ימים של געגוע.... המשך

[סקסופון.]

ימים של געגוע.... המשך

לעיתים, התרחשויות מקריות מכתיבות את מהלך חייך. מבלי שהתכוונת לכך; ואולי אף בטעות, הינך מוצא עצמך במציאות חדשה ובלתי צפויה. וכמה שחשבת ש...הנה - מיצית את מנת הגעגועים הנוכחית; כמה שחשבת שעוד מעט תחוש אותה שוב קרוב אליך, שיש לך שבוע שלם להרגיש את ראשה על החזה ועל הכתף וללטף את תלתליה; ושאולי תחליט סוף סוף לנשק אותה... טראח!! הכל משתבש. ובגלל התרחשות מקרית, בגלל תקלה אומללה, בגלל נקישה אחת גורלית - היא שם ואתה לא... ואם כי אינך יודע בוודאות האם היא מחכה דווקא לך, אתה מתרפק בחמימות המחשבה שרק לך היא מצפה. אחרי שבוע של געגועים. אחרי שוך הסערה. קראתי מה שהיא כתבה ונוכחתי שהסערה העצימה את קסמה. הסערה כמו פתחה עבורה את שעריה מחדש וחשפה את סגור ליבה. ולי... לי פשוט נעים ונוח בפינה הפרטית שהיא בנתה לי. שקט לי שם. אני קורא מה שהיא כותבת, ומקלף לעצמי קלמנטינה. כדי שהבושם המרחף באוויר יהיה מוחשי יותר... והיא כתבה גם משהו על קווים אדומים... פעם, כשניסיתי לומר לה שקוים אדומים נמתחו כדי לחצות אותם בסופו של יום, בקשה ממני שלא אמשיך... הייתכן שהסערה הייתה כה מסעירה? משורר אחד פעם כתב ש``בכל פגישה מקרית צומחת איזו תכלת``. מסכן. הוא לא ידע שיש גם ורוד, לילך, ירוק... שלל של צבעים שעולים וצפים אחרי הסערה. שישאל אותה. סקסופון