קר מאוד והמון טישיו
רבים ממשתתפי הפורום דיווחו בעבר על תחושת קור גדולה לאחר הירידה במשקל.
אני חושבת שזה לא רק שכבות הריפוד השומני שירדו עקב הירידה הגדולה במשקל. אני חושבת שזה גם השינוי ההורמונלי והמטבולי עקב השינוי הקיצוני שעבר בגוף, שמתבטא ביכולת ויסות הטמפרטורה של הגוף.
לי היה קר כל השנים בעבר. הייתי רזה מאוד בצעירותי, אבל לא בגלל זה, להרבה אנשים רזים חם מאוד גם בקיץ וגם בחורף. זו תכונה פיזיולוגית אישית.
בהתחלה קופא לי האף, גם כשלא קר, אבל רק מתקרר. בסביבות "אחרי החגים" (חודש ספטמבר, אוקטובר)... אם אני מתלבשת, האף מפשיר אבל אז נהיה לי חם מידי בגוף.
זה ויסות טמפרטורה. כשסבלתי מחוסר אנרגיה ודיכאון, היה לי הרבה יותר קשה לשמור על טמפרטורה יציבה בגוף. היום ברוך ה', די יציב.
כ-5 שנים לפני הניתוח התחממתי יותר. לבשתי בהחלט פחות בגדים.
ברור שזה בגלל ההשמנה הגדולה, כי בעלייה של 25 ואפילו 30 קילו לא היתה עדיין התחממות כללית בגוף.
אחרי ההרזיה חזר להיות לי קר בבת אחת. כמו פעם, לא פחות, למרות שההבדל בין המשקל בעבר להיום הוא 20 קילו. אבל גם לא יותר.
קניתי המון סוודרים - גם כי לא היו לי הרבה וגם בגלל המידות החדשות. תגברתי גם את הגרביים החמות. פשוט must.
בקיץ אני ישנה עם שמיכה חורפית פוך דקה.
בחורף (מלפני חודש וחצי) - פוך עבה ועליה פוך דקה! מה שלא מפריע לי ללבוש בנוסף גם 2 שכבות חמות, וכמובן גרביים עבות.
המזגן עובר מהר מאוד מקירור לחימום. אולי חודש אחד הוא שובת.
זה לא רק שקר יותר, גם קשה לי לסבול את הקור (כי הוא גורם לקפיאה של אצבעות הרגליים, וגרוע מכך - קפיאה רק של רגל אחת...). הבעיה שבאוטובוס חם לי מידי, וגם בעבודה. אני צריכה יותר מידי שכבות כדי לאזן, מה שאומר להתפשט ולהתלבש כל הזמן, ולסחוב אותן על התיק (ולאבד בדרך...).