אמאשלשתיים
New member
יעוץ לבד-עוזר? יש טעם?
הי, רציתי לשאול מה דעתך בנושא. החלטתי לפנות לפסיכולוגית ילדים לגבי ביתח הבכורה בת ה5.5 היא מדהימה אבל בחודשים האחרונים היא מאוד מתחצפת היא יכולה להיות מדהימה אבל אם פתאום אני כועסת או מבקשת ממנה משהו שהיא לא רוצה היא מזלזלת ומתחצפת. הבעיה שאז אני מתחרפנת ומתנהגת בחוסר שליטה כמו לצרוח וכו'. אני ממש מתביישת בעצמי וממה שנהייתי במיוחד כי היא כל כך חשובה לי. אני עדיין חושבת שאני אמא טובה והיא מאוד אוהבת אותי. גם בשאר הזמן אני מרעיפה עליה המון תשומת לב ואהבה (גם נשיקות וגם במילים). אבל פתאום כאלו היצר הרע נכנס בה ואז גם בי. אני חושבת שאני פשוט מגיעה לעיפות נוראית כי כשאני עם הבנות כל יום כל אחה"צ אני לא מסוגלת לשבת דקה בשקט בלי להרגיש רגשות אשם וכל הזמן מחפשת או לשחק איתן או לעשות עבודות בית. בעלי לעומת זאת יכול להתנתק לחצי שעה ולפעמים שעה למחשב. אח"כ הוא יותר רגועת מקלח את הקטנה וכשאני מקלחת את הגדולה הוא לא מבין למה אני כבר עצבנית וצורחת. אותי זה משגע שהוא "מעיז" להתנתק על חשבון הזמן איתן. לגבי בעלי, אז הוא הרבה יותר קשוח ממני אבל לא יוצא מהכלים (רק לעיתים רחוקות) וכאלו כשהוא כועס עליה אז היא די מגיבה מהר ובטח שלא מזלזלת. וגם אם כן אז הוא ישר "מקפל" אותה. אני כן חושבת שהוא קשוח מדיי אבל מצד שני אני חושבת על זה שאני שופטת אותו לחומרה כשאני זאת שמתחרפנת ויוצאת מהכלים. בכל מקרה ביקשתי שגם הוא יבוא איתי אבל הוא טוען שהוא לא רואה שום בעיה איתו ואיתה. אם היא מתחצפת אז הוא שולח לחדר והיא הולכת (מה שאצלי אין סיכוי). הוא לא חושב שהוא קשוח מדיי אליה. למרות שאני חושבת שכן. בכל מקרה הוא לא רוצה ללכת אבל כן מעודד אותי ללכת. אני חוששת שאם הוא לא ילך אז כיוון שלא נהיה אחידים בדיעות זה לא יעזור. גם אם אני אספר לו אח"כ מה היא אמרה והציעה, ברור לי שכל עוד הוא שומע את זה ממני זה לא מספיק ישכנע אותו לשנות את דעתו. גם פעמיים בעבר הוא בא איתי, ניסה את שיטתה של הפסיכולוגית כאלו להיות פחות קשוח אבל מהר שינה את דעתו. בקשיחות אני מתכוונת, שאם היא מטריפה אותו בערב במקלחת או משהו אז הוא פשוט נותן לה עונש להיות בחד ואין משחק או סיפור. לי קשה עם זה. מה דעתך?
הי, רציתי לשאול מה דעתך בנושא. החלטתי לפנות לפסיכולוגית ילדים לגבי ביתח הבכורה בת ה5.5 היא מדהימה אבל בחודשים האחרונים היא מאוד מתחצפת היא יכולה להיות מדהימה אבל אם פתאום אני כועסת או מבקשת ממנה משהו שהיא לא רוצה היא מזלזלת ומתחצפת. הבעיה שאז אני מתחרפנת ומתנהגת בחוסר שליטה כמו לצרוח וכו'. אני ממש מתביישת בעצמי וממה שנהייתי במיוחד כי היא כל כך חשובה לי. אני עדיין חושבת שאני אמא טובה והיא מאוד אוהבת אותי. גם בשאר הזמן אני מרעיפה עליה המון תשומת לב ואהבה (גם נשיקות וגם במילים). אבל פתאום כאלו היצר הרע נכנס בה ואז גם בי. אני חושבת שאני פשוט מגיעה לעיפות נוראית כי כשאני עם הבנות כל יום כל אחה"צ אני לא מסוגלת לשבת דקה בשקט בלי להרגיש רגשות אשם וכל הזמן מחפשת או לשחק איתן או לעשות עבודות בית. בעלי לעומת זאת יכול להתנתק לחצי שעה ולפעמים שעה למחשב. אח"כ הוא יותר רגועת מקלח את הקטנה וכשאני מקלחת את הגדולה הוא לא מבין למה אני כבר עצבנית וצורחת. אותי זה משגע שהוא "מעיז" להתנתק על חשבון הזמן איתן. לגבי בעלי, אז הוא הרבה יותר קשוח ממני אבל לא יוצא מהכלים (רק לעיתים רחוקות) וכאלו כשהוא כועס עליה אז היא די מגיבה מהר ובטח שלא מזלזלת. וגם אם כן אז הוא ישר "מקפל" אותה. אני כן חושבת שהוא קשוח מדיי אבל מצד שני אני חושבת על זה שאני שופטת אותו לחומרה כשאני זאת שמתחרפנת ויוצאת מהכלים. בכל מקרה ביקשתי שגם הוא יבוא איתי אבל הוא טוען שהוא לא רואה שום בעיה איתו ואיתה. אם היא מתחצפת אז הוא שולח לחדר והיא הולכת (מה שאצלי אין סיכוי). הוא לא חושב שהוא קשוח מדיי אליה. למרות שאני חושבת שכן. בכל מקרה הוא לא רוצה ללכת אבל כן מעודד אותי ללכת. אני חוששת שאם הוא לא ילך אז כיוון שלא נהיה אחידים בדיעות זה לא יעזור. גם אם אני אספר לו אח"כ מה היא אמרה והציעה, ברור לי שכל עוד הוא שומע את זה ממני זה לא מספיק ישכנע אותו לשנות את דעתו. גם פעמיים בעבר הוא בא איתי, ניסה את שיטתה של הפסיכולוגית כאלו להיות פחות קשוח אבל מהר שינה את דעתו. בקשיחות אני מתכוונת, שאם היא מטריפה אותו בערב במקלחת או משהו אז הוא פשוט נותן לה עונש להיות בחד ואין משחק או סיפור. לי קשה עם זה. מה דעתך?