדרומי כמעט לחלוטין, ובאובדן "הלשון הפונה נגבה" מן העולם. המחסור במים מתוקים במדינת ישראל היה עד כה בעוכריו של ים המלח- סכר דגניה שהוקם על שיפוליה הדרומיים של הכינרת בכדי למנוע מעבר של מים מתוקים לאורך הירדן עד לים המלח, חסם את המעבר הטבעי של המים ממנו נהנה ים המלח לכל אורך ההיסטוריה. למעט מקרים בודדים כמו בתחילת שנות ה-90, עת כמות הגשמים הגדולה איימה להציף את כל היישובים סובבי הכינרת, נותר הסכר סגור, מונע מים המוות את ה"חמצן" הדרוש לו בכדי לשרוד. לכתבה המלאה
משהו מקומי לשם שינוי... וַיְהִי לָהֶם גְּבוּל נֶגֶב, מִקְצֵה יָם הַמֶּלַח, מִן-הַלָּשֹׁן, הַפֹּנֶה נֶגְבָּה. (יהושע ט"ו פסוק ב'). ים המלח נזכר אמנם לא מעט במקורות שלנו, אך ההתדרדרות במפלס מי הים מעמידה בסימן שאלה את הישרדותו , עד שנראה כי הדורות הבאים יכירו אותו רק מקריאה בתנ"ך... ים המלח, הימה הדרומית של מדינת ישראל, בה נמצא ריכוז המליחות הגבוה בעולם (34%), המאפשר הפקה של מינרלים רבים, גוסס ונוטה למות. הגורמים לכך רבים ויובאו להלן, אולם המסקנות ממבחן התוצאה ברורות- בשנת 1948 עמד גובה המפלס על רמה של 396 מטר מתחת לפני הים וב-2004 עמד על 417 מטר מתחת לפני הים (אובדן של 21 מטר במרוצת שני דורות). על פי ההערכות, הים לא יעמוד בקצב הייבוש הזה עוד 56 שנים. אין צורך לבקר בים המלח בכדי להבחין במצבו העגום - בתצלומי לווין ניתן להבחין בהיעלמות חלקו הדרומי כמעט לחלוטין, ובאובדן "הלשון הפונה נגבה" מן העולם. המחסור במים מתוקים במדינת ישראל היה עד כה בעוכריו של ים המלח- סכר דגניה שהוקם על שיפוליה הדרומיים של הכינרת בכדי למנוע מעבר של מים מתוקים לאורך הירדן עד לים המלח, חסם את המעבר הטבעי של המים ממנו נהנה ים המלח לכל אורך ההיסטוריה. למעט מקרים בודדים כמו בתחילת שנות ה-90, עת כמות הגשמים הגדולה איימה להציף את כל היישובים סובבי הכינרת, נותר הסכר סגור, מונע מים המוות את ה"חמצן" הדרוש לו בכדי לשרוד. לכתבה המלאה