ימים נוראים

[סופת רעמים]

ימים נוראים

עוברים עליי. חשבתי אולי לקבל מכם קצת עזרה. אני כואבת את הפרידה הבלתי נמנעת, מתגעגעת לרגעים היפים, הוא צץ אליי מכל פינה ברחוב, כל זוג שאני רואה, כל שיר, כל ריח, כל אוכל, כל מראה מזכיר לי אותו ואותנו, את מה שיכול היה להיות ואיננו עוד, ואני לא יודעת איך לשכוח, להתגבר ולעבור הלאה. לא יודעת, לא מצליחה. איך מוחקים את אהבת חיי מתוך נפשי? אני לא עומדת בכאב הזה, הגוף שלי נכנע. אני יודעת שאני צריכה להיות חזקה עכשיו ולטפל בהריון הזה ואני פשוט לא מצליחה. לא יודעת אם יש לכם מה לומר, לא יודעת אם יש מישהו שיכול לעזור, אבל כואב כואב כואב לי. ורציתי לספר לכם. ובהזדמנות זו לבקש סליחה מכולם. גמר חתימה טובה.

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

סופה יקרה, אי אפשר להתחיל בלשכוח

ואני לא בטוחה שצריך - לשכוח. איבדת את הקשר, את האהבה שלך, עכשיו את עוברת אובדן. זה אומר: דרוש כאןזמן לאבל אז בהתחלה יש כאב עצום ובהמשך יש כעס, ועצב ואולי רגשות נוספים. תני להם להיות, כל שלב לוקח זמן. תני לעצמך זמן, ועם זאת, לא יותר מדי כי הילד/ה שאת נושאת בבטנך עובר/ת איתך את החוויה. את יכולה לזרז את התהליך ע"י כתיבה או לדבר על זה כמה שיותר, להוציא את המחשבות, את הדמעות, את הכאב. את יכולה להכות בכריות לצעוק בחוף הים, ביערות או בשדות שחררים הכל!!! ואחרי זמן מה, איספי את עצמך למען הרך שייוולד. את בסדר!! ואת עומדת להיות שותפה לפלא הגדול ביותר שקיים! ואת עוד תביני, שהוא הפסיד יותר ממך. כי אין מתנה גדולה יותר מלגדל ילד. את תחזרי לארץ, תהיי אצל הורייך, תגישי בקשה להבטחת הכנסה, תלדי, תתאוששי ושתפי אותנו כל הזמן. כשיגיע הזמן, כשתהיי בשלה, תתחילי לדאוג לסיוע בדיור, כשיתאים לך, תמצאי עבודה והכל יסתדר. לא אטעה אותך, זה לא קל. אבל בשיא הקושי, חיוך של פרי בטנך ישכיח הכל. אני מאחלת לך, שבראש השנה הבא תכתבי לנו מילים אחרות לגמרי בעוד שנה, בזמן הזה, תהיה לך הזדמנות נהדרת לחבוק את עוללך ולסלוח לו, לאיש שכל כך הכאיב לך עכשיו וזה הכוח שלנו, העוצמה הנשית הזאת אנחנו יכולות להכיל הכל והוא - שבר כלי בינתיים שלוחים לך

-ים רבים וליטוף את יודעת, זה רעיון טוב!! לכי לקבל עיסוי עדין פעם בשבוע אצל מישהי שמנוסה בעבודה עם נשים בהריון ואם אפשר, שתרקח לך גם פרחי באך. חזקי ואמצי! שתהיה לך חתימה טובה ו... אל תצומי!! את בהיריון!! ועוד משהו אחרון. אל תנסי לדלג על תהליך הפרידה, על האבל. הוא חשוב ויתרום המון לחוסן הפנימי שלך שאישה, שאם. אני יודעת שלא שלחתי לך נחמה אני מקווה שכן קיבלת מעט תקווה

 

[סופת רעמים]

