|ימין../images/Emo41.gifהחלפות../images/Emo41.gif והשבוע: עופר ונעמה רק../images/Emo26.gif
עופר רק. גיל: 48. עיסוק: עצמאי שעוסק בגיוס כוח אדם וייעוץ בעולם המחשוב. תחביבים: אקטואליה, נטוורקינג ורשתות חברתיות וגם לישון בצהריים. נעמה רק. גיל: 17 וחצי. עיסוק: תלמידת כיתה י"ב בתיכון שוהם וכתבת נוער ב"מעריב לנוער". תחביבים: קולנוע, אנימה יפנית, ציור וכתיבה. הבחירות של אבא טלוויזיה: "24"- סדרת מתח מותחת באמת - מזמן לא התמכרתי כל כך לסדרה. אין ספק שהעלילה היא לפעמים מוגזמת ולא סבירה. הסדרה מציגה מצבים פוליטיים וביטחוניים אפשריים בארצות הברית ובעולם אחרי אסון התאומים. דיסק: "לילה גוב - האוסף השני"- שלושה דיסקים של קאברים דרמטיים מאוד לשירים יפים ומוכרים, אשר בוצעו בתוכנית "לילה גוב" כדואט של גידי גוב ומגוון רחב של זמרים אורחים. סרט: "גבעת חלפון אינה עונה"- סרט ישראלי מדהים שמציג את הצבא והטיפוסים השונים בישראל בצורה משעשעת וקיצונית. אחרי 30 שנות צבא ומילואים אני חושב שהסרט הוא כמעט סרט תיעודי יותר משהוא סאטירה. אני מאוד אוהב את הסרט ויכול לראות אותו שוב ושוב. ספר: "1984"- ספר משנת 1948 המציג את העולם הטוטליטרי שצפוי לכאורה בשנת 1984, מה שאז נראה כמו עתיד רחוק. הספר עוסק בשאלת "האח הגדול" ויכולת השלטון להתערב ולשלוט בפעולותיו ומחשבותיו של האזרח הקטן. כבר אז הספר חזה שליטה באמצעות טכנולוגיה שלא היתה קיימת אז, כמו רשת מצלמות בכל חדר. הרעיונות שעלו בספר רלוונטיים היום יותר מתמיד. הביקורות של נעמה "24"- כיוון שלא משדרים את הסדרה בטלוויזיה בימים אלה, לקחתי את הדיסק הראשון של העונה הראשונה בספריית וידאו. התיישבתי והתחלתי לראות. מהר מאוד הבנתי שזאת בכלל לא העונה הראשונה אלא השנייה, אז קצת לא הבנתי מה קורה. נרדמתי אחרי עשר דקות. התעוררתי, הרצתי אחורה וראיתי שוב. אחרי חצי שעה שוב נרדמתי, לשעתיים. כשהתעוררתי, ראיתי שוב מהנקודה האחרונה שזכרתי, ואחרי זמן מה נרדמתי שוב. בפרק וחצי קרה יותר משקורה בחצי עונה של סדרות מסוימות, כך שכל הפרק הייתי בהרגשה שמשהו כאן ממש לא הגיוני. בשלב זה החלטתי שמיציתי ואני וג'ק באוור נפרדנו כידידים. "שירים מ'לילה גוב'"- האוסף הזה פחות או יותר "אוסף מיטב להיטי שנות ה90-". אין כאן שירים חדשים ורוב הביצועים אינם שונים באופן מיוחד מבחינת העיבוד. אלה אותם שירים פלוס גידי גוב, וחלקם בביצוע שונה. אבא שלי שומע את האוסף הזה ברדיו של האוטו מאז שהייתי קטנה, ולמרות שתמיד נהניתי ממנו, אני עומדת על כך שתכל'ס, אין בו כלום. אז נכון, גידי גוב הוא באמת זמר מעולה ובנאדם מאוד משעשע באופן כללי, אבל אחרי