יעד מבוצר
``היי, מה חדש?`` ``תגידי....כמה פעמים אמא שלך אמרה לך לא לדחות דברים שאת יכולה לעשות היום? אבל מי שומע לבעלי נסיון...הכל אנחנו רוצים לחוות על בשרנו`` היא שואלת ועונה........ ואני הגלגלים אצלי החלו לנוע במהירות מדהימה...איך היא יודעת מה אני הולכת לספר לה ? ``את במצב רוח קרבי....רבת עם אמא שלך?`` אני שואלת בשביל להסיט את נושא השיחה ``מה פתאום אמא שלי......`` ``אז מה קורה? `` אני שואלת ``סתם חרא לא טוב?`` ``אין סתם חרא...אם הוא צף יש לו כנראה סיבה לא?`` ``מה אנחנו מנהלות ויכוח פילוסופי על חרא שאני אבין?`` היא אומרת ``ואוווו את במיתקפה חזיתית...רק לא על היעד הנכון, מה כבר קרה? את יודעת מה...אני לא שואלת...`` ``תשאלי..תשאלי...אם לא תשאלי איך תדעי?`` ``רגע...זה לא משפט שלי?..... עד עכשיו היית עצבנית, עכשיו את גם צינית ...יש למה לצפות או ש....?`` ``אני קופצת אליך לכוס קפה אפשר?`` היא שואלת ואני מיד עונה ``איזו שאלה?``.... אילו רק ידעה כמה אני צריכה אותה עכשיו...אם לא אדבר עם מישהו אשתגע...... היא נכנסת כמו רוח סערה ישר מהדלת למטבח לוחצת על הקומקום, מעמידה שתי כוסות ``כרגיל?`` היא שואלת ואני מהנהנת כאילו אני האורחת והיא המארחת, אני משלבת ידיים, נשענת על הדלת וממתינה ``בא לי למות`` היא יורה קצר .......לך בא למות? אני חושבת...... לו רק ידעה איך בהתגנבות יחידים חדר לו האויב אלי לרחם, שעד לאותו רגע בו אמר לי הרופא שלפי הממצאים יש לי שם גוש בגודל של אגרוף חשבתי שהוא יעד מבוצר לכל הדעות...... ``ממי נפרדת עכשיו?`` אני שואלת ``מאוהד...אבל זה היה לפני שבוע?`` ``למה נפרדתם?`` ``כי הוא בהליכים והוא שקוע בצרות עם אשתו ואין לי עצבים לחכות עד שיהיו לו מספיק אנרגיות להשקיע בכיוון שלי`` ``זה לא משהו שלא ידעת אותו כשהתחלתם לצאת....למה את לא נותנת לו צאנס?`` ``איזה צאנס?......הוא מגיע רק כשהוא צריך לחמם את המיטה...אין לי סבלנות אליו עכשיו`` ``אז בגלל זה בא לך למות?`` היא מזגה את המים לשתי הכוסות, נגשה למקרר הוציאה חלב והתיישבה ``אני צריכה שתעשי לי טובה גדולה `` ``אין בעיה`` אני עונה ``אני צריכה שתקחי יום חופש בשבוע הבא ותבואי איתי לניתוח`` ``אין לי בעיה לקחת יום חופש ......עוד לא עבר לך השגעון של שיפוץ האף?`` היא אחזה את הכוס בשתי הידיים, עצמה עיניים, התפלאתי שלוקח לה זמן לענות...... ``גילו לי לפני חודש שני גושים בחזה.......`` היא סיימה לומר את המשפט ואני מרגישה את הבטן שלי מתהפכת......לא יכול להיות...זה משהו באויר? ``אני לא מבינה...אני אוכלת אוכל בריא, שומרת על כושר, איך החרא הזה הצליח לחדור אלי לגוף?......אני יודעת שאני לא ארים ידיים אבל..... אני פוחדת.....אלוהים.....כמה אני פוחדת.....כמו שלא פחדתי מימי חיי`` חיבקתי אותה חזק וחשבתי לעצמי שאם אתה לא מכיר את האויב.....לא חשוב כמה מבוצר אתה חושב שאתה, תמיד קיים סיכון שהוא יחדור.