לא יודעת מאיפה

למצוא ולשאוב את הכוחות. לא יודעת איך להשתחרר. הזכרונות כל כך ממשיים. כל כך כואבים. כואב לי. אני מנסה בכל הכוח לא להשבר ולא מצליחה. כל כך רוצה לשכוח, למחוק, כדי שלא יכאב כל כך, אבל אני שקועה בזה עם כל מה שיש לי ולא נשאר כלום לשום דבר אחר. ואני יודעת שאני צריכה לאסוף את עצמי בשביל התינוקת (סתם החלטתי שזו תינוקת) אבל אני פשוט לא יודעת איך. ויודעת שבארץ יהיה יותר קשה אבל אני רוצה לברוח, לברוח מהזכרונות. ואני גם יודעת שזה לא יקרה, גם אם אברח לקצה העולם הם ירדפו אותי בכל מקום. אני רוצה שהוא יחבק אותי עכשיו ויגיד לי שיהיה בסדר. אבל הוא לא, ואני יודעת שזה לא יקרה לעולם, יודעת שזה היה בלתי נמנע, יודעת עם הראש והלב מסרב לקחת חלק בידיעה. והלב... הלב שבור ומנופץ ואני לא מצליחה לאסוף את השברים ולהמשיך הלאה. לא יודעת מה לעשות עכשיו, לא יודעת איך. לא יודעת אם אצליח תוך כמה חודשים להתאושש מספיק כדי להיות אמא. אני כל כך מפחדת. תודה על העידוד נאוה. באמת תודה.

 

[רק אביגיל]

סופה יקרה ../images/Emo7.gif

כל כך כואב לאבד אהוב. תקופת האבל הזו היא הכרחית וכל כך נורא שהיא בניגוד מוחלט לשמחה שבנשיאת הפרי המשותף שלכם. אסור לך למחוק ואת לא יכולה לברוח. קיבלת מתנה שאת חייבת לשמור עליה מכל משמר. המתנה הזו תשאיר לך את האהבה הזו ואת זכרה לעולם. ותביא לך אושר גדול בהמשך הדרך. כל אהבה אמיתית , כך אני מאמינה , אינה נמחקת לחלוטין. גם כשהיא לא תהיה במחשבתך יום יום , היא תמיד תהיה מתוייקת באחד מתאי "הבטן" שלך ותמיד יהיו דברים שיגרמו לה לעלות ולהציף אותך. כמו שאני מוצפת ברגעים אלו כשאני קוראת אותך וזוכרת את זו הפרטית שלי. תכתבי. תוציאי. אל תשמרי בתוכך. רק שמרי על מה שנוצר בך , מכל משמר. והשתדלי להיתמך מכל מי שכן לצידך.

 

[חגית אמא של אלה]