הכל, אלה קאברים מתוכנית טלוויזיה ולא שירים מלאי משמעות שהופקו בעמל וביזע. "גבעת חלפון אינה עונה"- מצד אחד בסרט הזה יש כל כך הרבה פאקים כמו עלילה דלה, אינפנטיליות מוחלטת והעובדה שאין בסיפור שמץ היגיון, אבל למי אכפת? צחקתי עד שכאבו לי הצלעות. בסרט יש גם בדיחות מלאות תחכום שאי אפשר להבין אם אתה לא ישראלי או אם אתה לא מכיר את הצבא, וגם בדיחות סלפסטיק אוניברסליות (תמצאו לי שוודי שלא יעלה צחקוק אחרי שוויקטור חסון נעלם בחול הטובעני וחוזר בצד השני של הגבעה). למרבה ההפתעה הסרט גורם לך לרצות ללכת למילואים, פלא שהוא בערוץ 2 כל יום עצמאות? ועוד דבר, פולי, אתה מלך, יהי זכרך ברוך. "1984"- ספר נחמד אבל קצת מאכזב - הוא מתחיל טוב ואז מידרדר. חשוב לציין שזה ספר מעורר מחשבה, אבל גם ממש ממש חופר! למרות שבדרך כלל אני מאמינה שחפירות זה אחלה, היו פעמים שפשוט לא עמדתי בזה, למשל אחרי חמישה עמודים של חפירה מלאת פילוסופיה שהדמות הראשית קוראת בספר אחר. דווקא אהבתי את סגנון הכתיבה של מר אורוול, אבל ההתפתחות בעלילה אכזבה אותי, ציפיתי להתרחשויות הרבה יותר מעניינות. הכוח של הספר הוא בעולם שנבנה סביב הרעיון של עולם בלי פרטיות ובלי חופש, אבל הספר הוא יותר רעיונות מאשר סיפור. יש אנשים שאוהבים ספרים כאלה, אבל זה לא ממש הסגנון שלי. הכתבה המלאה בגליון מעריב לנוער של היום 26.3.08
עופר רק. גיל: 48. עיסוק: עצמאי שעוסק בגיוס כוח אדם וייעוץ בעולם המחשוב. תחביבים: אקטואליה, נטוורקינג ורשתות חברתיות וגם לישון בצהריים. נעמה רק. גיל: 17 וחצי. עיסוק: תלמידת כיתה י"ב בתיכון שוהם וכתבת נוער ב"מעריב לנוער". תחביבים: קולנוע, אנימה יפנית, ציור וכתיבה. הבחירות של אבא טלוויזיה: "24"- סדרת מתח מותחת באמת - מזמן לא התמכרתי כל כך לסדרה. אין ספק שהעלילה היא לפעמים מוגזמת ולא סבירה. הסדרה מציגה מצבים פוליטיים וביטחוניים אפשריים בארצות הברית ובעולם אחרי אסון התאומים. דיסק: "לילה גוב - האוסף השני"- שלושה דיסקים של קאברים דרמטיים מאוד לשירים יפים ומוכרים, אשר בוצעו בתוכנית "לילה גוב" כדואט של גידי גוב ומגוון רחב של זמרים אורחים. סרט: "גבעת חלפון אינה עונה"- סרט ישראלי מדהים שמציג את הצבא והטיפוסים השונים בישראל בצורה משעשעת וקיצונית. אחרי 30 שנות צבא ומילואים אני חושב שהסרט הוא כמעט סרט תיעודי יותר משהוא סאטירה. אני מאוד אוהב את הסרט ויכול לראות אותו שוב ושוב. ספר: "1984"- ספר משנת 1948 המציג את העולם הטוטליטרי שצפוי לכאורה בשנת 1984, מה שאז נראה כמו עתיד רחוק. הספר עוסק בשאלת "האח הגדול" ויכולת השלטון להתערב ולשלוט בפעולותיו ומחשבותיו של האזרח הקטן. כבר