ימים מטורפים של סופשנה.. אללי.
עוד הודעת הוצאת קיטור ותלונות: הימים האלה של סופשנה מכניסים אותי ללחצים מטורפים והעומס גדול מנשוא! עוד שבועיים אמורה להתקיים המסיבת סיום שלנו, וכמובן ששומדבר לא מוכן עדיין והכל כל כך מקרטע.. וזה כל כך מייאש.. מעבר לזה, יש לחניכים עומס של בגרויות ואני חייבת לעזור להם ללמוד וזה לוקח לי פול זמן, אבל הצרות הגדולות ביותר, כנראה באמת באות בצרורות כי לא מספיק העומס הרגיל הזה של סוף י"ב וסוף שנה יש לי שלושה מקרים שזקוקים לטיפול צמוד שלי ודחוף מאוד: 1. שנה שעברה אירע אונס בפנימיה שלנו (חניך הפנימיה חשוד באונס חניכה מהפנימיה..) והמשפט הולך ומתקרב, מעבר לחניכה שנאנסה שזקוקה לליווי, יש לי עוד 4 חניכות שצריכות להעיד - וזה ממש מכניס אותם לפחדים וכל מיני רגשות קשים אחרים, וזה משהו שממש קשה לי להתמודד איתו, כמו למשל שהם אומרות לי "למה אני חייבת ללכת לשם?? מה אני נאנסתי? היא נאנסה- זו בעיה שלה!" או שהם מתחילות להגיד "היא סתם משקרת ובכלל אני אגיד למשטרה מחר שהייתי מסטולה באותו ערב וששיקרתי להם בחקירה.." - לא יודעת כל מיני משפטים ורגשות והתנהגויות שאני לא כלכך יודעת איך להגיב אליהם מחר יש לנו פגישה עם העו"ד שתסביר להם ותנחה אותם לקראת העדות שתהיה שבוע הבא. אני מקווה שיהיה בסדר. זה מה'זה סיפור שקשה לי איתו, אתם לא מבינים עד כמה.. 2. החניכה שלי, שגילו לה גידול בצוואר הרחם צריכה לעבור ניתוח לצריבת הגידול באותו יום של העדות של הבנות - ואני חייבת (מרגישה ככה לפחות) להיות ב2 המקומות גם בבי"ח עם הילדה וגם עם הבנות בבית משפט !!! אחותי אמרה לי שזה ממש משפט שלמה הבחירה הזאת בין פה לשם.. אני עוד מתלבטת מה לעשות ולאן ללכת, אני מקווה שזה יסתדר לי בשעות ובכל זאת.. גם לי אישית לעבור 2 סיפורים כאלה ביום אחד, קורע לי ת'נפש.. אווף. 3. לא מספיק כל הצרות האלה, מחר חניכה שלי צריכה לעבור הפלה, על הבוקר אני אסע איתה לבי"ח ואחרי שעה אסע יחד עם הבנות האחרות לת"א לעו"ד.. מזל שהצלחתי לשנכע את החבר שלה להגיע כך שהוא יוכל ללוות אותה במשך הזמן שהיא תשאר בבי"ח.. הקטע שהכי מפריע לי, יותר מהעומס הפיזי (ליווי כל הבנות הנ"לף סופשנה, ללמד לבגוריות וכו' וכו'..) זה העומס הנפשי של כל הסיפורים האלה, וכמובן שישי את ההתמודדויות של היומיות, של המשמעת, של השיחות עם שאר הבנות על כל מיני קשיים שלהם פרטיים והקושי שלהם של הפרידה מהפנימיה, הלחץ המטורף הזה שאני שבויה בו- זה משהו שסוחט אותי ממש.. ולא משנה שכבר שנתיים שאני פה אני מדריכה קבוצה לבד- אין יום שאני לא מבכּה על זה, כמה זה קשה להיות לבד מול הבנות במצבים האלה, להיות לבד מול עצמי ולהלחם לבד מול הצוות... ואל תגידו לי להעזר עם העו"ס, כי היא מעצבנת ומטומטמת. ויותר יותר מקשה מעוזרת. הקיצר, מכבש הלחצים עליי גדול מאוד, אני לא יודעת לאן ללכת ועם מי ללכת ומה יותר חשוב ממה - וגם חם בטירוף!!!!!! שונאת את הקיץ. מזל שביום חמישי חברה שלי מתארסת = ערב חופשי
יאללה, שיהיה להם המון בהצלחה והמשך שבוע טוב .