סופה מקסימה... ../images/Emo24.gif

התהליך שאת עוברת הוא נורמלי לגמרי... ההתעסקות באובדן הזה תעסיק אותך עד הלידה, אבל אז תראי שדברים ישתנו ופתאום ימלא אותך משהו חדש ונהדר. אצלנו, למרות היחס הנורא שקיבלתי מהביולוגי, אני מודה ומתוודה שהיתה תקועה לי בראש הפנטזיה של משפחה מאושרת ו"נורמלית" (כן, זה היה נורמלי בעיני...) וממש עד הרגע האחרון הייתי מוכנה לסלוח לו על הכל, רק שיחזור אלינו... אבל פה לגמרי עובד הענין של "הזמן ירפא את הפצעים". אני לא אומרת שהוא יימחק לך לחלוטין מהראש, אבל בהדרגה תראי שהוא מעסיק אותך פחות ופחות עד שבכלל לא. ואחרי תקופה מסויימת נוספת כבר תהיי מוכנה להכיר משהו אחר. כבר כשאלה היתה בת כמה שבועות, קלטתי כמה חופשייה ועצמאית אני מרגישה. אם הוא לא רוצה להיות אבא כרגע אז לא צריך! אי אפשר לכפות את זה על אף אחד. כבר אז פתאום הרגשתי שלא רק שאני לא מתגעגעת אליו, הוא פשוט לא מענין אותי. הילדה שלי ענינה אותי. גם כשאני שומעת שיר "שלנו" ברדיו אני בכלל כבר לא זוכרת שזה היה שיר שלנו. כנ"ל סרט, אירוע משותף ובעצם כל דבר. בכלל לא מסקרן אותי איפה הוא ומה הוא עושה ומה הוא חושב ואם הוא זוכר אותנו. אני רק שמחה שהוא לא תקוע לי מול העינים ושזה נגמר בזמן. אני לא יודעת כמה זמן הייתם ביחד. אנחנו היינו ארבע שנים לפני אלה, ואם היית אומרת לי שככה ארגיש בעוד כמה שנים לא הייתי מאמינה בחיים!. היום, אפילו את יום ההולדת שלו אני לא זוכרת!. לכן, קחי נשימה עמוקה. תחזרי לארץ כי פה המשפחה שלך והחברים (אגב, איך הם קיבלו את זה?). בשבועיים הראשונים רק תהיי מוקפת באנשים שאוהבים אותך ולאט לאט תביני מה קורה, מה צריך לברר ואפילו מה צריך לקנות לתינוק. תמיד תוכלי ליצור איתו קשר אחרי הלידה ליידע אותו (אם את נורא רוצה) והוא יעשה עם זה מה שהוא רוצה. אבל את תעשי מה שטוב לך ולילד. אשמח אם תתקשרי אליי (אפשר גם ביום כיפור). מקוה שאוכל לעזור. נשיקות חגית

 

[סופת רעמים]

הלוואי...

שיום אחד זה כבר לא יכאב כל כך, שיום אחד הזכרונות האלה יהיו יפים ולא כואבים. בינתיים הם חותכים אותי כמו סכין כל פעם. ויש לי זכרון ארוך... אהבה כזאת לא עוברת אצלי כל כך מהר... אני פוחדת שזה יימשך שנים. והוא לא מתייחס אליי נורא, הוא עוד מתקשר לפעמים, נעלם וחוזר, לא יודע מה הוא רוצה, אוהב לא אוהב, אבל איתנו הוא כבר לא יהיה וכל כך קשה לי לקבל את זה. אני חושבת שהוא כן יהיה מעורב, שהוא כן ירצה להיות אבא, אני חושבת שהילד הזה חשוב לו רק שהוא לא יודע איך לאכול את זה עדיין, אבל מה שמדאיג אותי זו אני. אני אוהבת, כואבת, מתגעגעת כל כך שזה שורף אותי מבפנים. היתה לנו אהבה כזאת גדולה וענקית וכל מה שנשאר ממנה זה רק כאב נורא. והלוואי, הלוואי והייתי יכולה לשכוח את כל הדברים הקטנים האלה. רק שאני לא. וזה פשוט נורא נורא כואב. המשפחה... רצו שאעשה הפלה, אבל לא חלילה איימו בלנתק קשר או משהו כזה. עדיין מנסים לשכנע אותי להפיל אבל פחות. ההורים כבר קיבלו את זה שאני לא מפילה. דודים שלי עדיין לא ממש, ובנדוד שלי החליט שאני הורסת לעצמי את החיים והוא לא רוצה לשמוע ממני יותר לעולם. לא שמעתי ממנו למעלה מחודש... מה לעשות, כל אחד ובחירותיו הוא. המשפחה שלי נחמדה מאוד מרחוק. לא משפחה תומכת, וודאי שהם לא יעזרו כלכלית - זה פשוט לא מי שהם, מעולם לא היה. הם יתנו לי קורת גג מעל לראש לתקופה קצרה ודי מהר אני אצטרך להסתדר לבד. זה פחות או יותר בפני מה אני עומדת. ואם רק לא יכאב לי כל כך, אם רק לא אהיה כל כך שבורה, הייתי יכולה להתמודד עם זה דווקא בסדר. אני חזקה, אני לא פחדנית. אבל הפעם... משהו שונה. ההסתגלות חזרה לחיים בארץ תהיה קשה מאוד. כבר קרוב ל-15 שנה שלא גרתי עם ההורים... שלא הצטרכתי כלום מאף אחד - והנה אני כאן ואני צריכה וצריכה. ולא יודעת אם יהיה ממי לקבל. אני מנצלת את יום הכיפורים הזה לבקש סליחה. סליחה מכל מי שפגעתי בו. סליחה מאבא של התינוקת שלי על שהכאבתי לו. סליחה מהתינוקת על שאני הולכת להביא אותה לעולם אכזרי וכואב. סליחה מהמשפחה שלי על שאכזבתי אותם בהחלטתי. סליחה מהחברים באם הרגזתי או פגעתי. סליחה מכולכם וכולכן על שאני חלשה וכואבת ולא מסוגלת לקום בכוחות עצמי. סליחה. וגמר חתימה טובה.