אז הספר חזה שליטה באמצעות טכנולוגיה שלא היתה קיימת אז, כמו רשת מצלמות בכל חדר. הרעיונות שעלו בספר רלוונטיים היום יותר מתמיד. הביקורות של נעמה "24"- כיוון שלא משדרים את הסדרה בטלוויזיה בימים אלה, לקחתי את הדיסק הראשון של העונה הראשונה בספריית וידאו. התיישבתי והתחלתי לראות. מהר מאוד הבנתי שזאת בכלל לא העונה הראשונה אלא השנייה, אז קצת לא הבנתי מה קורה. נרדמתי אחרי עשר דקות. התעוררתי, הרצתי אחורה וראיתי שוב. אחרי חצי שעה שוב נרדמתי, לשעתיים. כשהתעוררתי, ראיתי שוב מהנקודה האחרונה שזכרתי, ואחרי זמן מה נרדמתי שוב. בפרק וחצי קרה יותר משקורה בחצי עונה של סדרות מסוימות, כך שכל הפרק הייתי בהרגשה שמשהו כאן ממש לא הגיוני. בשלב זה החלטתי שמיציתי ואני וג'ק באוור נפרדנו כידידים. "שירים מ'לילה גוב'"- האוסף הזה פחות או יותר "אוסף מיטב להיטי שנות ה90-". אין כאן שירים חדשים ורוב הביצועים אינם שונים באופן מיוחד מבחינת העיבוד. אלה אותם שירים פלוס גידי גוב, וחלקם בביצוע שונה. אבא שלי שומע את האוסף הזה ברדיו של האוטו מאז שהייתי קטנה, ולמרות שתמיד נהניתי ממנו, אני עומדת על כך שתכל'ס, אין בו כלום. אז נכון, גידי גוב הוא באמת זמר מעולה ובנאדם מאוד משעשע באופן כללי, אבל אחרי הכל, אלה קאברים מתוכנית טלוויזיה ולא שירים מלאי משמעות שהופקו בעמל וביזע. "גבעת חלפון אינה עונה"- מצד אחד בסרט הזה יש כל כך הרבה פאקים כמו עלילה דלה, אינפנטיליות מוחלטת והעובדה שאין בסיפור שמץ היגיון, אבל למי אכפת? צחקתי עד שכאבו לי הצלעות. בסרט יש גם בדיחות מלאות תחכום שאי אפשר להבין אם אתה לא ישראלי או אם אתה לא מכיר את הצבא, וגם בדיחות סלפסטיק אוניברסליות (תמצאו לי שוודי שלא יעלה צחקוק אחרי שוויקטור חסון נעלם בחול הטובעני וחוזר בצד השני של הגבעה). למרבה ההפתעה הסרט גורם לך לרצות ללכת למילואים, פלא שהוא בערוץ 2 כל יום עצמאות? ועוד דבר, פולי, אתה מלך, יהי זכרך ברוך. "1984"- ספר נחמד אבל קצת מאכזב - הוא מתחיל טוב ואז מידרדר. חשוב לציין שזה ספר מעורר מחשבה, אבל גם ממש ממש חופר! למרות שבדרך כלל אני מאמינה שחפירות זה אחלה, היו פעמים שפשוט לא עמדתי בזה, למשל אחרי חמישה עמודים של חפירה מלאת פילוסופיה שהדמות הראשית קוראת בספר אחר. דווקא אהבתי את סגנון הכתיבה של מר אורוול, אבל ההתפתחות בעלילה אכזבה אותי, ציפיתי להתרחשויות הרבה יותר מעניינות. הכוח של הספר הוא בעולם שנבנה סביב הרעיון של עולם בלי פרטיות ובלי חופש, אבל הספר הוא יותר רעיונות מאשר סיפור. יש אנשים שאוהבים ספרים כאלה, אבל זה לא ממש הסגנון שלי. הכתבה המלאה בגליון מעריב לנוער של היום 26.3.08