עוד הודעת הוצאת קיטור ותלונות: הימים האלה של סופשנה מכניסים אותי ללחצים מטורפים והעומס גדול מנשוא! עוד שבועיים אמורה להתקיים המסיבת סיום שלנו, וכמובן ששומדבר לא מוכן עדיין והכל כל כך מקרטע.. וזה כל כך מייאש.. מעבר לזה, יש לחניכים עומס של בגרויות ואני חייבת לעזור להם ללמוד וזה לוקח לי פול זמן, אבל הצרות הגדולות ביותר, כנראה באמת באות בצרורות כי לא מספיק העומס הרגיל הזה של סוף י"ב וסוף שנה יש לי שלושה מקרים שזקוקים לטיפול צמוד שלי ודחוף מאוד: 1. שנה שעברה אירע אונס בפנימיה שלנו (חניך הפנימיה חשוד באונס חניכה מהפנימיה..) והמשפט הולך ומתקרב, מעבר לחניכה שנאנסה שזקוקה לליווי, יש לי עוד 4 חניכות שצריכות להעיד - וזה ממש מכניס אותם לפחדים וכל מיני רגשות קשים אחרים, וזה משהו שממש קשה לי להתמודד איתו, כמו למשל שהם אומרות לי "למה אני חייבת ללכת לשם?? מה אני נאנסתי? היא נאנסה- זו בעיה שלה!" או שהם מתחילות להגיד "היא סתם משקרת ובכלל אני אגיד למשטרה מחר שהייתי מסטולה באותו ערב וששיקרתי להם בחקירה.." - לא יודעת כל מיני משפטים ורגשות והתנהגויות שאני לא כלכך יודעת איך להגיב אליהם מחר יש לנו פגישה עם העו"ד שתסביר להם ותנחה אותם לקראת העדות שתהיה שבוע הבא. אני מקווה שיהיה בסדר. זה מה'זה סיפור שקשה לי איתו, אתם לא מבינים עד כמה.. 2. החניכה שלי, שגילו לה גידול בצוואר הרחם צריכה לעבור ניתוח לצריבת הגידול באותו יום של העדות של הבנות - ואני חייבת (מרגישה ככה לפחות) להיות ב2 המקומות גם בבי"ח עם הילדה וגם עם הבנות בבית משפט !!! אחותי אמרה לי שזה ממש משפט שלמה הבחירה הזאת בין פה לשם.. אני עוד מתלבטת מה לעשות ולאן ללכת, אני מקווה שזה יסתדר לי בשעות ובכל זאת.. גם לי אישית לעבור 2 סיפורים כאלה ביום אחד, קורע לי ת'נפש.. אווף. 3. לא מספיק כל הצרות האלה, מחר חניכה שלי צריכה לעבור הפלה, על הבוקר אני אסע איתה לבי"ח ואחרי שעה אסע יחד עם הבנות האחרות לת"א לעו"ד.. מזל שהצלחתי לשנכע את החבר שלה להגיע כך שהוא יוכל ללוות אותה במשך הזמן שהיא תשאר בבי"ח.. הקטע שהכי מפריע לי, יותר מהעומס הפיזי (ליווי כל הבנות הנ"לף סופשנה, ללמד לבגוריות וכו' וכו'..) זה העומס הנפשי של כל הסיפורים האלה, וכמובן שישי את ההתמודדויות של היומיות, של המשמעת, של השיחות עם שאר הבנות על כל מיני קשיים שלהם פרטיים והקושי שלהם של הפרידה מהפנימיה, הלחץ המטורף הזה שאני שבויה בו- זה משהו שסוחט אותי ממש.. ולא משנה שכבר שנתיים שאני פה אני מדריכה קבוצה לבד- אין יום שאני לא מבכּה על זה, כמה זה קשה להיות לבד מול הבנות במצבים האלה, להיות לבד מול עצמי ולהלחם לבד מול הצוות... ואל תגידו לי להעזר עם העו"ס, כי היא מעצבנת ומטומטמת. ויותר יותר מקשה מעוזרת. הקיצר, מכבש הלחצים עליי גדול מאוד, אני לא יודעת לאן ללכת ועם מי ללכת ומה יותר חשוב ממה - וגם חם בטירוף!!!!!! שונאת את הקיץ. מזל שביום חמישי חברה שלי מתארסת = ערב חופשי