 

[העקשנית]

שקלת אולי לעשות הפלה?../images/Emo10.gif../images/Emo101.gif

אילו הייתי דתיה-לא הייתי מעיזה לכתוב לך, אבל, בהתחלה שאלתי אותך באיזה שלב של ההריון את נמצאת, כי לפי מה שאת מתארת-אין לך כוח לכל הסיפור הזה, ולכן-אני במקומך-הייתי שוקלת לעשות הפלה/הפסקת הריון. לא כולן/ם יסכימו איתי, אולי גם את לא. אבל, לפעמים זה הפתרון הנכון. לא חייבים ללדת בכל מחיר. היום הרפואה משוכללת כך שהפסקת הריון לא פוגעת ברוב המקרים ביכולת העתידית ללדת. לא היה לי קל לכתוב לך את הדברים, חיכיתי שאולי מישהו אחר יכתוב זאת. אבל-אולי אם תקראי, ותחשבי שוב, ותחשבי מה לענות לי- אולי התשובה שלך תחזק אותך לכאן או לכאן. בכל מה שתחליטי-שיהיה לך בהצלחה! שנה טובה וגמר חתימה טובה!

 

[סופת רעמים]

הפלה לא שקלתי

ההריון הזה הוא נס. משהו שרציתי המון שנים. אמנם התזמון גרוע והמצב הכלכלי זוועתי אבל זה הדבר האחד שעושה אותי מאושרת. זמן וכסף הם נזילים, זמניים. ילדים לא. יש דברים שהם לנצח. אז התשובה היא לא, לא שקלתי הפלה. למרות שכל העולם ואחותו ניסו בכל כוחם לשכנע אותי לעשות את זה. בשום פנים ואופן לא. את הילדה שלי אני אוהב עד יומי האחרון. היא נוצרה מאהבה גדולה, אין לי שום סיבה בעולם לוותר עליה. יש לי הרבה מה לתת לה. אני רק צריכה לאסוף את עצמי ויש לי ששה חודשים לעשות את זה. ובינתיים, אין לי ספק שהילדה שלי עוברת איתי את הכאב שבפרידה מאבא שלה. ואני לא חושבת שזה כל כך נורא אפילו. היא צריכה לדעת ותדע כמה שאני אוהבת אותו. אז למה לא להתחיל עכשיו. גמר חתימה טובה וצום קל לצמים.

 

[li.g]

גם אותי כולם שכנעו

להסביר לי מה יעשה הילד ואיך אני לא אוכל לצאת ולהכיר ושזה יעצור את חיי. אני מצטערת להודיע לכל המנסים ולאלו שניסו לשכנע שהם טעו טעות חמורה. אני לא מסוגלת לחיות יום אחד בלי הילד שלי. שעוד לפני שנולד כבר חיכיתי לו והתאהבתי בו עוד כשהיה בבטני. שחר הוא הדבר הכי טוב שעשיתי בחיי עד היום ואני חושבת שאי אפשר אפילו לחשוב על הפלה כשיודעים מה יהיה בסופו של ההיריון. אני מחזקת את ידייך ואל תתני לאף אחד להשפיע עלייך. גם לי זה בא בתקופה לא טובה אבל יש זמן עד הלידה וזמן להתארגן ולהתרגל לרעיון שתהיה לך ילדה. ומי כמוני סבלה? אבא שקיבל את זה מאוד קשה לקבל אותי ואת ההיריון, חבר שהחליט להיעלם, דודים ודודות ששכנעו אותי שאני לא צריכה את זה עכשיו, אלא קודם להכיר מישהו, אבל לא אין דבר חשוב יותר מהילד הזה.

