ימים שכאלה...../images/Emo41.gif
בדרך כלל כשאני מוצאת את עצמי ממלמלת "ימים שכאלה.." יש לזה המשך: "מתי כבר יבואו אחרים...?" בזמן האחרון, למעט הטיול לסיני, שלא ישכח לעולם, החיים בכלל לא מפנקים אותי. ההתמודדות עם אובדנו של אבי, ההתמודדות עם שינויים בחיי (כגון: חיי לאן, לרכוש דירה או לאו וכו') התמודדות עם אימי האהובה שלא קל לה, עם כימותרפיה שלאט לאט נותנת בי יותר סימנים וצלקות והחיים סתם, כאם, כבת זוג,כחברה, גם אלה מביאים התמודדויות לא קטנות, כמו אצל כולם... עבורי, הפורום הזה הוא אחד המקומות הכי נעימים להגיע אליהם, לקרוא, לשתף, להרגיש את החיבוק הזה, של אנשים שעוברים דברים דומים... איזה מזל שיש אותו, אתכם, שאנחנו מצליחים לעשות פה את מה שיש פה ככה, בדיוק כמו שזה!!! קראתי את מה שכתבת, תמר, בנוגע להתמודדות האישית שלך, ללבטים שלך על מה לכתוב על מה לוותר. אני חושבת, בניגוד לך, שיש מקום בפורום הזה להכיל את כל מה שעובר עלינו, כי בסך הכל, גם אם אנו במקום אחר מבחינת לוח הזמנים, התמודדות אישית, אנו יכולים להעניק ולתת זה לזו הרבה- גם צידה לדרך, גם נקודות התייחסות ומחשבה וגם חום אנושי - שהוא בעצם החשוב והגדול מכולם... למדתי המון דברים בזכות היותי חברת פורום, עלו פה לא פעם נקודות שגרמו לי לחוש מאוד שייכת ומחוברת, גם אם זה לא היה קשור אחד לאחד למצב האישי שלי- זה נתן כוח ולגיטימציה לרגשות שלי לעלות ולעיבוד שלהם, בזכותכם. למשל, המכתב שנכתב פה אמש, גרם לי להרגיש, שיש לי את כל הכוחות שבעולם להמשיך לשאת את המשא, גם אם הוא לא קל! אילת.
בדרך כלל כשאני מוצאת את עצמי ממלמלת "ימים שכאלה.." יש לזה המשך: "מתי כבר יבואו אחרים...?" בזמן האחרון, למעט הטיול לסיני, שלא ישכח לעולם, החיים בכלל לא מפנקים אותי. ההתמודדות עם אובדנו של אבי, ההתמודדות עם שינויים בחיי (כגון: חיי לאן, לרכוש דירה או לאו וכו') התמודדות עם אימי האהובה שלא קל לה, עם כימותרפיה שלאט לאט נותנת בי יותר סימנים וצלקות והחיים סתם, כאם, כבת זוג,כחברה, גם אלה מביאים התמודדויות לא קטנות, כמו אצל כולם... עבורי, הפורום הזה הוא אחד המקומות הכי נעימים להגיע אליהם, לקרוא, לשתף, להרגיש את החיבוק הזה, של אנשים שעוברים דברים דומים... איזה מזל שיש אותו, אתכם, שאנחנו מצליחים לעשות פה את מה שיש פה ככה, בדיוק כמו שזה!!! קראתי את מה שכתבת, תמר, בנוגע להתמודדות האישית שלך, ללבטים שלך על מה לכתוב על מה לוותר. אני חושבת, בניגוד לך, שיש מקום בפורום הזה להכיל את כל מה שעובר עלינו, כי בסך הכל, גם אם אנו במקום אחר מבחינת לוח הזמנים, התמודדות אישית, אנו יכולים להעניק ולתת זה לזו הרבה- גם צידה לדרך, גם נקודות התייחסות ומחשבה וגם חום אנושי - שהוא בעצם החשוב והגדול מכולם... למדתי המון דברים בזכות היותי חברת פורום, עלו פה לא פעם נקודות שגרמו לי לחוש מאוד שייכת ומחוברת, גם אם זה לא היה קשור אחד לאחד למצב האישי שלי- זה נתן כוח ולגיטימציה לרגשות שלי לעלות ולעיבוד שלהם, בזכותכם. למשל, המכתב שנכתב פה אמש, גרם לי להרגיש, שיש לי את כל הכוחות שבעולם להמשיך לשאת את המשא, גם אם הוא לא קל! אילת.
