ימי הזכרון - איך מספרים או בכלל לא?

ימי הזכרון - איך מספרים או בכלל לא?

בשירשור החשוב שפתחה דרורית אמיתי-דרור בפורום 'גננות בגני ילדים' בנוגע לתיווך יום השואה ויום הזכרון לחללי צה"ל ופעולות האיבה והטרור, עולות מספר שאלות מורכבות ומשמעותיות לילדינו: האם אנחנו כאנשי חינוך וכהורים יכולים לקחת אחריות על רגשות הילדים ? האם קיים אכן מצב של 'עומס רגשי' אצל הילדים ? האם תיאור שואת היהודים באירופה ו/או תיאור מלחמות ישראל ופעולות האיבה והטרור - יכולה להשאיר 'צלקת נפשית' אצל הילד בגיל הרך ? האם ניתן להתעלם לחלוטין מימי הזכרון, ויחד עם זאת לדעת כי הילדים חשופים לתקשורת, לשיחות בבית, ובודאי במצב חו"ח שהמשפחה שייכת למשפחות השכול ? כיצד ניתן לתווך ימים אלו לילדים באופן שבו יוכלו הילדים 'לעכל' את התכנים הכואבים והעצובים של ימים אלו ? כיצד מתייחסים לילד/ה שמציגים את זוועות השואה באופן הישיר והבוטה ביותר לאחר שצפו בטללויזיה או שמעו מהרדיו ? אכן שאלות קשות עד מאד - אך חיוניות ומשמעותיות ביותר לכל אוכלוסיית אנשי החינוך בישראל וכך גם להורים לילדים בגיל הרך (ולדעתי אף מעבר לכך). אני מזמין אתכם/ן להעלות כאן הרגשה, מחשבה והבעת דעה. ההתייחסויות של מי מכם/ן יכולה לסייע ולהשפיע על האופן שבו תחליט גננת מאן-דהוא לתווך ימים אלה בגן שלה בשונה משנים קודמות. ועל כך באנו על שכרנו - אמן.
 

מדריך1

New member
תווך

גיא ניב, נראה לי שזה לא הפורום הנכון, לטיפול בנושא החשוב שהעלית. לגופו של ענין, התווך צריך להיות בצורה מדורגת, בהתאם לגיל ולמצב הנפשי של הילדים. כאיש חינוך ידוע לי כי אכן כך זה נעשה , אני רואה זאת גם באופן אישי, על נכדי. מה עוד , שתפקיד ההורים חשוב ביותר.
 
למעלה