ימים שחורים
לפני חודש איבדתי את העוברית שלי. לכאורה התגברתי. כבר אין דמעות. אבל כלום לא הולך. מתעוררת בלי חשק. עולה במשקל קג אחרי קג. לא אוהבת את עצמי. מתקשה למצוא עבודה. כאבי ראש משמעותיים. התחלתי ללת בערבים ככה בלי לחשוב רק ללכת מתשיהוא בפינת הרחוב כהרוח דוחפת מהגב. אני מרגישה שהבכי כבר כאן והוא יוצא תוך כדי הליכה כל יום אני הולכת קצת יותר ולא מגיעה לשום מקום. אני קובעת לעצמי מטרות קטנות כדי שאפשר יהיה למלות אותם. אבל ממש קטנות ולא עומדת בהם. נעלבת מכל מילה של טומטום לא חשוב. קצת אבדתי את הכיסוי. גם העובדה שאין כסף בארנק מפריעה. אני מוכרחה לעבור את הימים האלה בשביל להחליט החלטות משמעותיות על הבית הזה. כרגע נראה לי לא חכם להחליט לכאן או לכאן. אני משתפת אתכם כי אני קשה. קשה עם עצמי וקשה עם הסביבה. משהו מזה מוכר גם לכן. או שאני בכיוון רע? תגידו ואני הולכת ובוכה
לפני חודש איבדתי את העוברית שלי. לכאורה התגברתי. כבר אין דמעות. אבל כלום לא הולך. מתעוררת בלי חשק. עולה במשקל קג אחרי קג. לא אוהבת את עצמי. מתקשה למצוא עבודה. כאבי ראש משמעותיים. התחלתי ללת בערבים ככה בלי לחשוב רק ללכת מתשיהוא בפינת הרחוב כהרוח דוחפת מהגב. אני מרגישה שהבכי כבר כאן והוא יוצא תוך כדי הליכה כל יום אני הולכת קצת יותר ולא מגיעה לשום מקום. אני קובעת לעצמי מטרות קטנות כדי שאפשר יהיה למלות אותם. אבל ממש קטנות ולא עומדת בהם. נעלבת מכל מילה של טומטום לא חשוב. קצת אבדתי את הכיסוי. גם העובדה שאין כסף בארנק מפריעה. אני מוכרחה לעבור את הימים האלה בשביל להחליט החלטות משמעותיות על הבית הזה. כרגע נראה לי לא חכם להחליט לכאן או לכאן. אני משתפת אתכם כי אני קשה. קשה עם עצמי וקשה עם הסביבה. משהו מזה מוכר גם לכן. או שאני בכיוון רע? תגידו ואני הולכת ובוכה
