ימים קשים
בשבוע האחרון היו לי כמה ימים קשים במיוחד. כל מה שראו העיניים שלי - רציתי לאכול, ועצמת התאווה הזאת (שבעצם קיימת בי במידה זו או אחרת כל הזמן) היתה גדולה מהרגיל. לא נכנעתי, אבל הרשתי לעצמי הרבה ארוחות קטנות מהסוג המותר. נוסף לכך נתקפתי ביום שישי בעצבנות איומה. צעקתי על הילדים, הזעפתי פנים לבעלי, וממש לא תפקדתי. זו הפעם השניה מאז הניתוח שזה קורה לי. אני זוכרת שגם בעבר דיאטה היתה גורמת לי לעצבנות, וזה היה אחד הגורמים ל"שבירה" של דיאטה. אבל הפעם לא ויתרתי. כלומר - ויתרתי על התנהגות שפויה, אבל לא על כללי הדיאטה. זה היה קשה - אבל זה עבר! אז מה הלקחים שלי מהשבוע הזה? 1. גם ימים קשים כאלה הם בני חלוף, וכאשר הם חולפים - אם הצלחתי לעמוד בהם זה נותן לי הרגשת סיפוק וכוחות חדשים. 2. בקשר להתקף העצבנות - החלטתי להצטייד בתרופה מרגיעה לשעת חרום שכזו. מה דעתכם? ומה קורה עכשיו? - היום אני רגועה מתמיד. לא מתחשק לי כל דבר שאני רואה. האם זה בונוס על כך שהתגברתי? או שזו פשוט התנהגות מחזורית של הגוף? לא חשוב. פורים שמח לכולם, שלומית.
בשבוע האחרון היו לי כמה ימים קשים במיוחד. כל מה שראו העיניים שלי - רציתי לאכול, ועצמת התאווה הזאת (שבעצם קיימת בי במידה זו או אחרת כל הזמן) היתה גדולה מהרגיל. לא נכנעתי, אבל הרשתי לעצמי הרבה ארוחות קטנות מהסוג המותר. נוסף לכך נתקפתי ביום שישי בעצבנות איומה. צעקתי על הילדים, הזעפתי פנים לבעלי, וממש לא תפקדתי. זו הפעם השניה מאז הניתוח שזה קורה לי. אני זוכרת שגם בעבר דיאטה היתה גורמת לי לעצבנות, וזה היה אחד הגורמים ל"שבירה" של דיאטה. אבל הפעם לא ויתרתי. כלומר - ויתרתי על התנהגות שפויה, אבל לא על כללי הדיאטה. זה היה קשה - אבל זה עבר! אז מה הלקחים שלי מהשבוע הזה? 1. גם ימים קשים כאלה הם בני חלוף, וכאשר הם חולפים - אם הצלחתי לעמוד בהם זה נותן לי הרגשת סיפוק וכוחות חדשים. 2. בקשר להתקף העצבנות - החלטתי להצטייד בתרופה מרגיעה לשעת חרום שכזו. מה דעתכם? ומה קורה עכשיו? - היום אני רגועה מתמיד. לא מתחשק לי כל דבר שאני רואה. האם זה בונוס על כך שהתגברתי? או שזו פשוט התנהגות מחזורית של הגוף? לא חשוב. פורים שמח לכולם, שלומית.