 

[יהודה 59]

עקשנית ../images/Emo7.gif

עקשנית יקרה למה לדעתך סופת רעמים צריכה לשקול לעשות הפלה זאת צריכה להיות החלטה שלה בלבד וללא לחץ מכל אדם אחר אולי זולת אבי הילד/ה בטח לא אנחנו צריכים לשפוט אותה אנו צריכים רק לחזק את ידיה בכל החלטה שהיא תיקח גמר חתימה טובה

 

[העקשנית]

יודל´ה-איך היה הצום?../images/Emo8.gif

סוף סוף נגמר ואפשר לענות לך........ אז ככה..... יהודה-קרא שנית היטב את מה שקראתי ותבין. כשתהיה אשה וחדהורית אולי תצליח להבין. כל עוד לא תהיה אשה, בהריון, במצבה של סופה, עם כאבי פרידה קשים, בידיעה שלילד/ה לא יהיה אבא אוהב(כנראה), כאשה שכותבת שאין לה כוח לאסוף את השברים, כאחת שצריכה כעת פי שלוש כוחות מהרגיל...ואין לה... אז-כשתהיה אשה בהריון במצבה-אוכל לנסות להסביר לך, או שאולי אז-תבין לבד. ועד אז-"זר לא יבין זאת......"

קשה לי להסביר. עובדה שסופה הבינה אותי.וענתה לי כראוי. השאלה שלי אליה באה כשאלה שברגע שהיא עונה עליה, היא אמורה לקבל כוח. כי-אם היא מחליטה להשאיר את ההריון, אז עליה לאסוף את עצמה ולעשות הכל כדי שיהיה לה כוח להתמודד עם כל הקשים עליהם היא מדברת. ואם-התשובה שלה הייתה-שאין לה כוח להתמודד-אז אולי הפלה זה היה דבר נכון שהיא היתה לוקחת בחשבון. ובנושא הלחץ-השאלה שלי לא היוותה שום לחץ! סופה לא מכירה אותי ולא אני אותה..... להיפך-המחשבה שלי הייתה שאולי היא כן חשבה על הפלה, אבל הופעל עליה לחץ נגדי-מהצד של אלו שחושבים שאסור לעשות הפלה, שצריך להשאיר את העובר בכל מקרה. אני הרגשתי שדווקא הופעל עליה כאן"לחץ" מהצד השני..... ולכן בעצם ניסיתי לאזן. איפה ראית שאני שפטתי אותה? ספר לי...בטרם תשפוט אותי........... ואיך אני סיימתי את דברי ?-"בכל מה שתחליטי-שיהיה לך בהצלחה!" מה זה אם לא חיזוק? איפה כאן השיפוט? התשובה שלה שימחה אותי במידת מה.כי היא כתבה לי שזה הדבר האחד שעושה אותה מאושרת כרגע.... היא פתאום נשמעה אחרת, פתאום הרגשתי אור, קרינה, כוח, שמחה,בטחון, תקווה וכו´- ולכן שמחתי-כי כשכתבתי לה שאולי התשובה שלה (אלי) תחזק אותה לכאן או לכאן-הרגשתי שאכן היא התחזקה, ולו במעט. ועם הכוח הזה, והאמונה הזאת עליה להמשיך הלאה. אמונה זה דבר מאד חזק שנותן המון כוח, וכשיש אמונה-אפשר להצליח כמעט בכל דבר!, כולל להתגבר על אהבות נכזבות...... שייגמר בחתימה טובה ובשנה מתוקה!

העקשנית