``היי, מה חדש?`` ``תגידי....כמה פעמים אמא שלך אמרה לך לא לדחות דברים שאת יכולה לעשות היום? אבל מי שומע לבעלי נסיון...הכל אנחנו רוצים לחוות על בשרנו`` היא שואלת ועונה........ ואני הגלגלים אצלי החלו לנוע במהירות מדהימה...איך היא יודעת מה אני הולכת לספר לה ? ``את במצב רוח קרבי....רבת עם אמא שלך?`` אני שואלת בשביל להסיט את נושא השיחה ``מה פתאום אמא שלי......`` ``אז מה קורה? `` אני שואלת ``סתם חרא לא טוב?`` ``אין סתם חרא...אם הוא צף יש לו כנראה סיבה לא?`` ``מה אנחנו מנהלות ויכוח פילוסופי על חרא שאני אבין?`` היא אומרת ``ואוווו את במיתקפה חזיתית...רק לא על היעד הנכון, מה כבר קרה? את יודעת מה...אני לא שואלת...`` ``תשאלי..תשאלי...אם לא תשאלי איך תדעי?`` ``רגע...זה לא משפט שלי?..... עד עכשיו היית עצבנית, עכשיו את גם צינית ...יש למה לצפות או ש....?`` ``אני קופצת אליך לכוס קפה אפשר?`` היא שואלת ואני מיד עונה ``איזו שאלה?``.... אילו רק ידעה כמה אני צריכה אותה עכשיו...אם לא אדבר עם מישהו אשתגע...... היא נכנסת כמו רוח סערה ישר מהדלת למטבח לוחצת על הקומקום, מעמידה שתי כוסות ``כרגיל?`` היא שואלת ואני מהנהנת כאילו אני האורחת והיא המארחת, אני משלבת ידיים, נשענת על הדלת וממתינה ``בא לי למות`` היא יורה קצר .......לך בא למות? אני חושבת...... לו רק ידעה איך בהתגנבות יחידים חדר לו האויב אלי לרחם, שעד לאותו רגע בו אמר לי הרופא שלפי הממצאים יש לי שם גוש בגודל של אגרוף חשבתי שהוא יעד מבוצר לכל הדעות...... ``ממי נפרדת עכשיו?`` אני שואלת ``מאוהד...אבל זה היה לפני שבוע?`` ``למה נפרדתם?`` ``כי הוא בהליכים והוא שקוע בצרות עם אשתו ואין לי עצבים לחכות עד שיהיו לו מספיק אנרגיות להשקיע בכיוון שלי`` ``זה לא משהו שלא ידעת אותו כשהתחלתם לצאת....למה את לא נותנת לו צאנס?`` ``איזה צאנס?......הוא מגיע רק כשהוא צריך לחמם את המיטה...אין לי סבלנות אליו עכשיו`` ``אז בגלל זה בא לך למות?`` היא מזגה את המים לשתי הכוסות, נגשה למקרר הוציאה חלב והתיישבה ``אני צריכה שתעשי לי טובה גדולה `` ``אין בעיה`` אני עונה ``אני צריכה שתקחי יום חופש בשבוע הבא ותבואי איתי לניתוח`` ``אין לי בעיה לקחת יום חופש ......עוד לא עבר לך השגעון של שיפוץ האף?`` היא אחזה את הכוס בשתי הידיים, עצמה עיניים, התפלאתי שלוקח לה זמן לענות...... ``גילו לי לפני חודש שני גושים בחזה.......`` היא סיימה לומר את המשפט ואני מרגישה את הבטן שלי מתהפכת......לא יכול להיות...זה משהו באויר? ``אני לא מבינה...אני אוכלת אוכל בריא, שומרת על כושר, איך החרא הזה הצליח לחדור אלי לגוף?......אני יודעת שאני לא ארים ידיים אבל..... אני פוחדת.....אלוהים.....כמה אני פוחדת.....כמו שלא פחדתי מימי חיי`` חיבקתי אותה חזק וחשבתי לעצמי שאם אתה לא מכיר את האויב.....לא חשוב כמה מבוצר אתה חושב שאתה, תמיד קיים סיכון שהוא יחדור.
